יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
כיצד חתול בן תשע, זכר פרוע למדי אבל עם זאת נורא תינוקי, הופך לאימא מסורה? זה אני שואלת את עצמי כבר כשלושה חודשים, מאז שהצטרף לביתנו הגור המדהים והפרוע הידוע בשם חצ"וץ, ומוטל בן התשע מטפל בו כמו היה תינוק שלו.
מוטל, שתמיד הייתה בו מעט אלימות, אולי כתוצאה מחיים לא קלים כגור יתום למטה, עד שאספתי אותו הביתה, מתנהג בכזאת עדינות עם חצ"וץ ואימץ אותו מיידית. הוא מלקק אותו יסודי, משפם עד ישבן, דואג לניקיונו, משחק איתו, מוותר לו במשחקים ובאוכל, ונהנה להתחבק ולהתנשק איתו מבוקר עד ערב.
לולא ראיתי זאת במו עיני, יום יום, הייתי מתקשה להאמין שמוטל מסוגל לזה. לפני כן הוא היה די אנוכי, ובתור החתול הצעיר בבית (ישנו גם עבדה בן ה-14), תמיד התנהג באינפנטיליות. ופתאום הוא כזה מתחשב, אמפטי, גדוש רכות ואהבה. דבר שלא תיארתי לי שיקרה כשהבאתי את חצו"ץ הביתה בהתקף אהבה בלתי נשלט ולא מתוכנן.
חצ"וץ ומוטל מתנהגים כתינוק ואימו וגם כשני אחים מבטן ומלידה, על אף ששנים רבו מפרידות ביניהם. מוטל מתפרע איתו כמו גור קטן, ממש חזר לגיל ינקות. ומצד שני רואים עליו שהוא נורא גאה בו, בבנו הקטן שנולד לו פתאום בגיל העמידה החתולי.
וכך אני רואה מדי יום מראות מרהיבים של גור פרסי אפור ומלא שיער וחתול לבן-ג"ינגי גדול ושמנמן, מתפרעים או משחקים בערמת ילדים אינסופית, גוש פרוות מרהיב שמסתחרר על הרצפה. ימות המשיח, ללא ספק.
אני מאמינה שזה קרה למוטל מפני שתמיד רצה בקרבת עבדה, מאז שהגיע אלינו בגיל חצי שנה, אבל עבדה שהיה אז בן חמש, ולא הכיר חתולים, חשב שהוא בנאדם והסתייג ממוטל, ועד היום הם מסתייגים זה מזה. פעמים רבות ראיתי את התסכול והעלבון של מוטל, כשעבדה לא הסכים לשחק איתו או להתייחס אליו. אז נדמה שעכשיו הוא מפצה את עצמו על תשע שנות בדידות חתולית.
מאוחר מדי, מאוחר מדי הבנתי את זה, שכל אחד צריך חבר מבני מינו. עבדה אומנם מסתפק באהבה בני אדם כי לא הכיר חתולים על גיל מבוגר יחסית, אבל מן ההתנסות עם מוטל וחצ"וץ אני ממליצה לכל מי שלוקח חתול ראשון הביתה להביא לו חבר, חתול נוסף. אני יודעת שווטרינרים טוענים שחתול מסתדר טוב לבדו, עם ידידיו האנושיים, אבל זה לא נכון – חתול זקוק לחברת חתולים אחרים. אני ומוטל, הסובל העיקרי מהמצב, למדנו את זה בדרך הקשה.
!
לחברים שלי היו שני חתולים שחיו אצלם מאז שנולדו בערך 12 שנה, לאחר שאחד החתולים מת מזקנה ותשישות לקה הבן זוג שלו בהפרעה נפשית – בולימיה הוא אכל כל מה שזז ואחר כך הקיא לאחר. כמה חדשים מת המסכן מצער ובדידות היללות שלו פשוט קרעו את הלב ,חברה שלי היתה צריכה להרגיע אותו על הידיים שעות כמו תינוק ,גם החיה היא חיה חברתית מסתבר
ווי, איזה סיפןר מזעזע חנה.
נהנית מכל מילה! גם אני מתבוננת במשי ומיצי שלי שאבדו את האמא והסבתא{היו לי שלושה דורות} שלהם לקית לא מזמן{זקנה ותאונה} וזה עולם ומלואו!! שלי משום מה די אנטיפטים אחד לשני, אבל מלאי חיים וקסם.
אני כבר ראיתי גם שחתולים הם לא יצורים אינדיוידואלים כמו שאמרו עליהם תמיד אלא חברותיים אחד עם השני. יש להם "חברים" וגם כאלה שהם כמובן לא סובלים. בין חתולי הבית והחצר שלנו יש כל מיני יחסית חברות, הם אפילו מתנשקים קלות. החתול שלי פושי שנפטר לפני כמה חודשים היה מאוהב בחתולה לבנה של השכנים. והוא היה מסורס! כל פעם שהיה רואה אותה גם מהחלון היה מבקש לרדת ולהיות בחברתה.
קראי ב"האבולוציה של האהבה" מאת עדה למפרט, בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. התשובה נמצאת בספר קצר זה במלואה.
כמה יפה כתבת עליהם.
אני כבר מזמן חושבת שהקרבה שחתולים הכי מתגעגעים אליה היא קרבת אחים ולא קרבת הורה תינוק.
גם ניקולס שלי הלבן הג"ינגי יפה המראה ועם מבט של צדיק עדין נפש, יש לו חברה בשם קוצ"ה. השכן מספר שהם מתגנבים דרך חלון המטבח שלהם ושוכבים להם על המיטה הזוגית. ובכלל חתולים זה עולם משגע. כל דבר חדש שהוא רואה הוא חייב לנסות אותו. למשל רצפנו את הגינה בכמה מרצפות לקישוט, והוא שוכב דווקא על המרצפות החדשות. אתמול טפלנו בעציצים ומאחד העציצים הוצאנו את הצמחים כדי לשים חדשים, ופתאום אנחנו רואים אותו מכורבל בתוך עציץ. הייתי מתארסת אתו אם אפשר היה אם לא היו מאשימים אותי בסטיה או בביגמיה.
אמירה, אני כבר מזמן התחתנתי איתם. בעצם, מדי יום אני מתחתנת איתם מחדש.
פשוט מקסימים. תביאי תמונות!
חובה להביא חברים. אני התכוונתי לאמץ רק חתול אחד, ולבסוף החלטתי לקחת גם את אחיו של אותו חתול. אני שמחה שעשיתי זאת. ככה הם לא משתעממים כשאנחנו לא בבית.
מסכימה לגמרי שחתול צריך חבר. אצלנו, כפי שכבר סיפרתי, מתארחים כעת ג"ינג"ר, חתול ג"ינג"י יפה תואר בן קצת יותר משנה, וקופיפה, גורה מגוכחת ואנרגטית ביותר. לצערי הם קיבלו את חדרו של בני, עד שיעברו לדירת הסטודיו הקטנה, אך גדולה מחדרם הנוכחי, עם בני הגדול. הם סגורים שם, מפני שבן זוגי אלרגי מאוד, ואנו, השאר, מארחים להם לחברה. ג"ינג"ר מלקק ומטפל בקופיפה, מוותר לה, היא מתרפקת עליו, וביחד הם משתוללים ומשחקים כפקעת של פרווה. מעולם לא חוויתי יחס כזה של חתול זכר לגורה. והנה את מספרת על יחס דומה. חתול הוא חיה מלאה הפתעות.
נעים לעבור מעסקי בני אדם לעיסקי חתולים, ועוד כאלה!
הלואי ונטשה חתולתי הייתה מתנהגת "רק" בנימוס אל מיה הקטנה. הייתי צריכה להפריד ביניהן משום שנטשה גרשה את מיה עד שזו נפלה והיינו מוכרחים לתפוס אותה על מנת לטפל בה.