באקלימים החבויים משורר וצייר
לילית
זה זמן מה שהירח מותך על צווארך
מרוב כוח הוא מלבין באור ניאון
את שפתייך
הנה כבר מרצדת על פנייך
ברפרוף כשפי לילית
ידה הלבנה פורמת בחשאי את זהותך
כשהיא עושה את זה
המולת יערות מהדהדים בעורקייך
כדור השמש נפגם
החיה הדימונית יוצאת ממגורה
יורדת אל פיר הגוף
היופי שלך ממריא אל תחום אסור
אצבעותייך ממגנטות הבזקי אור
כמו בתפילה עתיקה
את מקישה מילים במילים ומקיצה
מעשים
לילית היא נושא גדול. חבל שלא ניקדת
זה עוזר להידוק השיר המעניין.
לילית הדימונית, המכשפת המוזה, האם היא המקישה את מילות השיר המקישות אותה?
דויד, כה אהבתי את שירך בקובץ "ילדות" של הליקון- "פסיעה שלא עשיתי כבר שנים". "משאיר טביעת רגל של ילד".
לילית המכשפת, "מקישה מילים במילים ומקיצה מעשים"- אכן, יש לה את זה…
לילית מהפנטת ומכשפת!
מדהים ביופיו :"שהירח מותך על צווארך"
איזה תכשיט!