יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
לא פעם אני תוקפת ברשימותיי את המתרגמים בארץ, בעיקר מפני שכעורכת תרגום, עבודה תרגום מרושלת או לא מספיק טובה דורשת ממני עבודה מופרזת. הרבה יותר קל ונעים (ומשתלם) לעבוד על תרגום רהוט, מאשר לנקש תרגומיות למיניהן. עם זאת, בשנים האחרונות חלה הטבת מה ברמת התרגום.
אבל לעולם לא אשכח את נפולת התרגום של שנים עברו, זו שאני קוראת לה תרגומית. אפילו בהיותי נערה וילדה אני זוכרת שהייתה בי רגישות לתרגום.
למשל, בספרים מארה"ב שקראתי בילדותי בשנות השישים, בהם הוזכרו "קציצות בלחמניות", ואני שברתי לעצמי את הראש מי אוכל קציצה בלחמנייה, וחשבתי לי שהאמריקאים האלה הם ממש פרימיטיביים אם הם אוכלים קציצה בלחם, ולא בצלחת, עם סכין ומזלג, ובצד פירה ואפונה, נניח.
טוב, מה הוא היה יכול לרשום, המתרגם? המבורגר? כשאפילו סניף הווימפי הראשון עדיין לא נפתח כאן?
וכתמיד אני שבה ומגלה בעבודתי כמה קשה לתרגם ולערוך תרגום, כי עיקר הבעיות נובעות מן ההמרה מתרבות לתרבות. השפות השונות שלנו רק מבטאות את השוני התרבותי, לפעמים אפילו כיום, בעידן הכפר הגלובלי.
האם יבוא יום וכל השפות תהיינה אותו הדבר, מבחינת משמעותן, כי התרבות בעולם תהייה אחידה?
לא כל כך רצוי, יעל. שישמר הצבע המקומי, המיגוון.
גם אני סבורה שזה לא רצוי, אבל אולי זה יקרה למגינת ליבנו.
כבר היה יום כזה, יעל.
זוכרת את מגדל בבל?
(-;
יעל היקרה,
הנושא הזה ,כמו אחרים,מורכב ו"בעייתי",וחסר "פתרון" שיהיה מספק,אפילו במעט.כמה שנעסוק ונחפור בו לא נגיע לשום דבר.ומדוע? כי זהו פער תרבותי,מנטלי,קוגניטיבי מהותי.
תמיד יהיו חילוקי דעות על "תרגום ראוי".בעיית הלשון,השפה,היא עמוקה ונרחבת.ויטגנשטיין,חומסקי.בן-יהודה.
מגדל-בבל.אספרנטו.
זוכרים?אספרנטו?החלום התמים של מה שמו,שכחתי,ליצור שפה מילולית בעלת עקרונות מבניים פשוטים,מין לדינו/אספניולית מורחב/מותאם כזה,כדי שלכולם (לפחות ליהודים) תהיה שפה משותפת… בלה בלה.. כיום האנגלית,מסיבות הסטוריות של האימפריה הבריטית וגילויי אמריקות למיניהן,היא הנפוצה והשימושית והמקובלת ביותר.
עכשיו,לדוגמה,הדוגמה עם ה"קציצה" היא מצויינת.כשישראלי שומע "קציצה"(קציץ-בשר),האסוציאציה הולכת ישר לכדור-בשר,מעורב עם לחם ותוספות,כבימי הצנע,והוא נמצא שם בצלחת של אמא כשאתה חוזר מבית הספר,עם פירה ואפונה,ופחות או יותר אתה חייב לאכול אותו כי לא נעים,שואה וכזה,טעים או לא…וישנו שידרוג,כמו "אצלנו בקיבוץ" לפחות,כדור בשר במיץ/רסק עגבניות. או שזהו כדור פלאפל בפיתה וכו".. אבל לאמריקאי המושג "מיט-לוף"MEAT-LOAF וא"כ "המבורגר" ודומיו,שבכלל בא מהמבורג שבגרמניה,זהו קציץ-בשר משוטח,בעל אחוזי בשר ושומן גבוהים,מתובל בקטשופ,משהו יותר קרוב לסטייק..
אז ככה שזה כפי שטענתי,עניין תרבותי.
לא יעזור.
רק בתת-היבשת ההודית ישנם אלפי ניבים שונים.
אמי שהיתה גרה באנגליה בבשנות הארבעים,התרשמה מזה שבאנגליה לעתים בין כל מחוז וכפר ישנו הבדל במבטא ואפילו בניב,בשפה.
אני מוצא שדווקא העושר הלשוני והגוונים הרבים והשונים בלשונות,במבטאים,בהגיות,בצלילים, באינטונציות,במוזיקה של הדיבור,הם אלו שכה מקסימים.ולכן צודקים אלו האומרים שאין כמו שפת המקור.ונסיונות תרגום,מוצלחים ככל שיהיו,תמיד ישארו בגדר נסיונות,הרפתקאות,סיכונים מסויימים…זה תמיד ילווה בתסכול מסויים,ונתון לביקורת כזו או אחרת.
מי שרגיש לסמנטיקה,לשפה,לניואנסים,לאמנות,תמיד יעסיק אותו הנושא הזה.
וואו.התפרסתי,כתמיד,בניגוד לרצוני…
לא נורא,נכון?…
(אולי מתבקש לפתוח בלוג אישי…
לא יודע… יעל.. תאשר לי…)
/ (-:} /
או אה, באמת התפרסת יואב. בלוג באיזה נושא?
קציצה בלחמניה!! ומה אני צוחקת? אני בטוחה שאני עושה טעויות כאלה אלף פעמים ליום!
אוי, וימפי… וגם על זה אני יכולה לכתוב סיפור
על כל מקרה קציצה בלחמניה נשמע היום יותר מעורר מהמבורגר, פוליטיקלי קורקט לצימחונים, ולגבי תרבות אחידה,
התרבות היא האשלייה הקוסמית, היא האומנות, היא הפיוט, היא הצבע, והשונות זה מאד יפה, מאד נכון, אם נזכור את המקור, שהוא אחד (אחדות..)
הדוגמה שלך דווקא מראה שזו לא באמת טעות – כי הרי אי-אפשר היה לכתוב אז "המבורגר" ושיבינו. לפחות עכשיו למתרגמים יש טיפה יותר חופש פעולה… יש טעויות תרגום הרבה הרבה יותר מחפירות.
מאז שאני גר בגרמניה (על גבול צרפת) אני חושב שמוקדם להספיד את שפות העולם ולחגוג את הפיכת האנגלית לשפה כלל-עולמית. צריך לראות עד כמה הגרמנית והצרפתית חזקות באירופה (והספרדית בדרום אמריקה) ועד כמה האנגלית רחוקה מלהיות אוניברסלית. שלא לדבר על דיאלקטים, דוגמאות מקומיות ושפות ביניים (כמו לוכסמבורגית למשל).
נכון שהיום קל יותר לבצע העברה תרבותית, אבל עדיין יש מונחים שיהיו מובנים לכל אמריקאי וזרים לגמרי בתרגום לעברית; ותמיד צריך להחליט מה עושים ואיך מתרגמים. אני נתקל בבעיה מדי יום.
מגדל בבל נפל כידוע, למרות שהכוונה טובה זה כנראה נוגד את טבע האדם.
מעניין ומהנה.
ניסו לחבר שפה כזאת, האספרנטו. לדעתי, שפה כזאת היא דלה מפני שאינה קשורה לתרבות מסוימת. ובעזרת השפה אנו חושבים, והחשיבה שלנו קשורה לתרבות ולעושרה של השפה.
אני חושבת שלא כל כך רצוי שכולנו נהיה אותו הדבר כי היופי בתרבויות הוא המנהגים המיוחדים שיש לכל עם או עדה. אבל צודקת, קציצה בלחמנייה??? מה לעזעזל?
לנתן זך יש מאמר העוסק בעברית העכשוית ובהדרדרותה לשפת לעז. הוא בוחן את שלטי הרחובות הכתובים כולם לועזית ותוהה מה יקרה אם נמשיך כך, האם נדבר אמריקנית? לפחות אז ניסו למצוא מילים עבריות-יחודיות לנו כתחליף למילים זרות. היום הכל אחיד. והכל נוטה לחקיינות של שפה. זוהי בעיה לא פשוטה בעיני.
כבר חשבתי שתתני פה סיפור מרתק לשבת
כמו שרק את יודעת – כזה עם ריח וטעם של פעם…….. עוד של קציצות….
מאוד אוהבת לקרוא אותך