יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

תסלחו לי שאני מעלה היום פוסט אחד יותר מדי, בניגוד לתקנות, אבל נראה לי שיש כאן לא מעט בלוגרים שלא ממש מבינים מה זו בלוגייה. אז מניסיון די ארוך, וכבעלת בלוגים בכמה בלוגיות, ואחרי שדי למדתי את מקצוע הבלוגריזם, אני מרשה לעצמי להעיר כמה הערות.   קודם כל, בלוגייה היא לא כתב עת, ומנהל בלוגייה הוא לא עורך. מנהלי בלוגייה ...

  כמה הבהרות כדי להרגיע בלוגרים: 1. אין שום צורך לפרוץ ולגנוב ססמה של בלוגר כדי להגיב בשמו בבלוגו או בבלוגים אחרים. לצערנו, כל אחד עלול להזדהות בכל מקום בשמו של בלוגר אחר, גם בבלוג שלו. כך שכל האשמה בדבר "פריצה" היא מגוחכת. 2. בנוסף, אין שום פריצה לבלוגים שלכם. היה באג לפני כחודשיים, וכמה בלוגרים דיווחו על פוסטים שלהם שנמחקו. הדבר טופל. ...

  בחודש הבא אנחנו שנתיים כאן. הייתם מאמינים? שנתיים!! הזדמנות קטנה לעשות קצת חשבון נפש, קצת סדר בעניינים, בעיקר לאור הסערה שפרצה השבוע בבלוגיה.   אז קודם כל, לא להתרגש מסערות. הן עוברות. שנית, הכי רצוי לא לעורר אותן, לא? בסך הכול מה כולנו רוצים כאן? להישמע, לשמוע. אפשר לעשות את זה בחן ובנימוס.   אני פונה לכולם, לבלוגרים חדשים ...

מאז שעליתי למרחב הוירטואלי לפני שלוש שנים, ב"רשימות", החלטתי שאני אעלה לאט לאט את ספריי לרשת, כדי שכל מי שרוצה יוכל להוריד אותם בחינם.   התחלתי ב"סוף סוף רומן", ספרי השלישי, שזכויותיו חזרו אלי מהוצאת "חרגול". העליתי כמובן גם את "יקירנט", ספרי הרביעי שנכתב עם נולי עומר ופורסם ב-Ynet בהמשכים בשנת 2007. ובמשך השנה האחרונה העליתי את כל הסיפורים מהספר ...

  היא עומדת בסנדלי היהלומים המזויפים, עם השיזוף המלאכותי ממכונת השיזוף, עם הטייטס השחורים ההדוקים והפנים המתוחות שלא מסתירות את הגיל, עומדת ושותה בצימאון את המחמאות שכל הנוכחים בחדר ההמתנה נותנים לכלב שלה, והוא באמת מקסים, אין מה לדבר, יפה ומתוק כמו שכלב פודל גזעי יכול להיות, אבל רואים עליה שלא סתם יש לה כלב כזה, יש לה כלב כזה ...

רק לפני שלושה חודשים מת מוטל, והנה עכשיו שוב כאב ומחלה. החתולה היפהפייה שהבאתי מצער בעלי חיים לפני חמישה שבועות מאוד חולה, אולי גוססת. והלב נשבר. הבאתי אותה כי הבית נעשה עצוב בגלל מותו של מוטל, וגם כי רציתי לתת בית לחתולה שידעתי שהיא לא הכי בריאה. אבל לא ידעתי עד כמה לא בריאה. היא חתולה פרסית אדמונית מסוג פקינז, ...

  קיבלתי מלי עברון-ועקנין פוסט שרשרת על שלושה רגעים מרגשים בקולנוע, בספרות, במוזיקה, בטלוויזיה וכו'. יש הרבה רגעים כאלה, כי פעמים רבות התרגשתי מאמנות – בעיקר מספרות ומקולנוע, ובעיקר בצעירותי. היום קצת יותר קשה לי להתרגש. ובגלל שיש הרבה רגעים כאלה ניסיתי לבחור שלושה רגעים מרגשים מכוננים, ואולי בגלל זה שניים מהם באים מנבכי נעוריי בשנות השבעים. "רסיסי חיים" של ...

  נדמה לי שהיתה זו הלן גרלי בראון שירתה את יריית הפתיחה של כתיבה פופולרית נשית על מין בספר שלה "מין והנערה הרווקה" משנות השישים. מאז יש ניסיונות נשיים מעניינים בכתיבה על מין (ואני לא מתכוונת כרגע לספרות יפה). ושוב, אי אפשר שלא להיזכר באלה שהמשיכו את גרלי בראון בשנות השבעים.   מבחינתי, כנערה, ספר כמו "הזונה המאושרת" של קסווירה ...

כתבתי לא מעט על אהבתי לספריה של רחל איתן, והנה, חברתי, המשוררת והמרצה תמר משמר תרצה עליה בכנס "זהויות בהתהוות בתרבות הישראלית" לכבוד פרופ' נורית גרץ, שיתקיים באוניברסיטה הפתוחה בשבוע הבא. ההרצאה של תמר, "סוגיית החניכה ברומנים של רחל איתן – המקרה של 'שידה ושידות'" תתקיים ביום חמישי, 4 ביוני, בשעה 10.30 באולם נוידפר. אני מאוד מאוד ממליצה לכל אוהביה ...

  השבוע ראיתי סרט דוקומנטרי על בלוגריות הסקס ברשת. שכותבות באנגלית כמובן. מדובר בהמשך המתבקש של ספרות המין הנשית שפרצה בשנות השבעים ("פחד גבהים" של אריקה גונג', "הזונה המאושרת" של קסווירה הולנדר, "דוח הייט" של שרי הייט, וכו'), שגם אני, כמו כל מי שהיתה נערה בשנות השבעים, גדלה עליהם.   אבל כמו בכל תחום, גם כאן כמובן התופעה עדיין לא ...