יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
בשנת 2004 התחילו לפרסם בווי נט את היומן הוירטואלי של רונן פורת, צעיר חולה ALS. השמועה על הטור שלו בווי נט עברה מפה לאוזן, ובמהרה נהיו לו המוני מעריצים.
פורת כתב שם על ההתמודדות היומיומית עם המחלה, ומאחר שהוא בחור בעל כשרון כתיבה וחוש הומור, הוא הצליח לקנות את לב הקוראים. הוא לא בא מתוך עמדת מסכנות אלא כמי שמתייצב נחוש מאוד מול מצבו, אפילו מול המוות.
הוא קרא לו היומן האופטימי. אז עכשיו היומן האופטימי הזה הפך לספר כרוך בשם "בסוף יבוא מלאך". אילן יצחייק, סגן מנהל ויי נט ומי שאחראי לפרוייקט הזה, אסף ועיבד את כל הטורים ואת חלק מן התגובות שנשלחו לרונן, ועשה מזה ספר רשת שיצא בידיעות ספרים.
זה לא ספר רגיל, כי אחרי כל טור יש כמה עמודים של תגובות של טוקבקיסטים. הוא גם נראה כמו משהו אינטרנטי כזה. כך פולשת הרשת לספרות, כפי שקורה להפך.
דבר כזה, כפי שקרה עם היומן הבלוגי של רומן פורת, לא היה יכול להתקיים בשום פורמט או ממד אחר, רק ברשת. רק הרשת והממשק שלה העניקה את הזרימה הזו, התגובה המיידית כאן ועכשיו, הדיאלוג שהמתנהל בין הקוראים לבין הכותב, המשהו החי והנושם הזה. דבר כזה יכול להתקיים רק ברשת.
אותו אילן יצחייק רב מעללים, שהוא גם אחד ממובילי מהפכת הרשת בווי נט, ובתפקידו הבכיר קובע מי יתקבל לאתר ואיך לחדש את פניו, הוא גם האיש שקיבל לפרסום את הפרויקט היוצא דופן שלי ושל נולי, רומן הרשת בהמשכים "יקירנט", שפורסם באתר שעברה, והיה חלוץ בתחום זה של רומן בהמשכים ברשת.
רק כשמבינים איזה פוטנציאל יש ברשת, ניתן להתחיל להתפרע ככה, דברים שלא היו מתקבלים לעולם בעיתונות המודפסת.
אני טוחנת את המילים האלה כבר כמעט שנתיים מאז עליתי לרשת, והבנתי איך הממשק הזה מחדש לגמרי את פניהן של העיתונות והספרות. אני גם מלמדת את זה החל מהשנה בקמרה אובסקורה, ומה שעושים תלמידיי בתחום כתיבת הרשת מרתק ממש.
אני חוזרת שוב ושוב על כך שלא רק שהרשת היא העתיד, אלא שהעתיד כבר כאן. יצא לכם לראות את הפרסומת של בזק, בה הם מציעים מחשב נייד ננסי בתשלומים נוחים?
שימו לה מה מראים בפרסומת הזו: אבא וילד יושבים ליד המחשב הגדול בסלון, כבר מאוחר ואימא נוזפת ומבקשת שהילד ילך לישון. האבא והילד לא כל כך רוצים כי הם מרותקים לרשת. בסיקוונס הבא הילד במיטה ואביו יושב לידו. מה מחזיק האבא בידו? מחשב נייד קטן ומינאטורי במיוחד, ממש לפטופון. השניים ממשיכים להתעמק במה שמעניין אותם ברשת. באה האימא, ישר האבא הופך את הלפטופון כך שייראה כמו ספר קטן, ואימא נרגעת. רק היא הולכת, הם חוזרים לסורם, והספר נראה שוב כמו מחשב קטן.
אני שמחה שיצרו את הפרסומת הזו, כי היא מחדירה לנו לראש את הלגיטימיות והנגישות של ספר רשת, שבוא יבוא, ובקרוב מכפי שכולם מצפים. גם המחשב הקטן הזה שמוכרים בפרסומת של בזק יצלח לקריאת ספרים במיטה.
השבוע כתבה לי מישהי שאיני מכירה, שהיא לא הצליחה לישון, התחשק לה משהו לקרוא ולא היה לה בבית. היא שוטטה קצת ברשת ומצאה את הרומן שלי "סוף סוף רומן" (חרגול, 2000), שמאז שהזכויות עליו חזרו אלי, שמתי אותו בכל אתרים שלי בחינם, לכל מי שרוצה להוריד ולקרוא.
היא כתבה לי שהיא מיד הורידה אותו, הדפיסה במדפסת, וקראה בהנאה כל הלילה, לצד בעלה הנוחר.
כמובן שנורא נהניתי מתגובתה היפה והמפרגנת, ורק צר היה לי שהיא נאלצה לייגע את המדפסת שלה עם הדפסת כמאתיים עמודי הספר. כאשר ספר המחשב יהיה כאן, קטן, שטוח, עם צג נוח לקריאה, ובתוכו אלפי ספרים בזיכרון, לא נהיה שפוטים של הספר העשוי נייר.
ואני חוזרת ל"בסוף יבוא מלאך" של רונן פורת ואילן יצחייק. בשביל מה בעצם היה צריך להעביר אותו לפורמט של ספר כרוך? הרי הטורים נמצאים עד היום ברשת, כל אחד יכול לקרוא ולהגיב.
האמת, שהצבעת אי האמון הזו מצד קברניטי הרשת (אילן היקר ושות') במכשיר החזק והיעיל שבידם קצת מוזרה לי. בשביל מה להעביר את תכני הרשת לספר כרוך? חכו כמה שנים, לא נדע שהיה דבר כזה בכלל, ספר מנייר.
טוב, עכשיו בטח שוב תפרצו לי בתלונות הרגילות והבכייניות, מה עם ההרגל, הרומנטיקה, אהבת הספר הכרוך וכו'. שמעתי את זה כבר. לא יעזור בית דין. מילה שלי: מהר מכפי שאתם חושבים.
יפה ונכון יעל אבל אני שואלת משהו לגמרי אחר על כוחה המרדד של דעת קהל כשהיא מפעילה צנזורה עצמית על מה שנראה לה כפורץ גבולות . דעת קהל שכזו עלולה להיות ברמה בינונית מבחינת שיפוט אמנותי . רידוד ובינוניות וכל זה בהתייחס לצילומים שהועלו כאן בבית הבננות והבננות ולא הבננים נתגלו כשמרניות . כוחה של הרשת המרדדת אני אומרת.
לא מירי את טועה. הצילומים שהעלו היו ברמה אומנותית גבוהה ביותר.
זה לא סותר את זה שמותר לעלות שאלה מוסרית על צילום נערים מאוד צעירים בסיציליה המאוד עניה. פון גלודן צילם הרבה מהם – צעירים מאוד ומותר לשאול.
כמו שמותר לשאול על ואגנר וזה לא מוריד מאומנותו הגבוהה ומזה שהוא היה אחד התאורטיקנים הכי חשובים של האומנות – וכן, הוא גם היה חלאה אנטישמית. והיידגר היה פילוסוף גדול כנראה למי שהצליח לצלוח את כתביו וכן, הוא גם היה נאצי . וסאלין היה סופר גדול – אז מה? זה הופך אותו לקדוש?
אני לא אוהבת את האלהה של האומנים למדרגת קדושים אורתודוכסים. לא מתאים לי.
יש אומנים גדולים שהם אנשים קטנים ויש כאלה שזה מתערבב אצלם ומותר לשאול על זה.
רידוד יש בהרבה מקומות, לא רק ברשת:
כשאנדרה זי"ד חזר מבריה"מ של סטאלין ותיאר מה שראה, אמר סארטר שגם אם הוא צודק אסור להגיד את זה. לא מנומס יעני. פוגם בקדושת האידאל הקומוניסטי.
דברים דומים אמרו על אורוול.
לי אין אידאלים שאפשר לפגום בהם. אפשר לשאול על כל דבר ואפשר להתווכח. השמיים לא נופלים כ"כ מהר.
מירי, הרשת נועדה לדו שיח, מותר להביע דעות מכל הסוגים. מותר להגיד לאמיר או יוסי שמשהו נגוע בפדופיליה, ומותר להם לפרסם את זה ואי אפשר להשתיק אותם. וכו" וכו" וכו". זה סתם דוגמה כמובן.
זה מה שיפה ברשת לדעתי. למה מרדד? זה רק יכול להעמיק את השיח. ובשביל זה יש אתר כמו כאן. אני לא מצפה מווי נט לדבר כזה. אבל כאן אני מצפה לשיח ער, והוא קורה. ואני מתכוונת כמובן לא ללרדת זה על יצירתו של זה, אלא לדיון ערכי על נושאים. זה תמיד מקובל ויפה בעיני. לא מבינה את מי שבורח או פוחד מדו שיח עקרוני וערכי.
לא כולם חזקים כמוך יעל ישראל . ועל כך הערצתי הכנה לך .
גם אני לא כזו חזקה מירי. כאשר יורדים על יצירתי באופן בוטה, אני נעלבת. אבל אם מתווכחים איתי על רעיון, אני מוכנה שיכתבו דעות המנוגדות לשלי. כמובן, כל עוד לא מעליבים אישית. ברגע שזה יורד לפסים אישיים, גם אני נפגעת. אבל אם תוקפיפ עמדה שאת מחזיקה זה, ולא עןשים את זה אישי ומגעיל, זה בסדר בעיני , ואפשר לעמוד בפרץ.
אני חושב שאת טועה, יעל.
הספר ישרוד.
עובדה שהרדיו שרד גם כשהטלוויזיה נכנסה לשוק. הרדיו פשוט התאים עצמו למציאות (תחנות משלבות דיווחי תנועה ומוסיקה , למשל).
גם הקולנוע לא פשט את הרגל כשהטלוויזיה הפכה לסחורה חמה.
והטלוויזיה לא נעלמה עם חדירת הוידאו על גלגוליו (די.וי.די) לשוק.
Video killed the radio star? No
המרשתת לא מחסלת את העיתון. העיתונות הכתובה פשוט מתאימה עצמה למצב החדש של צריכת חדשות באינטרנט.
וגם הספר, ששרד לאורך זמן כה רב ויכל לכולם, ימשיך לשרוד. הפורמט של הספר יִלמד לחיות לצד הפורמט של הספֶרֶשֶׁת.
אנחנו עוד נמשיך לקרוא תוך כדי דפדוף. אני מוכן להתערב איתך על זה.
תראה, זה כמו הסי די והתקליט. יש משוגעים לדבר ששומעים בתקליטים, אבל החזרה לתקליט היא רק מטעמי נוסטלגיה והיא מינורית. יותר נוח בסי.די.
אני אומרת שזה יקרה בין אם נרצה אם לאו. וזה גם נוח יותר. טונות של כותרים בספר מחשב קטן אחד, שבו גם אפשר להגדיל את האותיות לפי הנוחות ועוד. לא מבינה את ההתעקשות הזו על ספר מנייר.
והכי הורג אותי, אנשים שצעירים ממני בדור שחושבים ככה.
יאאלה, מה רע בזה מה?
אני אוהבת להחזיק ספר, לגעת בנייר, למה הכל צריך להחליף, אפשר גם וגם.
פרוזה ארוכה, למשל, אני שונאת לקרוא על צג, לא נוח, לא ידידותי.
שלא יקחו לי את הספרים מהר, למרות שכבר הסיפריה שלי מתפוצצת, וצריך גם לנקות ממנה אבק.
לגבי הויכוח, כל מני אמירות, שהאומנות מעל החיים, פעם אולי נורא התרשמו מזה, נאלמו דום, אבל מסתבר שיש אנשים, גם אומנים, שזה לא מפיל אותם מהכיסא, וזה נורא מצחיק הזעזוע מהשלילה, קרתנות של אומנים.
את צודקת, ברשת יש דמוקרטיה אמיתית, ומותר וצריך לבדוק טאבואים, ומי שמפחד הם לא אלה שמפחדים מרדידות, אלא אלה שלא יודעים להתמודד עם טענות חדשות.
ולגבי הזבל, כאילו שחסר זבל מודפס.
אבל אני תמיד אוהב להחזיק ספר שירה, ליד כוס יין אדום, ולהרהר. בחיית יעל, תני כבוד, אל תחסלי הכל ככה.
אה…יעלי, לא חבל על הילדים שלא משחקים תופסת ומחניים? ובמקום זה משחקים במחשב או מכלים את זמנם מול האינטרנט?
לא חבל שמיומנויות התקשורת שלהם הן מנוכרות ורובוטיות? לא חבל שהספר היחיד שהם מחזיקים ביד הוא "הארי פוטר" ולא משום אהבת הקריאה אלא בגלל שזה מותג, בדומה למותגים אחרים שהם מקדשים?
לא חבל שה"קִדְמָה" הזאת מקדמת נסיגה, בורות, עילגות ורדידות?
מריו, אני לא בטוחה שאתה צודק, ילדים שאוהבים לקרוא קוראים גם כשהם אוהבים את המחשב, וילדים שלא אוהבים לקרוא לא יקראו עם ובלי.
הרי לפני המחשב מי שלא רצה לקרוא נדבק לטלויזיה, ולפני כן מי שלא רצה שיחק בגוגואים, או אלוהים יודע מה.
כשהייתי ילדה בשכונה שלי הילדים כמעט ולא קראו. אני הייתי היחידה שהיתה מנויה לסיפריה וגם החליפה.
בעצם איך לקרוא לך?
יודית, את יכולה לקרוא לי שחר ואת יכולה לקרוא לי מריו. איך שנח לך.
אני רגיל.
🙂
באשר לתגובתך, את צודקת ולא צודקת.
מי שקריאת ספרים יקרה לו, יקרא עם המחשב או בלעדיו. ומי שלא אוהב, לא יקרא ללא כל קשר לנוכחות המחשב.
השאלה היא: מה עם הרוב שבתווך?
זה כמו דחת פלדלת. עבריינים הנחושים לפרוץ כדי לגנוב, יפרצו. ומי שלא מעלה על דעתו לפרוץ ולגנוב, לא משנה לו אם זו דלת פלדה זו או דלת עץ.
אבל יש את המועדים לדבר חטא, ואשר דלת פלדלת תרתיע אותם.
כל-כך הרבה ילדים ונוער, שיכלו לאהוב את הקריאה ולטפח אותה, מזניחים את זה ונוהים אחר המחשב והאינטרנט. שפתם היא שפת הבלוגים (לא הבלוגייה הזאת) והמסרונים של הטלפונים הניידים. רבים מהילדים האלה מאבדים את העברית (או האנגלית בבריטניה או הצרפתית בצרפת וכו") ואת היכולת לחבר משפטים תקניים ולאיית אותם נכונה. גם לדברר את תחושותיהם הם לא מסוגלים. ההפסד כולו שלנו.
זו גם בעיה של הבנת נקרא, ילדים רבים לא מבינים את הנקרא בספר היסטוריה. אני עושה לתלמידים שלי בכיתות י" י"א בחנים בהיסטוריה בספר פתוח, כותבת להם באיזה עמוד נמצאת התשובה, והם לא מצליחים להבין את מה שהם קוראים באותו עמוד, הם אומרים לי, המורה אני לא מבין מה כתוב פה. ואני מדברת על תלמידים רגילים, שלא בחינוך המיוחד. הבעיה קשה הרבה מעבר למה שחושבים שהיא.אבל ישלי תחושה שגם אם לא היה המחשב הם לא היו קוראים. משהו קורה לילדים, הם מתוחים יותר, חסרי סבלנות, לא בטוחה איפה לשים את האצבע.
אני מסכים, יודית. הבנת הנקרא היא אם כל הבעיות.
אם אין קריאה או אם הקריאה מועטה מדי, ברור שאין הבנה של הנקרא.
הכל מתחיל בחינוך.
בילדותי ידענו לצטט שיר או לפחות בית של אלתרמן. פסוקים מפרק בתנ"ך או קינת דוד ליהונתן. הביאו לבית הספר את דבורה עומר או את גלילה רון-פדר. מישהו שיכול לשמש מנוף לעידוד הקריאה. היום לא זה ולא זה.
החינוך הוא שורש הבעייה. מערכת החינוך הרימה ידיים או שהיא צועדת במסלול נסיוני, שסופו מי ישורנו.
כשמערכת החינוך כושלת, יש נהירה לתחליפים. הטכנולוגיה היא תחליף. במקום שירתמו אותה לשרת מטרה טובה, היא הופכת לחזות הכל. בלי מטרה לשרת.
זה, כמובן, עמוק מזה. המעבר מחברה קולקטיבית לחברה שמקדשת אינדיביזואליזם. המעבר מסוציאליזם (שמתחבר עם דאגה לקולקטיב) לקפיטליזם (שמתחבר עם אינדיבידואליזם), המעבר מחברה חד-ערוצית לרב-ערוצית, שסוגדת למולך הרייטינג ולכן מעודדת תרבות של דוגמניות ושל זמרים אינסטנט -כל זה משדר לנוער שאין צורך בקריאה. יש צורך בטיפוח הגוף והיופי. ואחרינו המבול. אז זהו, שהמבול עוד לפנינו.
השאלה אם הדור הזה המציא את השיטחיות, ואני טוענת שהיא תמיד היתה קיימת, רק בדרכים אחרות.
ברשת יש הכל, זה תלוי מה אתה מחפש, זה הכל.
אם כי יש סגידה לערכים שיטחיים, כמו גוף, כסף, וכו".
פעם נדמה לי דברו על הקנקן, היום זורקים את הקנקן אם הוא לא מעוצב דיו, או שמנתחים אותו פלסטית.
אבל איכשהו קשה לי לקבל שהנוער יותר טיפש, כי ישנם דברים שהם הרבה יותר חכמים ממני כשהייתי ילדה, אלה באמת תהליכים מורכבים שקשה לשים עליהם את האצבע במדוייק.
יודית, אין ביננו ויכוח ברמת המַקרו. אולי רק ברמת המיקרו. הרי ברור שהדור הזה לא המציא את השטחיות. שטחיות תמיד היתה ותמיד תהיה. וטוב שכך. שהרי בלעדיה, איך היינו יודעים להגדיר עומק? או להבחין בו?
אלא שהטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת (ואפילו מקדשת) שטחיות בתפוצה שלא היתה כמוה בהיסטוריה. אז נכון, היא מאפשרת גם ידע והשכלה. אבל לא לכיוון הזה הולך הרוב. בחברה מערבית קפיטליסטית שרודפת אחר רווחים, ברור שערוצים מסחריים יעדיפו "נמלטים" ו"אבודים" ו"הישרדות" (אני, אגב, צופה בהישרדות) על פני תכניות מדע, היסטוריה וספרות. דן מנו ומרינה קבישר (אני שוטלט, הא?) יותר מעניינים את הציבור הרחב מבודלר או ביאליק. (ועל הציבור שבשוליים אנחנו לא מדברים, כי הוא לא מושפע בכל מקרה). וגם האינטרנט (שהוא כלי נפלא, ואני שמח על קיומו) מנוצל "נכון" בידי גורמים שמבקשים הון פיננסי ולא הון תרבותי.
כך שהשטחיות מנצחת היום יותר מאי- פעם בעבר.
שחר מריו, זו טענה שאורכה בוודאי כאורך ההיסטוריה. כל דור חושב "שהולך ופוחת הדור הבא". אז לא יודעת לגבי פוחת, אבל משתנה, כן, מאוד. ואני מאמינה שתמיד יש את הצמאים לידע והשכלה, והיום הם פשוט יושבים וחופרים אותו ברשת. ומחניים וחמור ארוך זה לא כזה הפסד בעיני.
וספר המחשב הוא פשוט טכנלוגיה יותר נוחה, זה הכול.
יעל, את מן הסתם צודקת. אני רק מניחה שאת דור המדבר (שלי) יהיה קשה לשכנע לוותר על ניירת, ולהרגיל לא לדאוג בגלל הפסקות חשמל וסוללות שנגמרו (ספרי נייר אפשר, כידוע, לקרוא גם לאור הנר, וזו אופציה מאד מנחמת לחוששים מפני הפסקות חשמל). אבל זו רק שאלה של דורות, והדורות מתחלפים מהר. הבן שלי כבר קורא קילומטרים על מסך המחשב. רק כשאין לו ברירה הוא מוריד את זה למדפסת.
הפרסומת של בזק שובניסטית. אבא ובן הטכנופילים עובדים בעיניים על אמא האהבלה שלא מסוגלת להבדיל בין כריכה של ספר למחשב. בוז גדול לבזק
אני גם לא סובלת את הפרסומת הזאת של בזק.
ומירי, את לא מתה על מורים, בלשון המעטה, נכון? המורים בתיכון "בליך" יעשו פיילוט על המחשב הזה..
תראי, אנחנו יותר אינטליגנטים ממה שעולה על דעתך.. (:
מירי, היא שוביניסטית כמו כל הפרסומות בארץ, ובעולם.
ואני ציינתי אותה לטובה רק בגלל זה שהיא מתחילה להחדיר לנו את מימושו של ספר המחשב. בעיני זה יתרון, מול הטכנופובים שפוחדים מפני ביאתו הוודאית של המכשיר הנוח הזה.