שברון לב אחד גדול!

רק לפני שלושה חודשים מת מוטל, והנה עכשיו שוב כאב ומחלה. החתולה היפהפייה שהבאתי מצער בעלי חיים לפני חמישה שבועות מאוד חולה, אולי גוססת. והלב נשבר.

הבאתי אותה כי הבית נעשה עצוב בגלל מותו של מוטל, וגם כי רציתי לתת בית לחתולה שידעתי שהיא לא הכי בריאה. אבל לא ידעתי עד כמה לא בריאה. היא חתולה פרסית אדמונית מסוג פקינז, בעלת פנים מאוד פחוסות ואף זעיר, והללו ידועים כבעלי פגמים גנטיים ורמת תחלואה גבוהה. אבל בצער בעלי חיים רמת גן הרגיעו אותי ואמרו שהיא צעירה, בין שנה וחצי לשלוש, ויש לה רק דלקת עיניים. 

מאז, בחמשת השבועות שלה אצלנו היא חולה מעת לעת, ועכשיו היא במצב ירוד מאוד, אולי על סף קריסת מערכות, ורק מחר יגיעו התשובות לסדרת בדיקות הדם שעשתה הרופאה.

גוף כזה קטן, שוקל בקושי שניים וחצי קילו, זעיר ועדין, כמה סבל היא ובני גזעה צריכים לסבול? ולמה? בגלל שכמה סוחרים אופורטוניסטים רוצים לעשות כמה לירות על חשבון חולי נפש שמתעקשים שיהיו להם חתולים גזעיים עם פנים פחוסות ואף זעיר? ומה עם איכות החיים שלהם? מה זה מביא להם, לבעלים? קצת כבוד בתערוכות? איזה גביע אדיוטי מפח?

ומה על איכות חיי החתול? ומה, כאשר סיים את "הקריירה" שלו אז זורקים אותו? לדעת הווטרינרית שהייתי אצלה, החתולה הזאת לא שום בת שנתיים שלוש, אלא כבת שמונה, ולכן סביר להניח שבעליה פשוט זרקו אותה לרחוב או לצער בעלי חיים בגלל שנהייתה חולה מדי ולא התחשק להם להתמודד עם זה ועם החשבונות היקרים הכרוכים בטיפול.

וכך נידונה מסכנה קטנה כזאת והדומים לה לסבל בל יתואר, חיים של כאב ומחלות וטיפולים אינסופיים. כמה היא סובלת כשמדי יום עלי לנקות לה את העיניים מההפרשות האינסופיות! כמה היא סובלת! יצור קטן ואומלל שכמותה. ואי אפשר שלא לנקות, כי אחרת ההפרשה ממש מדביקה את העפעפיים וזה עלול לגרום לעיוורון.

אז אמרתי לעצמי, לא נורא, נעבור את זה. זה רק ניקוי הפרשות מהעיניים. ממש לא נורא. אבל עכשיו התחילו כיבים בפה, ומים בריאות, ודלקות שונות, ומי יודע מה עוד. גם צילומי הרנטגן לא מבשרים טובות.

אז בשביל מה להרבות אותם, בשביל מה? בא לי ללכת ולצעוק את זה בכל האגודות ובתי הגידול של היצורים האומללים האלה. בא לי להציע הצעת חוק האוסרות להרבות את הזן הזה, שגדל עם כל כך הרבה פגמים גנטיים ומחלות גנטיות.

הנה, באנגליה הזנים האלה אסורים על פי חוק, אסור להרבות אותם, והדבר הכי חשוב: הם אסורים בתערוכות. דבר זה מונע מכל מיני סוחרים מסריחים ובתי גידול להרבות אותם, כי ממילא לא יקנו אותם. הרי ממילא לא יוכלו להציג אותם בתערוכות.

באמריקה לעומת זאת, וגם בארצנו המהוללת כמובן, מותר לסחור בהם, להרבות אותם ולהציג אותם בתערוכות. אז כשיש ביקוש, יש היצע, וממשיכים להרבות את המסכנים האלה. לא משנה שרוב חייהם יעבור עליהם בסבל בל יתואר, מה גם שתוחלת החיים שלהם קצרה. אז למה? ל מ ה?????????

ואם כבר מדברים על עוולות הממסד העוסק בבעלי חיים, אינני יכולה שלא לגנות את צער בעלי חיים רמת גן, שרק לפני חמישה שבועות דיברתי בשבחם. לא נראה לי שלשקר ולרמות ולהטעות מאמצים פוטנציאליים זו דרך הנהלות אתית. הללו אמרו לי שהחתולה היא בן שנה וחצי לשלוש, ועכשיו הווטרינרית אומרת שלפי שיניה היא כבת שמונה. בנוסף, הם לא אמרו לי דבר על מחלותיה, הכיבים בפה, השיניים העקומות ודלקות החניכיים, אי ספיקת הכליות שכנראה יש לה, ומי יודע עוד איזה מחלות שהיא נושאת.

שוב, לרמות מאמץ פוטנציאלי זו אינה התנהלות אתית. אני מבינה שבעמותות בעלי החיים רוצים לתת כמה שיותר חיות מחמד לאימוץ, אבל לא במחיר הטעיית המאמצים. לו גילו לי את כל הדברים הללו, אני מודה שכפי הנראה לא הייתי לוקחת אותה. הספיק לי שברון לב אחד עם חתול שמת רק לפני כמה חודשים.  שלא לדבר על כך שבגלל חוסר השקיפות שלהם והתנהלותם הצינית סיכנתי את שני החתולים האחרים שלי, מפני שהם טענו שהחתולה מחוסנת ובריאה, ועכשיו מתברר אחרת.

זהו. נמאס לי מהציניות הנוראה של המגדלים של חיות המחמד בעלות הדפקטים הגנטיים. נמאס לי מהאנשים שקונים את החתולים הגזעיים בעליה דפקטים. נמאס לי מאנשים שזורקים את החתולים שלהם לרחוב או לצער בעלי חיים כשנמאס להם לטפל בהם. והאמת, נמאס לי גם מכל האגודות למען בעלי חיים. כן, אני יודעת שהם רוצים לעשות טוב, אבל בדרך הם עושים לא מעט רע. המון חוסר שיקול דעת, לא מעט רשלנות, התנהלות נמהרת,  וכל מיני "שימונים" של המאמצים, הכרוכים בלא מעט שקרים ו"החלקות" של המציאות המרה. פשוט נמאס מהציניות הזאת!

לו היו אומרים לי שבתוך שבועות ספורים אאלץ להתמודד עם עוד שברון לב של מחלה קשה ואולי חלילה מוות של חיה,  אני לא בטוחה שהייתי מאמצת אותה. הכאב גדול מדי.