יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

  בעקבות הפוסט הקודם שלי "תכירו, אבא שלי", טובה גרטנר המתוקה הציעה שאולי נעשה בבלוגיה מין "ספר אבא".     אין רעיון שכובש את ליבי יותר מכך,  בתור ילדה שאהבה את אבא שלה.     לפני שנה בבלוגיית "רשימות" הצעתי את הרעיון הזה, במטרה להוציא אנתולוגיה על "סיפורי אבא".      לצערי לא היתה שום היענות.     אז מה דעתכם?      אני מזמינה ...

    אני רוצה להכיר לכם את אבא שלי, אהבת חיי הגדולה. חוץ מזה שהוא אהב אותי כל כך, ואני אהבתי אותו בחזרה עד בלי די, הוא היה באמת איש מיוחד. יוצא דופן, רב מעללים, וסתירות קצת משונות באופיו.      אבי היה "סלף מייד מן" אמיתי. מילדות קשה בשכונת נחלת ציון בירושלים, בה פירנס כבר מגיל 13 את אימו ושני ...

   כבר לפני הרבה שנים הבנתי שמה שאכלנו, איך שאכלנו ואיך שהאכילו אותנו בילדות, משפיע נואשות על דפוסי האכילה שלנו בבגרות. רק לחשוב על כמות הילדים שנאלצו לדחוס לפה אוכל מגעיל שאימא שלא אוהבת לבשל בישלה עבורם (הימים שלפני האוכל המוכן, כמובן), ותבינו כמה "פגועי אוכל" חיים בינינו.   זיכרון אוכל חמור אחד: אני, אולי בת 6 או 7, אחותי שולמית ...

   אני לא סופרת סלבית ששמה נלחש בכל בית בישראל, אבל גם אני "זכיתי" לכמה וכמה ראיונות עיתונאיים בחיי. כבר מהספר הראשון נשבעתי שלא אקח חלק במשחק החשפנות הנוראי הזה. ותמיד אני נכנעת ליחצנית, נשברת ומסכימה לקחת חלק בגועל.     יש מי שנהנה מזה בוודאי. מי שנהנה, שייהנה. אינני נוהגת כמו "סיירת העישון", ואין לי רצון להכריח איש לנהוג כמוני. מי שאוהב חשיפה ...

    אנשים פשוטים, דהויים, שבורים מהחיים, כאלה שפוגשים בסופר ובבנק  הם הגיבורים של שי צלר בקובץ הביכורים שלו "המסע לאורקולי (זמורה ביתן). מה הוא עושה איתם, לאיזה פיתולים עלילתיים הוא לוקח אותם, זה כבר דבר אחר. לא תמיד זה מצליח. כשזה כן, זה מרתק ונוגע ללב. הרשימה פורסמה ב-20.12.07בגיליון 268 של מגזין "טיים אאוט" אנשים פשוטים, דהויים, שבורים מהחיים, ...

    לפני זמן מה פירסמתי פוסט על הדיקטטורה של האוכל האשכנזי באולמות השמחה בשנות החמישים-שישים-שבעים בואך השמונים. בבלוגי ב"על השולחן" קיבלתי די הרבה על הראש בשל פוסט זה, כאילו אני גזענית הפוכה, כי טענתי שייתכן כי המזרחיים סבלו בשמחותיהם מהשניצל-עוף מכובס-סלט ביצים-צימעס גזר שהגישו בחתונות. מישהו טען שם שהוא לא הבין את עמדתי האישית: אני אוהבת או שונאת אוכל ...

    אומי התחילה עם זיכרון מתוק ושברירי משנות השבעים, כילדה יהודיה מבית דרום אפריקני אמיד. רונית ההורסת המשיכה עם סאטירה חברתית על הדיפים וכדורי הגבינה שהיו "הבון טון" של האירוח בסגנון בופה בשנות השבעים בסלונים הישראליים. ואני מוסיפה את שלי. מה יש? שניזכר קצת כמה היה אז מגוחך, פאתט, תמים, קרתני, אבל אולי גם קצת מתוק? או שזו סתם ...

לכבוד בואה של יעל צפריר לבלוגיה, אני מפרסמת את הרשימה שלי על ספרה, שפורסמה ב-NRG. הייתי אז מבקרת הספרים של נרג", וקיבלתי רק ספרי פרוזה. ופתאום נחת עליי הספר המשובח הזה, ואני התנפלתי על המציאה והצעתי לערוץ ירוק נושך טור על חתולים. כך שבעצם, אני חבה את טור החתולים שכתבתי השנה בנרג", שהיה בשבילי חגיגה גדולה, ליעל. היא לא יודעת ...

  אני כמעט 24 שנים בעיתונות. התחלתי כמעט ילדה. הייתי בת 24 כשהפכתי למבקרת הקולנוע הכי צעירה בארץ, בעיתון" על המשמר" המיתולוגי.     העורכים שלי היו כבני ארבעים וחמישים וחלקם אף נשקו לשישים. הם היו מבוגרים, משופשפים, ידעו המון. למדתי מהם את כל מה שאני יודעת היום על כתיבה עיתונאית.      מרוביק רוזנטל למדתי להיפטר ממניירות הכתיבה "הגרמנית" שלי, ...

זה טור החתולים האחרון שלי ב-NRG , ירוק נושך של מעריב. כל כך נהניתי ממנו במשך השנה, למרות שלפעמים ישבו לי הראש שונאי חתולים ואפילו חובבי חתולים. עכשיו אני מחפשת לו אכסניה חדשה. מישהו מעוניין?                            מה, עדיין אין לכם חתול? אחרי כל מה שכתבתי כאן מראשית השנה? באמת? עדיין לא השתכנעתם כמה אתם מפסידים שאינכם חולקים את חייכם עם ...