יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
תסלחו לי שאני מעלה היום פוסט אחד יותר מדי, בניגוד לתקנות, אבל נראה לי שיש כאן לא מעט בלוגרים שלא ממש מבינים מה זו בלוגייה. אז מניסיון די ארוך, וכבעלת בלוגים בכמה בלוגיות, ואחרי שדי למדתי את מקצוע הבלוגריזם, אני מרשה לעצמי להעיר כמה הערות.
קודם כל, בלוגייה היא לא כתב עת, ומנהל בלוגייה הוא לא עורך. מנהלי בלוגייה קובעים מדיניות מסוימת בראשית הדרך, ישנן גם בלוגיות (כמונו וכמו "רשימות") שיש להן מנגנון קבלה, ובזה בעצם מסתיימים תפקידי ההנהלה.
התכנים בבלוג הם על אחריות הבלוגר בלבד. כאשר בלוגר כותב רעות נגד בלוגר אחר, בין אם בפוסט או בתגובות, אין למנהלי הבלוגייה זכות להתערב ולמחוק. במקרים יוצאי דופן, אם יש תביעת דיבה נגד בלוגר, שיכולה להיות מופנית גם נגד בלוגייה, סביר להניח שמנהלי הבלוגייה יבקשו מהבלוגר למחוק את הפוסט, ואם יסרב, אולי יסגרו לו בלוג.
מקרה נוסף של מחיקת פוסט או סגירת בלוג: אם התכנים בבלוג הם לא חוקיים (לדוגמה, פוסט שמסית לאלימות ולרצח, או כמו הבלוג בעל התכנים הפדופיליים שנמחק מהר מאוד ב"תפוז"). אני מניחה שאם יהיה פוסט או בלוג שקורא לרצח עם, גם הוא יימחק.
אבל אם יש התנכלויות של בלוגר בבלוגר או במגיב, בזה הנהלת בלוגייה, שום בלוגיה, לא תתערב ולא תמחק שום דבר, כי אין לה את היכולת הזו.
בלוגים הם פלטפורמה אישית, ובזה יופיים וייחודיותם על פני כל הפלטפורמות האחרות. וכאמור, על תכני הבלוג אחראי הבלוגר בלבד. אם הוא משתלח באחרים, אפשר למשל לפנות אליו ולבקש ממנו להפסיק. אבל שום הנהלת בלוגייה, אני חוזרת על כך, שום הנהלת בלוגייה לא תתערב בסכסוך בלוגרים.
הבלוגייה היחידה שמאפשרת "הלשנות" וזריקת מגיב מבלוג היא "קפה דה מרקר". שם בלוגר יכול "לזרוק" בלוגר שמציק לו ולבקש שלא יוכל להגיב אצלו יותר. אפשר שם לדווח להנהלה על מציק, והוא נחסם אצל הבלוגר שביקש זאת. שם גם ממילא אין מגיבים "אנונימיים". כי כדי להגיב חייבים להיות חברים ברשת החברתית. אומנם שם לא חייבים לפתוח עמוד בשם האמיתי, ורבים הם בעלי השם הבדוי, אבל אין ספק שהאפשרות לחסום בלוגר מציק עוזרת למגר תגובות מגעילות.
אבל "קפה דה מרקר" היא רשת חברתית ענקית שיכולה לאפשר את זה לעצמה. בלוגיות קטנות כמונו או כמו "רשימות", ואפילו כמו יתר הבלוגיות הבינוניות, לא יכולות לעשות את זה. יברחו מהן מהר מאוד, כי לא יהיו כמעט כניסות.
לכן, אם אנחנו רוצים לשמור על דו קיום, עלינו מוטל להתנהג באורך רוח זה עם זה ולהימנע מלפגוע זה בזה. אף אחד לא יעשה את זה עבורנו. אם פתאום תונהג כאן מדיניות יד קשה של מחיקת פוסטים שלא מוצאים חן בעיני ההנהלה, לא תהיה כאן בלוגייה. תהיה עזיבה המונית, כי אף אחד לא רוצה דיקטטורה, וברוך השם יש עוד עשרות בלוגיות לפתוח בהן בלוג.
אתם חייבים להבין את זה. האווירה שאנחנו יוצרים כאן, לטובה ולרעה, היא האחריות שלנו. שום חוקים דרקוניים מצד איזו הנהלה שלא תהיה, לא יצילו אותנו מעצמנו.
תזכרו שכל מילה שאנחנו מוציאים מהפה בתגובות, עלולה לפגוע באחרים, וכבר היו כאן כמה בלוגרים שעזבו כי פגעו בהם. אבל הנהלה, שום הנהלה, בשום בלוגייה (למעט דה מרקר), לא יכולה ולא מורשית להתערב בדברים הללו. אנחנו צריכים להתחיל להתנהג באחריות ובבגרות זה עם זה, אחרת הבלוגייה הזו באמת תיהרס.
יעל,
חשבתי לתומי שאפשר להקביל בין בלוגים לפורומים באינטרנט
(שהם פלטפורמה יותר ותיקה מבלוגים ואולי יותר מוכרת, לפחות לי)
וכי יש מקום לבקש עזרה / הגנה במקרים חריגים של פגיעה קשה בזולת, כמו שקרה כאן השבוע.
ההבהרה שלך חשובה (אישית אינני מכירה אף בלוגייה אחרת).
(ודאי שלא התכוונתי לדיקטטורה וּודאי שלא התכוונתי לפוסטים / תגובות
שסתם "לא מוצאים חן" בעיני מישהו.
אני מקווה מאוד שהדברים שכתבתי ורוח הדברים שכתבתי, בתוך נסיבות כתיבתם, מובנים כהלכה).
בכל אופן אני מעריכה את התייחסותך. תודה.
מאחלת ליל מנוחה ושבוע טוב לכולנו וחזרה לשפיות
גבריאלה, פורום זה באמת לא בלוג, לגמרי לא. כפי שאמרתי, על תכני הבלוג אחראי הבלוגר, ובלוג הוא שטח אישי שלו! לו מנהלים ימחקו בלוגים או פוסטים, לא יהיו יותר בלוגיות. היפה בבלוג הוא חופש הדיבור, כמה שניתן לפחות.
יעלה, הבאת הרבה מידע מועיל, אבל לגבי הניהול וההתנהלות כאן יש לי דיעה שונה.
עד כמה שאני רואה בלוגים בבננות הם מין הכלאה בין קהילה לבלוגיה.
זה שונה מאוד מ"רשימות" שהן רשימות מבודדות, וזה יותר פורומי גם מהדה-מרקר. גורמים לזה הגודל של הבלוגיה, היכרות של רבים מהמשתתפים וגם חלון התגובות שעושה כל בלוג פה לדי פומבי. לכל הפחות, חושב שהכללים והסייגים של דה מרקר היו צריכים להיות תקפים גם פה.
והכי חשוב – לא בטוח שאפשר לנהל מקום כזה בלי להתייחס אליו בהתאם, כלומר בלי ניהול קהילה פעיל.
מסכימה עם אמיר
מצטערת אמיר, זו בלוגיה, ולא רשת חברתית. וגם לא פורום.
ובבלוגיה כמו בבלוגיה….
ואגב, "רשימות היא בלוגיה בדיוק כמו כאן, ונוצרה שם קהילה כמו כאן, ואגב, שם אפילו הרבה יותר אלים מכאן…
אני מוכרח לומר, בתור אדם שלעתים לא קרובות נכנס כאן, שהבלוג של ענת פרי הוא אולי המעניין ביותר אצלכם, גם אם נראה לעתים שהיא סובלת מתחושת רדיפה. לטעמי זה רק מוסיף. גם הפרשיות בהן היא מעורבת, למשל תביעת דיבה כנגדה מצד טיפוס כמו א' חפץ, רק הופכות את כל הסיפור למעניין ועסיסי יותר. פרי היא אדם עם שגעון לדבר, על גבול האובססיה, ואין הרבה כאלה, והיא כותבת מתוך דרייב אמיתי. אני מניח שזו הסיבה גם לעניין בדברים שהיא כותבת וגם לפרשיות המטורפות שהיא מעורבת בהן.
יעל תודה על החזרת הדברים לפרופורציה, צריך לזכור שאלו מילים שנכתבות על ידי כל אחד ואלו רק מילים{אל תאמרו לי שמילים יכולות להרוג, הן לא, זה בלוג, אפשר גם לא להכנס אליו} וחבל שקרה כך וענת עזבה, אהבתי לקרוא אותה, אבל זה רצונה ואכבד אותו וגבריאלה פעלה מתוך מצפונה אני בטוחה,לאנשים יוצרים רגישות רבה, מצפון שעובד שעות נוספות ורגשות עזים וזה לדעתי גם יחודו של בננות,תודה על האפשרות הזו להתבטא .
העניין הכי חשוב שרק מגיב אחד התייחס אליו פה וגם זה במשורה זו העובדה שענת פרי רצתה לכתוב את שלה, לקבל תגובות ענייניות ולדון בסוגיות שלה מבלי שיהיו לה מזדנבים, מלכלכים, סיגליות לסוגיהן
וטיפוסים מהבלוג שמסתתרים מאחורי שמות, לכן היא כתבה את הפוסט שעצבן ספורים מחברי הבלוגייה, במיוחד כמה אנשים מצומצם שמעוניין להפוך את הבלוגייה לפורום, ולא לבלוגייה. תשימי לב יעלה שאת מגדירה אחרת לגמרי את השטח הפרטי של כל בלוגר בשעה שיש פה מי שמחפש את הפורום, שזו צורת ראייה והבנת הבלוגייה בדרך הפוכה לגמרי ממה שאת מתארת.
פורום זה לא בלוגייה, פורום זה פורום.
זה בדיוק מה שמפריע לכותבים אחרים וצריך לעשות לזה סוף כי אחרת יהיה סוף לבלוגייה.
מירי מה שאת מתארת זאת אלימות לשמה שלא שונה ממה שעברה ענת פרי אבל לה
יש בטחון עצמי להשאיר את האמת המוחלטת
בבלוג שלה ולחשוף מתחזים, במקום להעריך אותה על זה מוקיעים אותה, כמה חבל.
כפי שראיתי ענת התנצלה ואני הייתי מייעצת להניח לה לרדת לאט, לאט מהעץ. כמי שעובדת עם בני- אדם לחץ לפעמים מעצים את ההתנגדות ואז הגאווה הופכת למכשלה.
אני מחבבת את ענת ומעריכה אותה ככותבת , למרות שהיו לי איתה מספר חילוקי דעות אבל גם היו רגעים וירטואלים יפים.
ובטח שצר לי על הלבנת הפנים שנעשתה כאן.
ענת בלי הוכחות מוצקות אין תיק ואת כחוקרת וכלקוחה שמיוצגת עלידי עו"ד בטוח יודעת את זה.
אולם תמיד צריך גם לחפש את הנקודות הטובות באדם. ענת היא כותבת מצוינת ונושאיה התענינותה רחבים ומגוונים וחבל מאד על כל מה שקרה.ועל מי שנפגע.
גם את גבריאלה אני מעריכה מאד ואת שאיפותיה לצדק. גבריאלה אף הגנה עלי מתוקפים לא ברורים ויש לה מקום גדול בליבי. רנירק כותבת את דעתי על מהלכיהם של בני האדם שלא תמיד מובנים לנו.
ולענת: חבל שחיללת שבת על אינטרנט, זכרי זהו רק מדיום וירטואלי, לא פיקוח נפש חלילה.
ואת דעתי על המדיום ועל וירטואלית כבר כתבתי.
שבוע- טוב.
אני רק..( תיקון)
לאנונימית : מי שם את ענת פרי בראש מחלקת חקירות שתפקידה לחשוף מתחזים?
אולי את/ה שכותב/ת -מתחזה לאנונימית ולמעשה את/ מוכר/ת כברל'ה שהכרתי בפלמ"ח.
"מה זה החרטא הזה?"
זה לא חרטא, גם לא ברטא. (איזה שפה יש לך??) התקיפו את ענת והיא הביעה דעה תרבותית שלא מצאה חן בעיניך ובעיני כמה ספורים על הנעשה באתר בננות.
ברלה, אמנון, אבל למה שלא תענה לאנשים שמדברים איתך בפוסט של גיורא לשם?
אכן חויתי אלימות תוקפנות ושתלטנות.
לא אהבתי את ההכללות של ענת והיא לדעתי אף ביקשה סליחה כשהבינה שטעתה
כן הייתי מרגישה נרדפת לו היו בעקביות תככנית שכזו מבקשים להכפישה השקם והערב
ולא אנשים מהבלוגייה.
ממש התפעלתי מאצילותו של אמיר אור
וקצת קינאתי בשותקים אך לא יכולתי להרשות לעצמי , ראשית בגלל חיבתי לענת והערכתי הרבה ושנית, ברוח דבריה של יעל אותם אני מפנימה כבר זמן רב מאז הצטרפותי לבלוגייה ולא שלא חויתי פורומים ואף ניהלתי אותם, שהבלוג שלי הוא מבצרי. צריך עוד ועוד לשנן זאת
וחוץ מזה שאין אמת מוחלטת.
נכון, מיאה קולפה. זה היה רק כדי להרגיע את הרוחות בהסבר הזה. בשל כך, לא אעלה עכשיו פוסט עד סוף השבוע. כדי לכפר על ריבוי הפוסטים אמש (מה שנאמר, פוסט אחד יותר מדי…).
לגבי האשמות, אף אחד לא צודק, וכולם צודקים, כרגיל.
וכולנו אשמים, כי כולנו פוגעים מדי פעם באחרים כאן בבלוגיה. כולם!! ומעטים נקיי כפיים יש כאן.
לגבי "ההתחזויות": טימה בז היא לא מתחזה, את זה אני יודעת בוודאות.
סיגל היא לדעתי אדם אמיתי, מתוך דיאלוג שיש לי איתה מעבר לשנה.
ולגבי חוה זמירי בר, אין לי מושג.
אבל ברור לי שאין זה אמיר שמתחזה, גם מהיכרותי איתו.
לגבי ענת, אני אישית סבורה שהפוסט שלה, גם בלי התגובות, היה פוסט משתלח באמיר, וכדי לשמור על שלום בית ביקשתי ממנה להסירו. רק ביקשתי, לא ציוותי ולא איימתי. פניתי לרגשותיה מתוך רצון לקיים כאן שלום בית, כפי שלפחות חלק מאיתנו רוצים.
לו הייתם ב"רשימות", הייתם מבינים מה זה ג'ונג'ל ומה זו אלימות. הייתי שמחה שלא נגיע למה שיש שם. זו גם הסיבה שרציתי לפתוח בלוגיה אחרת, שפויה יותר, ופחות עוינת.
אם נפסיק להתנגח זה בזה בפוסטים ובתגובות, ופשוט נתעלם ממי שלא מוצא חן בעיניני, זה יקדם את המטרה הזו, שלדעתי חלק לפחות שותפים לה.
יורי אתה טועה אני חשדתי גם בטימה ובחוה ועם סיגל דברתי בטלפון מתברר שטעיתי וכולן קימות ואתה מנסה להעכיר לנו שוב את הרוח בבלוגיה ואני מבקשת סליחה ואולי כדאי שגם אתה תתנצל אם כונתך היא לא סתם לקלקל
די לתגובות בשם ענת. היא לא מתנצלת
על כלום.
אל תדבר בשמי בלי להזדהות
ענת זה לא את. מתחזים לך.
ענת אם את מתנצלת עשי זאת אצלך בבלוג
באתר שלך, כל זמן שאין התנצלות רישמית אצלך, זה מתחזים.
בס"ד
לדעתי צריך לכבד את דרכו של האדם לאופן התנצלותו ולא לחשוד בו בזמן שהוא מתנצל. האישה עברה תקופה לא קלה כשפתאום נכנס לה לראש שכולם מתחזים שרוצים לפגוע בה. אחר כך היא הבינה שהיא טועה ועכשיו שהיא מבקשת סליחה מאשימים אותה שמתחזים לה. די, תעזבו אותה עם כל החשדות האלה שלכם ותנו לה הזדמנות לחזור למוטב.
קורט קוביין אמר את זה, ז"ל
ההנחיות הכלליות של יעל מקובלות עי, בעיקרן.
רק עניין אחד אינני אוהב: האנונימיות של מגיבים. יש במתן הלגיטימיציה לאנונימיות יחס אי-שוויוני כלפי בעלי הבלוגים עצמם: הם ידועים לכל מאן דבעי, אולם כל דיצריך יכול לבוא ולשפוך עליהם את מררתו. כמובן שמחיקות הן דבר לא דמוקרטי וצריך לנהוג בהן כהצעת יעל, אולם לא היה מזיק אם בשער הבלוגייה (בסמוי מן הבלוגרים עצמם) יפקיד כל מגיב אנונימי כתובת אי-מייל ב"תיקו" של מנהל הבלוגייה.
זה לא קיים באף בלוגייה, גיורא. רק בדה מרקר, שזו גם רשת חברתית, אז שם זה אחרת.
אולי צריך לעשות זאת, אבל אתרים תמיד פוחדים שלו יעשו זאת, יפחתו התגובות, ובעקבות זאת יפחתו הכניסות.
הי יעל, האם יש קשר בין מספר התגובות לבין התאפשרותו של קיום האתר? (כלומר האם יש בזה איזה קטע כלכלי?) מכיוון שאם לא אז אין בעצם בעיה שכן האנונימיים שמגיבים ברעל עדיף לכולם שלא יגיעו לכאן ואלו שמגיבים מתוך עניין כן, ומחשיבה את עצמי בכללם,חושבת שלנו לא תהיה בעיה למסור מייל וזיהוי שלנו, שיהיה מופקד אצל ההנהלה, שתהא מחוייבת לשמור את המידע הזה חסוי.
יודעת שמבחינה חוקית אם אדם מנצל את כוחו לעבור עברות אתיות כמו חשיפת מידע חסוי הלוא הוא עלול להתבע על כך וכך המגיבים יתנו אמון בהנהלה ויפקידו שם את המידע.
לדעתי זה מצויין ובתור מגיבה אני רוצה לומר לך שלדעתי, זה יכול לפתור את הבעיה של המציקים והמתחזים ברשת.
היי סיגל,
אתרים חוששים שאם לא יוכלו להגיב אצלם יותר באנונימיות, גם הכניסות יפחתו, ואם הכניסות יפחתו, יש פחות פרסומות. זה עובד אפילו אצלנו. אם לא יהיו פרסומות, לא יהיה אתר. זו הדרך היחידה לממן אותו.
רק ב"רשימות" אין פרסומות, כי ברוכין ושות' מממנים אותו בעצמם. לנו אין את היכולת הזו. שירלי מממנת הכול באמצעות הפרסומות. בלדיהן לא יהיה לא בננות ולא בננות בלוגס. כשפונים למפרסמים צריך להראות להם את כמות הכניסות היומית והחודשית.
וכמובן שבאתרים הגדולים זה גרוע יותר. אבל מצד שני, שם יש צנזורה מסוימת על תגובות עוד לפני שהן עולות. גם זה משהו. מישהו מאשר אותם קודם. אצלנו, וגם ביתר הבלוגיות, אין את המנגנון הזה, של תגובה שמחכה לאישור. הכול עולה ישר.
אני די מחבבת את השיטה של דה מרקר, שהיא רשת חברתית, ומי שרוצה להגיב צריך לפתוח עמוד. אבל לרשת חברתית יש חוקים שונים מלבלוגיה.
הבנתי את העניין, והפנמתי.
מזה אתה למד שהקיום הכלכלי עשוי לקבוע את התודעה!