יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
הייתה תקופה שהייתי מכורה לתוכנית ריאליטי מבעיתה בערוץ E, שמה "דוקטור פלסטיק", והיא מראה מספר מנתחי-על בלוס אנג"לס, ש"ניפינג וטקאינג" את כל נשות הוליווד, הנעלות והפלבאיות, אלה שרוצות להיות כמו הכוכבות.
אבל מה שמבעית באמת בתוכנית הזו, שמנסה להראות כמה החיים יפים במערב, איזה נשים יפות יכולים המנתחים לעשות מאיתנו, זה חייהם של המנתחים עצמם.
לכאורה, מראים לנו נתח מחייהם של העשירים והמפורסמים. לכולם קליניקות נוצצות ואחוזות בבל אייר, וכל נשותיהם נראות כמו זירוקס: בלונדות עם פני במבי, מנותחות ומוזרקות מכל כיוון.
חלק הארי בהם יהודים, כמובן, שמצאו את העסק הכי משתלם ביריד ההבלים. אחת היא איזה סינית אומללה ובעלה שחי על חשבונה. אבל הכוכב מס" 1 של הריאליטי הפופולרי הזה הוא ד"ר ריי, גבר יפה שנראה בן שלושים למרות שעבר את הארבעים, ומשמש במראהו המגוהץ למשעי כרטיס ביקור חי ומתנועע לעסק המצליח שלו.
מלבד זאת הוא בורדר ליין לדעתי, בעיות נפשיות מכאן ועד הודעה חדשה. עצבני, היסטרי, מסתיר בתוכו אלימות קשה, וורקוהוליק שלא ברא השטן. לד"ר ריי הנערץ יש משפחה: שני ילדים ואישה קפיסית ובלונדה (אבל יהודיה לדעתי), שנוצקה על ידיו בצורת בובת הבארבי שהייתה לי בילדותי.
ד"ר ריי חיי את "החיים הטובים" על פי ערוץ החיים הטובים, אבל בביתו מתרחשים אסונות בקנה מידה גלובלי: אשתו הולכת ומאבדת ממשקלה, היא מודה בהפרעות האכילה, ומראה בגאווה את היומן בו היא רושמת מה אכלה במשך היום (שני קריירים ופחית דיאט קולה), כדי שחלילה לא תחרוג מכמות הקלוריות שהקציבה לעצמה. הבית על ילדיו הוא כמובן בית משוגעים מטורף. כל רגע נראה לי שיקרו שם כל מיני התמוטטויות עצבים ושמישהו יובהל למיון-נפש.
וכך, ד"ר ריי המגוהץ ומעומלן והמשוזף למשעי, ואשתו האנורקסית, ולידיהם ההיסטריים שסובלים מחסך ענקי באהבה, כי הוריהם הנרקיססטים לא יכולים להעניק להם אותה כמובן, ממשיכים במרוץ לחיים הטובים.
בעיני העולם מסביב ד"ר ריי הוא סיפור הצלחה פנומנלי. ד"ר ריי עבר ילדות קשה ומתעללת וענייה, בצל אב שחבט בו והשפיל אותו, והנה תראו מה יצא ממנו. איזו הגשמה נהדרת של החלום האמריקני.
ואילו אני רואה שם בית משוגעים בהייפר. משפחה ממוטטת, שלא מבחינה בזה שהתמוטטה כבר מזמן. קובץ של אודים שרופים שצריכים ללכת דחוף לפסיכיאטר. "בקרוב" של החיים בגיהינום.
כתיבה עסיסית על גיהנום מספק של אחרים. לא להתחלף
באלף השלישי, למרות פרויד (ואולי בגללו..?), אנשים רק מתרחקים ממהות האושר.
תעשיית הטבח הפלסטי, היא אחת המזעזעות ביותר, וכמו כל מחלה רעה, היא מדבקת וכבר כאן.
אנשים עוד לא הבינו שהכל מתחיל ונגמר בתוכנו.
גם אנחנו מתקרבים לשם בצעדי ענק.
עם קשר וגם בלי, בגלל שזו הזדמנות להוציא את העצבים שלי, לימדתי היום ילדי יאפים באחד מישובי הוילות שבהם האנשים נראים וחיים כאילו הינדסו את כולם על אותו פס יצור.
ילדים אגואיסטים, מפונקים, מעולם לא חשבו שיש משהו מחוץ לחדר המאובזר שלהם (אה, כן, יש – חדר יותר מאובזר אצל השכנים).חלקם חצופים בצורה שמצליחה להדהים כל פעם מחדש – אליפות העולם הם לוקחים.
לא אשכח את הכיתה ששנה שעברה סיפרה לי שהעניים אשמים במצבם – ישוב מהעשירים והמבוססים באיזור המרכז.
יש ילדים נחמדים ומעצבנים בכל מקום אבל רוח המקום – פשוט לברוח.
אז אני לא יודעת אם זה קשור אבל יצאתי עצבנית – השמש זרחה, הוילות זהרו, הרחוב נוקה בידי איזה עני שאשם במצבו ואני רציתי לדפוק את הראש בקיר.
תרחמי עליהם שירה, הם יודעים רק מה שההורים מספרים להם.
יש לי חברה שעובדת במועדונית בכיכר המדינה, ילדים מסכנים, המון הפרעות התנהגות, עיברית עילגת, מוזנחות. האימא פסיכיאטרית מפורסמת שעובדת עד עשר בלילה, האב מנכ"ל שחוזר בשתים עשרה בלילה, באה לקחת את הילדים, בשש בערב, הפיליפינית שבקושי דוברת עיברית. ילדים בודדים, כסף לא נותן אור בנשמה.
אני מרחמת אבל מה לעשות – גם קצת נדחית. בעיקר אני מרחמת כשהזיק החמוד, הילדותי והחכם מופיע פתאום. עצוב על כל הפוטנציאל.
נראה לי שאם אלוהים היה מוריד שוב את עשרת הדיברות הוא היה מוסיף דיבר 11 – אל תהיה יאפי.
הכי פשוט זה גם הכי טוב, גם בחיי משפחה.
היה שם פרק עם צמד המנתחים שהם עושים שאיבת שומן והשומן ניתז למנתח על הפנים, מבעית לאללה.
את תמיד מביאה את הבעיות הנכונות למחשבה.
יש לי סיפור לא מהטלויזיה על מנתח פלסטי, אבל זה לא סיפור לטלויזיה כי הוא ממש לא חי בגיהנום. אישתו רופאה עובדת עם חולי סרטן, הפקידה שלו חמודה ושמחה ומתוך אותה שמחה היא נהנית להסביר מי מהצנצנות שעל המדף הם הצינצנות שהדוקטור שאב עבורה את הצלוליטיס. יש להם שני ילדים מתוקים כמו מרשמלו ובכל שנה הם נוסעים לנופש בהוואי. כשהדוקטור היה בן ארבעים הוא קנה לעצמו קורבט וכל זה כמובן קורה באמריקה הנוצצת, בגללו הייתי בטוחה שגם לי תהיה קורבט בגיל ארבעים והוואי כל שנה זה חיי גן עדן. אבל לא נהייתי מנתחת פלסטית והוא קרוב לוודאי לא סובל בחייו הפרטיים עד היום.
זוג סקסולוגיים דווקא ,שהכרתי, היו יכולים לככב בסדרת הטלויזיה אם כי חייהם מיוחדים ומיוחדים ביותר,אבל הילדים שלהם קצת ,בגיהנום משלהם.
אני מרחמת על אנשים ומשפחות כאלה, אך אני מרחמת יותר על אלה שנזקקים להם. אלה אנשים שאינם יכולים מלהשלים עם מי שהם ורוצים להיות מה שהם לא. בקיצור הם אינם חיים.
והד"ר ריי הוא זה שמאפשר להם "להיות מה שהם לא". מסכנים הילדים, אבל מי יודע אולי הם יהפכו להיות סיפור הצלחה כמו אביהם הד"ר ריי.
מזמן אמרתי שאינני מבינה אמריקאים… כמה שתראי , ותכתבי הם פלטה אחרת. אך המחשבות שלך מדברות אלי, האבסורד שהרופא הזה חי, מדהים!!!
להתראות טובה
מדהים עד כמה אנשים לא רואים את עצמם! וגם מפחיד מאד.
לכל מעבירי הביקורות למינהם…
ד"ר ריי חי טוב מאוד וכל המנתחים ומשפחותיהם חיים טוב מאוד נכון שיש בעיות. לכולם יש! עדיף להיות עשיר עם בעיות ולא עני עם בעיות ובכלל ניראה לי שכל הביקורות זה רק מקינאה של אנשים תאמינו לי שהם לא מסכנים והם מרחמים עליכם לא אתם עליהם.
בקשר לניתוחים.. הלו!! אנחנו בשנת 2008 במה יש לנו כבר להתעסק?? אז אם זה מה שמעניין את העולם .אז זה מה שמעניין את העולם (גם נשים וגם גברים עוברים ניתוחים) בקיצור חפשו על משהו אחר להעביר ביקורת שלילית באינטרנט כי זו גם בעיה "שריטה" של שנות הקידמה
אף אחד לא אמר שטוב להיות עני. הצבענו על תופעה חברתית שקשורה לעושר ואולי לאיזשהו חלל ריק מבפנים.
זה נחמד מאוד ש"זה מה שמעסיק את העולם"- פעם העסיק את העולם מופע גלדיאטורים. לו היית חיה אז היית ודאי באה אלינו בטענות שהקידמה דורשת גם את זה. הקידמה שלנו היום דורשת מן הסתם אנורקסיה ובולימה, "שעות איכות" עם הילדים המסתכמות בחצי שעה לפני השינה – מספיק להם. משחקי גלדיאטורים מודרניים בדמות תכניות ריאליטי שממליכות מלכים ליום אחד בקושי ומנצלות את שאיפותיהם כאילו היו מריונטות.
אכן קידמה. אולי כדאי לצאת מהאקסיומה שאם העולם מזדקן הוא הופך בהכרח לטוב, מעמיק ומתקדם יותר?
ואם כבר – יפה שזה מה שמעסיק "את העולם" – אבל את יודעת, גם אנחנו, תמהונים שכמותנו, חלק מהעולם…
רציתי לומר בעצם לפי הכתבה שהחיים במערב הם אכן החיים היפים. ולהשקיע בילדים ולהקדיש זמן לילדים זה עניין של חינוך . צריך כל הורה לדאוג להיות עם יד על הדופק לגבי בעיות האנורקסיה והבולימה והסמים שיש כיום..
תוכניות הריאלטי הם תוכניות מושכות עצם מעמד הריאלטי שבזה ובגדול בגדול הכל מתחיל ונגמר בבית ובאיך שחינכו אותנו לגדול לא משנה היכן אנחנו או העיסוק שלנו