בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
זִכָּרוֹן לַמְּשׁוֹרֵר
מִיכָאֵל דֶּשֶׁא[1], אִישׁ הַצֵּל,
שֶׁהָיָה אִישׁ סְפָרִים לְאַלְלָה,
בְּטֶרֶם תַּעֲצֹם עֵינַיִם
דַּפְדֵּף מְעַט הָלְאָה.
שֶׁמָּא תִּמְצָא סוֹד חַיֶּיךָ
לְשֵׁם מָה הַכֹּל חָיִיתָ,
וְאִם דָּבָר אָבַד לְךָ בַּדֶּרֶךְ,
אִם דַּי צָחַקְתָּ, דַּי בָּכִיתָ.
כִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ לֹא תָּשׁוּב.
גַּם חַיֵּי צְלָלִים יִמְעָטוּ.
בַּסּוֹף הַכֹּל הוֹפֵךְ לְאֵפֶר:
עַל הַדֶּרֶךְ הַצְּלָלִים רַק עָטוּ.
כָּל זֶה רַק מְעַט עָצוּב,
וְגַם ל א יִכָּתֵב בַּסֵּפֶר.
[1] מיכאל דשא שאני זוכרו על מאמריו בעיתונים וספריו, והיום כמדומה אין כבר נשכח ממנו: לזכרו.
יפה מאד. זה כמו קדיש אישי למשורר.
אני זוכר אותו , מסבי,
וספר הילדים היפה שלו
"מי מדליק את הברק ? "
שנתן עם הקדשה
מרגש שכתבת.