האם אתם יודעים לאן אתם שולחים את ההורים שלכם?

 כבר סיפרתי לא אחת על מצבה של אמי, מאז אותה שרשרת אירועים מוחיים שהיא עברה לפני כשנתיים, דרך השיקום בבית החולים "רעות", ואז כיצד הידרדר מצבה במחלקה הסיעודית בבית האבות בשנה האחרונה – פיזית, מנטלית וקוגניטיבית.

אבל לפני שנה, כשהוצאנו אותה מבית החולים השיקומי, אחרי שהיא הייתה כמעט משותקת כליל והם עשו איתה נפלאות, הבאנו אותה לבית האבות הסיעודי במצב די טוב. נכון שהיא מרותקת לכיסא גלגלים וצריך לעשות למענה הכול, ונכון שהיא מאובחנת כסובלת משיטיון (דמנציה), אבל בסך הכול מצבה היה אז די טוב. רוב הזמן היא דיברה לעניין, הייתה ערנית, הביעה עניין בסובב אותה, רצתה לאכול. בקיצור, הביעה עניין בחיים.

ואז, במהלך השנה הזו, מספטמבר שעבר, היא הלכה והידרדרה במהירות מוזרה בבית האבות. רוב הזמן ישבה עם ראש מושפל, חצי רדומה, גם בשעות היום. דיברה לא לעניין, ובחודשים האחרונים כבר כמעט לא דיברה ולא השתתפה בפעילויות שיש בבית האבות. והפסיקה לרצות לאכול כמעט לגמרי.

חשבנו שזה טבעי. שבמצבה מידרדר בגלל אותם אירועים מוחיים ויתר מחלותיה. חשבנו שאולי היא בדיכאון. מה כבר יכולנו לחשוב? אז חשבנו שאולי אם נעביר אותה לבית אבות עם אנשים מהעדה שלה, תורכים ובולגרים דוברי לאדינו, היא תתעודד קצת, כי בבית האבות שבו הייתה במשך השנה יש בעיקר רוסים.

אז עשינו הכול והעברנו אותה לבית האבות רקנטי בקריית מטלון. היא שם שלושה שבועות, וראו איזה פלא, פתאום היא חזרה להיות אותה אישה שיצאה מהשיקום לפני שנה: ערנית, מדברת לעניין רוב הזמן, בעלת תיאבון בריא, משתתפת בכל הפעילויות. קודם היא הייתה זומבי, מת חי, וכבר ייחלנו למותה מרוב הסבל שסבלה, ופתאום היא פורחת לה.

בבית האבות הקודם היא ישבה כל היום כמו גוש, ראשה מורכן, עיניה מעורפלות, מבולבלת מאוד ונוטה להירדם בקלות, ופתאום: פצצת אנרגיה!

ואז התחלנו לחשוד. מה אם סיממו אותה בבית האבות הקודם בכל מיני גלולות שינה והרגעה שעליהם לא דווח לנו? מה אם זו הייתה הסיבה למצב הכבוי שלה? איך ייתכן שבבית האבות החדש היא פורחת מחדש?

ולא, מסתבר שזה לא בגלל הלאדינו. בסוף היא לא מדברת שם עם הזקנות האחרות. וזה גם לא המעבר למקום חדש. זה משהו אחר. אנחנו די בטוחים שלמען שקט תעשייתי, בבית האבות הקודם מסממים בגלולות הרגעה או שינה את הזקנים, כדי שלא יטרידו ולא יטריחו את הצוות.

מובן שזו רק השערה, ואין לנו דרך להוכיח אותה. אין דרך להוכיח טיפול רשלני ואולי אף זדוני בבתי אבות, ולכן אני נמנעת מציון שמו של בית האבות הזה בפתח תקווה (אבל מי שרוצה לדעת את שמו, מוזמן לפנות אלי). אלא שלאחרונה עוד מטופלת בבית האבות הקודם, כמעט נחנקה כאשר הכניסו לה כדורים לגרון, כנראה בכוח, ועכשיו היא שוכבת בבית חולים עם פגיעה מוחית, גוססת, בין חיים למוות.

אני יודעת שאובייקטיבית זה נראה כאילו אנחנו בני משפחה דאגנים וחששניים, ושזה טבעי להיות קצת פרנואידים. אבל לא, זה לא רק מפרנואידיות: הרי איננו יודעים למי אנחנו מוסרים את בני המשפחה שלנו לטיפול. באותו בית אבות קודם, אני למשל חשדתי כבר מזמן שיש אלימות כלפי הקשישים, כי פעם אחת אימא שלי נחבלה מאוד, והם טענו שנפלה. לנו זה לא נראה ככה, אבל הרי אין דרך לבדוק, לאמת או להאשים. אי אפשר לשים מצלמות וידיאו בבית אבות. הזקנים הם לגמרי בידי הצוות. ומי יודע איך נוהג הצוות הזה כלפי הקשישים שבטיפולם? אז פשוט העברנו אותה משם.

בקיצור, מה שאני רוצה לומר, זה שמי שיש לו בן משפחה קשיש בבית אבות או חוסה במוסד כלשהו, צריך לבדוק את המצב במקום ואת מצב החוסה או הקשיש בשבע עיניים. הרי לא ייתכן שקשישה שהלכה ודעכה במהירות במשך שנה, פתאום פורחת לחיים, ונעשית מאוד ערנית כמה ימים אחרי שהיא מגיעה לבית אבות חדש, נכון?

מאז שאנחנו בכל הקטע של בתי אבות, גילינו שיש מאות ואולי אלפי בתי אבות בארץ,  ולא צריך להתעצל, אלא לחפש, לבדוק, להעביר את הקשיש לבית אבות אחר אם יש חשד קל שבקלים לגבי בית האבות בו הוא נמצא. להיות קשובים לכל שינוי בו. הנה, אנחנו האמנו שאימא שלנו פשוט דועכת לקראת מותה. ופתאום מסתבר שבכלל לא. שכנראה סיממו אותה כל הזמן. לא מחריד?