אפשר קצת שקט? קצת חשבון נפש?

בחודש הבא אנחנו שנתיים כאן. הייתם מאמינים? שנתיים!! הזדמנות קטנה לעשות קצת חשבון נפש, קצת סדר בעניינים, בעיקר לאור הסערה שפרצה השבוע בבלוגיה.

אז קודם כל, לא להתרגש מסערות. הן עוברות. שנית, הכי רצוי לא לעורר אותן, לא? בסך הכול מה כולנו רוצים כאן? להישמע, לשמוע. אפשר לעשות את זה בחן ובנימוס.

אני פונה לכולם, לבלוגרים חדשים וישנים, וגם למגיבים: היופי של בלוגיה, או בעצם של קהילה וירטואלית, הוא לא במריבות ובאכול כפי יכולתך זה את זה בבלוגו, אלא הידידות, היחסים שנרקמים, היוזמות היפות (ראו את ערב השירה שתעלה גבריאלה אלישע ביד לבנים ברמת השרון עם כמה וכמה בלוגריות במטע), הערבות ההדדית, ההתגייסות לעזרה. בקיצור, כל מה שיוצר תחושה של קהילה.

על זה חלמתי כשיצאנו שירלי ואני לדרך לפני קצת יותר משנתיים, בקיץ החם של 2007, כשעמלנו חודשיים על הרמת הבלוגייה. לשמחתי, החלום העמום שלי להקים בלוגיית סופרים ומשוררים התגשם, למרות שלא זה היה הכיוון מלכתחילה. אבל כך התגלגלו הדברים, בעיקר כי אני הבאתי סופרים ויקיר בן-משה שלנו, בן זוגה של שירלי, נתן לנו מיילים של משוררים.

וכך זה התחיל, בקושי חמישים בלוגרים. עכשיו אנחנו קצת יותר ממאתיים. לצערי, רובם לא פעילים. חלק נעלמו מיד אחרי שהעלו פוסט ראשון, חלק היו פעילים כמה חודשים ואז נעלמו, חלק באים לבקר מדי פעם. ויש את הגרעין הקשה של כשבעים בלוגרים פעילים די קבוע.

והגרעין הזה עשה ביחד כבר כמה וכמה דברים יפים, וכן, בסופו של דבר יש כאן קהילת יוצרים דינאמית. ועל כך אני מברכת.

פחות אני אוהבת את ההשתלחויות שצצות כאן מעת לעת, בלוגר בבלוגר, מגיב בבלוגר, ועוד. יש דרך אחרת, וזה לא חייב להיות ככה. נימוס הוא לא מילה גסה. אורח רוח הוא לא מידה מגונה.

שוב אני מבקשת מבלוגרים להתאפק. לא אוהבים מישהו? למה להתנפל עליו? למה פשוט לא להיכנס לבלוגו וגמרנו? כולנו רוצים שיהיו עדינים איתנו, אז בואו נהיה עדינים זה עם זה.

ולא, אני לא "המורה", וגם לא "מנהלת הבלוגיה". כבר לפני שנה, בעקבות ריב בלוגרים שהתערבתי בו ובעקבותיו התפטרתי, החלטתי שגם אם אשוב לניהול עם שירלי, לא אקח יותר חלק בסכסוכי בלוגרים. 

איני מאמינה ביד קשה. איני מאמינה במחיקת פוסטים מצד ההנהלה. אני מאמינה בהידברות, וכך אני נוהגת מאז שחזרתי לניהול כעבור כמה חודשים. גם אני בלוגרית כאן, לא רק חלק מהניהול, ואינני רוצה להתנגח בבלוגרים אחרים. אני מאמינה שכולנו יכולים לפתור דברים בצורה בוגרת ומאוזנת, בלי "יד אלוהים" שתסדר את דברים מלמעלה.  

אישית, הדבר היחיד שנראה לי נכון לעשות הוא לפנות בנימוס לאנשים ולבקש מהם להפגין איפוק והתחשבות. ואגב, את זה כולנו בבלוגייה יכולים לעשות. אפשר לפנות בנימוס לבלוגר ולבקש ממנו שיפסיק להשתלח בבלוגר אחר. ואם יש התנכלויות בתגובות, אפשר למחוק תגובות ואפשר לסגור תגובות. לא חייבים לספוג תגובות מרושעות.

חוץ מזה, עוד בקשה טכנית קטנה: בבקשה-בבקשה לא להעלות יותר מפוסט אחד ביממה. למרות שאנחנו תמיד מבקשים זאת, לפעמים ישנם בלוגרים שמעלים יותר מפוסט אחד ביום, וזה מכעיס בלוגרים אחרים. 

אז בבקשה, התחשבות זו לא מילה גסה, בכל התחומים. אנחנו שנתיים כאן. זה מקום מעניין ושווה. בואו נשאיר אותו ככה. בואו נרד זה מהעורק של זה.  בואו נמשיך ליצור ולדבר בשקט. הלוא אי אפשר ליצור ולהידבר ברעש.