משורר ואיש תיאטרון.
יליד קבוצת יבנה 1960
תנועת הקיבוץ הדתי
בוגר לימודי משחק
בבית צבי תואר ראשון
בתיאטרון עיוני באוניברסיטה
וגם תואר שני מורה לתיאטרון
לפרנסתי.
ספרי:* אלישבע כובשת את שער ברנדנבורג, עמדה, 1996. שירים. * טנגו עם זקף קטן, סצנה/עמדה, עורכת: תרזה בירון, 1999, שירים.* ריקוד השמיניות, ספריית הפועלים, מאיירת: הלה חבקין, עורכת: מירה מאיר, 2004 ספר לילדים.* על פי הדיבור, כרמל, עורך: רן יגיל, שירים 2007.
אתה בטוח, יהונדב?
בעיניי זה לא שונה מלהחרים את הסוגריים או את האות בי"ת. הכל עניין של הקשר וחוקי משחק.
פעם לא היו משתמשים בכלל בסימני פיסוק – ככה שיחקופה בסיקסטיז. אבל אלה בסך הכל סימנים חפים שמעבירים (באופן די בלתי מספיק) אופן דיבור.
האם חולשתו של הכותב
גורמת לו להעזר
בתורת הסימנים והסמלים
בסימנים ורמזים
כדי לעזור לטקסט הכתוב
להיות ברור יותר ??
מי שחי וכותב מטאפורית
ומתחשב במשנה הפרוזודית
לא תמיד הוא משורר אותנטי,
אולי הוא טכנוקרט לירי
עם מסיכה פואזית עם חיוך
בעל חשיבות עצמית.
סימן קריאה בהחלט מביע תדהמה!!
קצרו המילים החושבות
ארכו הסימנים לתחושות.
בטח הוא יאמר לי, עדיף שאת
תהיי לא-מילולית באופן מוחלט,
פשוט תסמני לי סימנים מוסכמים
אבין אם ארצה להבין.
תשתיקי כעסים ולא תכתבי הגיגים
הבעת הפנים כבר תסגיר
את המילים הנעלמות.
גם אני לא מרבה להשתמש הסימני קריאה, אבל לפעמים, בכל זאת יש בהם איזה צורך. שמתי לב, שבגלל שכיום משתמשים בהם פחות ופחות, אם אני שמה סימן קריאה בשמו של פוסט שאני רוצה שרבים ייכנסו אליו, סימן קריאה מכניס אותם לפוסט. מעניין, לא? כך שנראה לי, שכמו בכל דבר, חיסול גורף הוא לא דבר טוב. תמיד לגופו. וצריך לדעת איפה כן, וזה לא קורה הרבה כמובן.
עןד דבר, כעורכת וסופרת, יש את העניין של המנגינה ושל האותנטיות שלה. לפעמים אני קוראת בקול טקסט שלי, ולפי זה נותנת פיסוק, כולל סימני כמו סימן קריאה. לפעמים זה מאסט, בחיי. פשוט מובנה בטקסט.
אתה בטוח, יהונדב?
בעיניי זה לא שונה מלהחרים את הסוגריים או את האות בי"ת. הכל עניין של הקשר וחוקי משחק.
פעם לא היו משתמשים בכלל בסימני פיסוק – ככה שיחקופה בסיקסטיז. אבל אלה בסך הכל סימנים חפים שמעבירים (באופן די בלתי מספיק) אופן דיבור.
האם חולשתו של הכותב
גורמת לו להעזר
בתורת הסימנים והסמלים
בסימנים ורמזים
כדי לעזור לטקסט הכתוב
להיות ברור יותר ??
מי שחי וכותב מטאפורית
ומתחשב במשנה הפרוזודית
לא תמיד הוא משורר אותנטי,
אולי הוא טכנוקרט לירי
עם מסיכה פואזית עם חיוך
בעל חשיבות עצמית.
לא הינו אומרות את זה על יהונדב.
סך הכל העירו לו על סימני כתב.
קשקוש!
מי הטוען בהתנשאות קלה שזה קשקוש?
יכול להיות שאתה צודק במידת מה
אך אולי תסביר בפירוט אפשרי
מה מקושקש בעיניך
סימן קריאה בהחלט מביע תדהמה!!
קצרו המילים החושבות
ארכו הסימנים לתחושות.
בטח הוא יאמר לי, עדיף שאת
תהיי לא-מילולית באופן מוחלט,
פשוט תסמני לי סימנים מוסכמים
אבין אם ארצה להבין.
תשתיקי כעסים ולא תכתבי הגיגים
הבעת הפנים כבר תסגיר
את המילים הנעלמות.
חחח מיכל המסתורית!
(מי את סימן שאלה)
אם השיר נכתב כאירוניה עצמית ,כהפוך על הפוך- אז זה בסדר.
אם לא ,אז זה גול עצמי.
נראה לי בהחלט שזאת אירוניה עצמית
גם אני לא מרבה להשתמש הסימני קריאה, אבל לפעמים, בכל זאת יש בהם איזה צורך. שמתי לב, שבגלל שכיום משתמשים בהם פחות ופחות, אם אני שמה סימן קריאה בשמו של פוסט שאני רוצה שרבים ייכנסו אליו, סימן קריאה מכניס אותם לפוסט. מעניין, לא? כך שנראה לי, שכמו בכל דבר, חיסול גורף הוא לא דבר טוב. תמיד לגופו. וצריך לדעת איפה כן, וזה לא קורה הרבה כמובן.
עןד דבר, כעורכת וסופרת, יש את העניין של המנגינה ושל האותנטיות שלה. לפעמים אני קוראת בקול טקסט שלי, ולפי זה נותנת פיסוק, כולל סימני כמו סימן קריאה. לפעמים זה מאסט, בחיי. פשוט מובנה בטקסט.
נחמד!
ובעידן האינטרנט אוסיף בסוגריים שיש גם סימנים נוסים שנוצרו כמו
🙂
זו פשוט אופנה. אמילי דיקינסון הנחשבת היום לגדולה במשוררי אמריקה כתבה עם הרבה קווים מפרידים וסימני קריאה. הורידו לא אותם. עכשו מחזירים.
זה גם קשור לאנדרסטטימנט הכללי. שירת נכאים לא צריכה סימני קריאה.
סימן קריאה !
מזמין אולי
סימן שאלה ?
מדי
פעם