תמר משמר משוררת וקוראת משוררת. מבקרת. חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת

    (פזמון ל)כביריה   תֵּן לָהּ לָמוּת בְּבִטְחָה, לַמַּלְכָּה כַּבִּירְיָה הָרְחוֹב עָשָׂה אוֹתָהּ אִשָּׁה לַכְּלָבִים וַחֲתוּלִים אָכְלוּ שְׁאֵרֵי אִטְרִיוֹת מִכַּפּוֹת יָדֶיהָ אוֹ יָשָׁר מִפִּיהָ גּוֹזָלֶיהָּ – – –   הַלֵּיצָנִית עוֹשָׂה פַּרְצוּף לִשְׁמָהּ כַּבִּירְיָה וְהַהִיא נֶעֶלְמָה לָהּ כְּבָר מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים וּמֹחוֹ שֶׁל פֶלִינִי קוֹדֵחַ רוֹתֵחַ לִפֹּל בַּפַּח כְּאַחַד הַשְּׁבִירִים   הִיא נַפְשָׁהּ מָכְרָה בַּעֲבוּר זוּג מִשְׁקָפַיִם לוּטוֹת וְחַסְרוֹת אִישִׁיּוּת אֲבָל דִּלְּגָה ...

          הנסיעה   (שיר ערש בקו 5)   הַיַּלְדָּה שֶׁל הָאַבָּא הָעִוֵּר לֹא תִּזְכֶּה שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת. הִיא עוֹבֶרֶת בֵּין הַמּוֹשָׁבִים, מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמַּטְמוֹן. הַגּוּף שֶׁלָּהּ שָׁחוּחַ, עֵינֶיהָ      עֲלֵי תְּאֵנָה.   הַיַּלְדָּה שֶׁל הָאַבָּא הָעִוֵּר לֹא תִּזְכֶּה שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת. הִיא מַנְחָה אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ וּמַמְשִׁיכָה בְּשֶׁלָּהּ. הַגּוּף שֶׁלָּהּ שָׁחוּחַ, עֵינֶיהָ      עֲלֵי תְּאֵנָה.   הַיַּלְדָּה שֶׁל הָאַבָּא הָעִוֵּר יוֹשֶׁבֶת. הִיא מָצְאָה ...

    התדע(י) מאין נחלתי את שירי?   אלי הירש, "מוזיקה חדשה", הוצאת חרגול ועם עובד, 2008, 162 עמ".   ב"מוזיקה חדשה", ספרו השלישי של אלי הירש, מנסח הירש מחדש, באופן פואטי, שאלות שימיהן כימי היצירה האנושית: איזו זיקה יכולה להתקיים בין אמנות לחיים? איזה יחס מקיים משורר עם שירו? מהם היחסים בין יצירות שונות בזמן ובמרחב התרבותיים הספציפיים ומהו ...

      שיר זה פורסם בספרי חיתוך דיבור (צ"ריקובר ועיתון 77, 1989) . פרשנות מפורטת שלו מופיעה בספרה של פרופ" חיה שחם, נשים ומסיכות (הקיבוץ המאוחד, 2001), ולה תודות מקרב לב.     אשת לוט   הִיא הִבִּיטָה אֲחוֹרָה וְיָדְעָה כָּךְ, מֵעֵבֶר לַהֲלִיכָה מֵאֲחוֹרָיו. סַקְרָנוּת, פְּסִיעָה וְהַמֶּלַח יָבוֹא בְּעוֹרְקֶיהָ, יַעֲלֶה נֵס יְיַצֵּב קוֹמָתָהּ. הִיא יָדְעָה, הַמֶּלַח יִטְפֹּף  בְּעוֹרְקֶיהָ  יִתְפֹּר לָהּ ...

  (פורסם עם השיר הקודם שהעליתי, "הכלום", בהמעורר 15, קיץ 2002) הפלגות אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי  וּמַה לֹּא הָיִיתִי עוֹשָׂה בִּשְׁבִיל שְׁנֵי גּוּטְמַן שְׁנֵי גַ"קוֹמֶטִי אֲבָל, יְדִידָתִי, אֲנִי כּוֹפֶרֶת בָּעִקָּר וּמִשְׂתָּרַעַת   בְּנוּדִי    אֲנִי הַיָּם הַשָּׁקֵט מְבַכֶּה אֶת נְעוּרָיו הַדַּלִּים בְּחֵיק מַה שְּׁמוֹ קוֹלוֹמְ  בּוֹס הַבַּלָּשׁ הַמְּעוֹפֵף בְּנוּדִי    אֲנִי נֹחַ הַתָּם וְיוֹנָתִי תַּמָּתִי בְּנוּדִי    אֲנִי שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר    דְּלִילָה     וְשִׁבְעַת הַגַּמָּדִים בְּנוּדִי    אֲנִי ...

        תרומתי הצנועה לנושא חשוב. מאז שפורסם המאמר, ביולי 2004, ב"הארץ-ספרים" ובגירסה האנגלית של העיתון ("הראלד טריביון"), המאבק התחדד והתרחב, התודעה הציבורית גברה מעט, אך שינוי מערכתי טרם התרחש (וראו ההפניה של מי-טל נדלר להפגנה אתמול). השפחות והרוכלים או החברה הישראלית במראה במחוזות זרים סחר בנשים בישראל מאת תמר משמר אילנה המרמן. סדרת תעודה, הוצאת עם עובד, ...

(פורסם ב"המעורר", כתב עת לספרות ואמנות, גליון 15, קיץ 2002) הכלום הַכְּלוּם שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶבְקַע יִהְיֶה יָפֶה כְּמוֹ בַּיִת עַל כַּף אֲגַם               יִצְנַח כְּמִגְדָּל    וּלְיָדוֹ תִּצְנַח הַקְּלִישָׁאָה שֶׁלִּי, פָּנֶיהָ עֲיֵפִים כְּמוֹ יְשִׁישָׁה מְנַצַּחַת חוֹמֶדֶת פְּנִינִים שֶׁחָמְקוּ, שׁוֹבָבוֹת, מִן הַכַּסֶּפֶת. הַכְּלוּם שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶבְקַע יִדְמֶה לְיַעַר הוּא יִהְיֶה חֲמוּר סֵבֶר מְאֹד וְשׁוֹפֵעַ וְעַרְסָל הַפְּנִינִים שֶׁלִּי יִצְנַח עַל בִּטְנוֹ, תּוֹלֶה תֻּפִּים וְצִלְצָלִים בֵּין ...

  שיר זה מוקדש לכל מי שחיפש אי-פעם אהבה באינטרנט, וגם לכל מי שעדיין אמביוולנטי לגבי המדיום הזה בכלל, על המציצנות שבו והחשפנות המסוימת שבו… פרסום ראשון של שיר שכבר "יושב" אצלי כמה שנים, ושמקומו אולי, קודם כל, כאן. תודה, תמר net lovers (הערה לסגירת אתר אוהבי המחר)   רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיּוֹרֵד הַמָּסָךְ עָלַי וְעָלָיו וְעָלֶיהָ אֵין לִי מַה לּוֹמַר עוֹד. ...

      המאמר הבא הופיע ב"הארץ ספרים", 14.9.05, וכן הופיע בגרסה האנגלית של העיתון ("הראלד טריביון") בסוף אותו שבוע (16.9).   שחרור האשה וסוהרי הרוח האנושית אמה גולדמן, חמישה מאמרים פמיניסטיים, הוצאת פרדס, 75 עמ".   תמר משמר למה אמה גולדמן? מדוע כתביה של האנרכיסטית-פמיניסטית היהודייה-אמריקאית, ילידת ליטא, דרושים לנו היום, בישראל של ראשית המאה ה-21, כמאה שנה לאחר כתיבתם? הפמיניזם ...

    אחד משירי המוקדמים. פורסם (ב"איחור" יחסי) ב"משא", ב-1992.     עליית הלבנה   אֶת פָּנַי הִקְבַּלְתִּי בַּכִּפָּה, לְבָנוֹת עוֹנוֹתַי.   חָבַשְׁתִּי סוֹדִי כְּמִצְנֶפֶת, גָּאִיתִי, עָלִיתִי נָהָר.   גְּבִיר הַשֶּׁמֶשׁ הִרְחִיב אֶת דַּעְתִּי, תַּפּוּחוֹ הַמַּרְקִיב סָגַד לִי, אָחַזְתִּי בְּקַרְנָיו.   הַנָּהָר הִכְתִּיר עַזּוּת מִצְחִי. הִשְׁפִּיל שְׂפָתָיו, וְהִכְתִּיר; נִצַּחְתִּי עַל זְמַנּוֹ.   הָיִיתִי שִׁיר טֶבַע, טַבּוּר וְקָדְקֹד.