Ballad of the Meermaid
Der noble Ritter Hugo
Von Schwillensaufenstein
Rode out mit shpeeer and helmet
Und he coom to de panks of de Rhine.
Und oop dere rose a meermaid,
Vod hadn’t nodings on,
Und she says: “Oh, Ritter Hugo,
Vere you goes mit yourself alone?”
Und he says: “I rides in de creenwood
Mit helmet und mit shpeer,
Till I cooms into em Gasthaus,
Und dere I trinks some beer”.
Und den outshpoke de maiden
Vot hadn’t got nodings on,
“I ton’t dink mooch of beoples
Dat goes mit demselfs alone”.
“You’d petter coom down in de wasser,
Vherre dere’s heaps of dings to see,
Und have a shplendid tinner
Und dravel along mit me.
“Dere you sees de fish a-schwimmin,
Und you catches dem efery one” –
So sang dis wasser maiden
Vot hadn’t got nodings on.
“Dere ish drunks full of money
In ships dat vent down of old,
Und you helpsh yourself, by dunder!
To shimmerin crowns of gold.
“Shoost look at dese shpoons und vatches!
Shoost see dese diamant rings!
Coom down und full your bockets.
Und I’ll giss you like averydings.
“Vot you vantsh mit schnapps und lager?
Coom down into de Rhine!
Der ish pottles der Kaiser Charlemagne
Vonce filled mit gold-red wine!
Dat fetched him – he shtood all shpellbound:
She pooled his coat-tails down,
She drawed him oonder der wasser,
Der maiden mit nodings on.
הַלּוֹרֵלַיי
פָּרָשׁ אָצִיל הוּא הוּגוֹ
מִלְּגֹם-עַד-שֹׂבַע-יַיִן
רָכַב עִם קוֹבַע וְכִידוֹן
וּבָא עַד גְּדוֹת הַמַּיִם.
בַּת-יָם גָּחָה לִקְרָאתוֹ
בְּלֹא לְבוּשׁ עָלֶיהָ.
הִיא קָרְאָה: " הוֹ הוּגוֹ
אֶל אָן תָּשִׂים פָּנֶיךָ"?
וַיַּעַן לָהּ: "לַיַּעַר
עִם כִּידוֹן וְקוֹבַע,
עַד אָבוֹא בֵּית יַיִן
וְאֶשְׁתֶּה לְשׂוֹבָע".
אָז אָמְרָה הַנַּעֲרָה
בְּלֹא כְּלוּם לְעוֹרָהּ:
"הֲיֵלֵךְ אִישׁ לְבַדּוֹ?
בְּוַדַּאי הוּא רַע.
מוּטָב תָּבוֹא לַמַּיִם
מָלְאוּ הֵם אוֹצָרוֹת.
נַעֲרֹךְ סְעוּדָה!
בַּחוֹף – שָׁם רַק צָרוֹת.
תִּרְאֶה: דָּגִים שׂוֹחִים
תִּתְפֹּס פֹּה בִּכְבָרָה".
בְּלֹא כְּסוּת לְעוֹרָהּ
כָּךְ שָׁרָה הַנַּעֲרָה.
"חָבִיּוֹת שֶׁל זָהָב
בַּסְּפִינוֹת מִכְּבָר טָבְעוּ!
וּבְחַיַּי! תִּוָּכַח
הַזָּהָב מַה טּוֹב הוּא.
רְאֵה כָּאן רֹב כַּפּוֹת, שְׁעוֹנִים
וְתִרְאֶה טַבָּעוֹת! יָפוֹת הֵן!
בּוֹא עִמִּי וַאֲמַלֵּא
כִּיסֶיךָ אַבְנֵי חֵן.
מַה לְּךָ מִשֵּׁכָר וּבִירָה?
בּוֹא עִמִּי, רֵד לָרַיְן!
שָׁם כַּדֵּי צִינְזָנוֹ, קִיאָנְטִי,
שֶׁטּוֹבִים אַף דּוֹדָם מִיַּיִן".
זֶה תָּפַס! הוּא עָמַד שָׁם, מֻקְסָם,
וּבַת הַיָּם גַּם לֹא חָשְׁבָה פַּעֲמַיִם,
הִיא תָּפְסָה בִּכְנַף בִּגְדּוֹ
וּמְשָׁכַתּוּ אֶל מִתַּחַת לַמַּיִם.
בלדה לבת הים ממש חמודה רק מה קרה לקובע שקיבל ק"?
קראתי קצת את המקור והשפה קלה ודומה לאנגלית, מהי השפה הזו? (אידיש?)
תוכן: הי משה, נדמה לי שאנחנו בסדר הלוא איננו חוקקים או חורטים חלילה באבן, (זה ממש חטא עמל ובאמת מעייף). בסך הכל מטופפים עם אצבעות על מקלדת, דווקא מנוחה שלימה לגוף, מאמינה שלא סתם לא כתוב בשום מקום אל תקלידו במקלדות ביום חג. כבר קוראת את הפוסט שהעלית. (בתקווה שילדיי יניחו לי מנוחת מחשב קלה
סיגל,
כאמור קיבלתי תגובה זו כדוא"ל והיא איננה באתר. דברייך כאמור מלבבים. באמת, כל השבוע עובדים קשה ( במקום העובדה, במטבח בדירה איפה שאת רוצה) שייתנו לנו יום אחד לנוח ולעשות מה שלבנו חפץ אן שלבנו ודעתנו מושכים ושיתנו לנו להקליד בשקט.
בדואר שאתה מקבל מהבלוג מצוין גם לאיזה פוסט התגובה מתייחסת.
התגובה שלא מצאת נמצאת בפוסט אחר
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=7519&blogID=240
מצטער על הכל, בוודאי הנך צודק, אם כי עוד לא מצאתי ועוד לא הבנתי מה קורה ומה ראוי שאעשה אם כן ומה זה בס"ה יואיל. ואתך הסליח, הה?
לגב" סיגל,
את ממש הנהדרת,
הלוואי וכל קוראיי כמוך.
השיר במקור הוא פארודיה על גרמני (יקה) המדבר אנגלית.
קובע=קסדה. כובע לעומת זאת הוא סתם כיסוי ראש.
מצד תוכנו השיר כמובן גם פארודיה – על ז"אנר ספרותי, או נכון יותר מוטיב ספרותי, שיש לו בספרות כמה דוגמאות: הסירנות שרות ומושכות את האביר בקולן המתוק ותמיד הן מטביעות אותו במים. (ע"פ רוב בים, אך לא רק). ראשון הספנים הוא כמובן אודיסאוס, – תכירי את תולדותיו. השני בין החברה האלה הוא הספן בשיר "הלורליי" של היינריך היינה. השלישי הוא "הדייג" בשירו של גיתה.
יש לי הרושם שגוף המים בו האביר/הספן/הדייג טובע תלוי בסוג המאגר בסביבה הגיאוגרפית של גיבור השיר. אודיסאוס הוא יורד ים יווני, שם כמובן ים ואיים. הספן בלורליי חי בסביבות הריין. לגיתה קסמו אולי האגמים.
מ. ג.
מיהו מחבר השיר?
להרמן,
המחבר איננו מאד ידוע, אך יש לו ערך בויקיפדיה. שמו הוא Charles Godfrey Leland (August 15, 1824 – March 20, 1903): [He] was an American humorist and folklorist, born in Philadelphia, Pennsylvania and educated at Princeton University –
המתרגם של השיר לעברית, בכל הצניעות, הוא כמובן אני. משום מה זה טבעי עמי ואני תמיד שוכח להזכיר עובדות נעלות כאלה. את השיר מצאתי – הרי מוצאים דברים כאלה עם הזמן – בספר בשם The Pocket Book of Story Poems, p. 66
יש לטולקין שיר דומה שפותח את "הרפתקאות תום בומבדיל"; אלא שאצלו ההוביט הזקן והערמומי מוציא את הנימפה מהמים.
להרמן,תודה,
את טולקין לא קראתי,
הנסיון הבלשני שלי מצביע אל עבר הנסיון האנושי שלעתים מתבלבל לו הימין בשמאל והלמטה בלמעלה,
כך שלמשל שורש המילה העברית "שלה" =(משה", מהמשמעות "מישיתיהו מן המים, דהיינו את משה) באכדית הוא חלק מהעונש המוטל על נואף, כלומר שיש לשלות אותו ב"איד" (הנהר). כלומר יש להטביעו בנהר.
אבל העיקר- תודה על הפניית תשומת הלב. וכבר כתבתי כאן בתגובה לעיל שהמוטיב של הטבעת הגבר במים בידי אישה הוא עתיק ורב פנים וזכה לעיבודים רבים, מהם בוודאי ידוע לי רק חלק מזערי. – עם זאת, הייתי מודה לך לו רשמת לי את המופע שלו בטולקין, שאינני מכיר – ובכך יכולתי להעשיר את אוצרות הידע שלי.
בברכות
(אני מקווה שאיני מטיל עליך מטלה יתירה בכל הנוגע ונובע מתגובתי)
משה