Ballad of the Meermaid

 

Der noble Ritter Hugo

Von Schwillensaufenstein

Rode out mit shpeeer and helmet

Und he coom to de panks of de Rhine.

 

Und oop dere rose a meermaid,

Vod hadn’t nodings on,

Und she says: “Oh, Ritter Hugo,

Vere you goes mit yourself alone?”

 

Und he says: “I rides in de creenwood

Mit helmet und mit shpeer,

Till I cooms into em Gasthaus,

Und dere I trinks some beer”.

 

Und den outshpoke de maiden

Vot hadn’t got nodings on,

“I ton’t dink mooch of beoples

Dat goes mit demselfs alone”.

 

“You’d petter coom down in de wasser,

Vherre dere’s heaps of dings to see,

Und have a shplendid tinner

Und dravel along mit me.

 

“Dere you sees de fish a-schwimmin,

Und you catches dem efery one” –

So sang dis wasser maiden

Vot hadn’t got nodings on.

 

“Dere ish drunks full of money

In ships dat vent down of old,

Und you helpsh yourself, by dunder!

To shimmerin crowns of gold.

 

“Shoost look at dese shpoons und vatches!

Shoost see dese diamant rings!

Coom down und full your bockets.

Und I’ll giss you like averydings.

 

“Vot you vantsh mit schnapps und lager?

Coom down into de Rhine!

Der ish pottles der Kaiser Charlemagne

Vonce filled mit gold-red wine!

 

Dat  fetched him – he shtood all shpellbound:

She pooled his coat-tails down,

She drawed him oonder der wasser,

Der maiden mit nodings on.

 

 

הַלּוֹרֵלַיי

 

פָּרָשׁ אָצִיל הוּא הוּגוֹ

מִלְּגֹם-עַד-שֹׂבַע-יַיִן

רָכַב עִם קוֹבַע וְכִידוֹן

וּבָא עַד גְּדוֹת הַמַּיִם.

 

בַּת-יָם גָּחָה לִקְרָאתוֹ

בְּלֹא לְבוּשׁ עָלֶיהָ.

הִיא קָרְאָה: " הוֹ הוּגוֹ

אֶל אָן  תָּשִׂים פָּנֶיךָ"?

 

וַיַּעַן לָהּ: "לַיַּעַר

עִם כִּידוֹן וְקוֹבַע,

עַד אָבוֹא בֵּית יַיִן

וְאֶשְׁתֶּה  לְשׂוֹבָע".

 

אָז אָמְרָה הַנַּעֲרָה

בְּלֹא כְּלוּם לְעוֹרָהּ:

"הֲיֵלֵךְ אִישׁ לְבַדּוֹ?

בְּוַדַּאי הוּא רַע.

 

מוּטָב תָּבוֹא לַמַּיִם

מָלְאוּ הֵם  אוֹצָרוֹת.

נַעֲרֹךְ סְעוּדָה!

בַּחוֹף – שָׁם  רַק צָרוֹת.

 

תִּרְאֶה: דָּגִים שׂוֹחִים

תִּתְפֹּס פֹּה  בִּכְבָרָה".

בְּלֹא כְּסוּת לְעוֹרָהּ

כָּךְ שָׁרָה הַנַּעֲרָה.

 

"חָבִיּוֹת שֶׁל זָהָב

בַּסְּפִינוֹת מִכְּבָר טָבְעוּ!

וּבְחַיַּי! תִּוָּכַח

הַזָּהָב מַה טּוֹב הוּא.

 

רְאֵה כָּאן רֹב כַּפּוֹת, שְׁעוֹנִים

וְתִרְאֶה טַבָּעוֹת! יָפוֹת הֵן!

בּוֹא עִמִּי וַאֲמַלֵּא

כִּיסֶיךָ אַבְנֵי חֵן.

 

מַה לְּךָ מִשֵּׁכָר וּבִירָה?

בּוֹא עִמִּי, רֵד לָרַיְן!

שָׁם כַּדֵּי צִינְזָנוֹ, קִיאָנְטִי,

שֶׁטּוֹבִים אַף דּוֹדָם מִיַּיִן".

 

זֶה תָּפַס! הוּא עָמַד שָׁם, מֻקְסָם,

וּבַת הַיָּם  גַּם לֹא חָשְׁבָה פַּעֲמַיִם,

הִיא תָּפְסָה בִּכְנַף בִּגְדּוֹ

וּמְשָׁכַתּוּ  אֶל מִתַּחַת לַמַּיִם.