אל הנהר
רַגְלֵי הַמְבַשֵּׂר
כשעמד כהן גדול להשיא את מריה ליוסף החָרָשׁ שנועד לה משמים בזכות מטהו המלבלב, הזכירה הנערה לכהן את נדר בתוליה. יוסף לא ידע על בשורת המלאך למריה והריונה הכאיב לו הוא הוא, ברחמיו, כָּנַס אותה אל ביתו. מלאך גילה לו בחלום את פלא הריונה ויוסף לא ידעהּ.
א'
רָכוּן, כְּחָצוּב בְּאֶבֶן,
שְׁתִיקָה מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.
כִּפָּה שְׁמוּטָה עַל גַּבּוֹתָיו, שְׁחֹרָה וּשְׁזוּרָה זָהָב.
שֵׂעָר מְקֻרְזָל בְּקֶמֶר גֻּלְגָּלְתּוֹ,
זָקָן מַקְהֶה אֶת סַנְטֵרוֹ הַנּוֹקֵב.
עֵינָיו טוֹבוֹת.
יוֹשֵׁב עַל גֶּשֶׁר הַדּוֹנָאוּ כְּאֵל הַנָּהָר,
בִּגְדּוֹ בְּלוֹאִים־טְלָאִים,
טָלִיתוֹ עָלָיו, הַצִּיצִית מֶשִׁי.
אוֹמְרִים זַמָּר נוֹדֵד אוֹ לִסְטִים.
הַכַּפְרִיִּים סוֹגְדִים לוֹ _
יְהֵא אֵל, גּוֹאֵל אוֹ סָמָאֵל.
בְּיָמֵינוּ, הַהַבְחָנוֹת מְטֻשְׁטָשׁוֹת.
סִפְּרוּ שֶׁהָיָה רוֹעֶה נֶאֱמָן,
שֶׁיָּרַד יוֹם אֶחָד עִם צֹאנוֹ אֶל נְקִיק פְּלָאוֹת
בֵּין הַנְּהָרוֹת וְרָאָה סוּס נְחשֶׁת,
וּבְבֶטֶן הַסּוּס הַחֲלוּלָה
גִּלָּה טַבַּעַת קְסוּמָה, כָּךְ סִפְּרוּ.
וּבְסַבְּבוֹ אֶת מִלּוּאַת הַטַּבַּעַת כְּלַפֵּי גּוּפוֹ
נֶעֱלַם מֵעֵינֵי רוֹאָיו.
סָמוּי מִן הָעַיִן הִתְהַלֵּךְ עִם שׁוֹעֵי הָאָרֶץ,
פִּתָּה אֶת רַעֲיַת הַמֶּלֶךְ וְיַחַד עִמָּהּ הֲרָגוֹ,
וְנִמְלָט, וְהִיא זָנְתָה תַּחְתָּיו וְיָרְשָׁה מְלוּכָה.
סִפְּרוּ שֶׁבִּטֵּל בְּתַעֲנִית בַּצֹּרֶת מִיַּד הַהַשְׁגָּחָה.
סִפְּרוּ שֶׁהָגָה בְּקוֹל אֶת הַטֶּטְרָגְרָמָטוֹן
וְרָאָה פָּנִים אֶל פָּנִים אֱלֹהִים, וָחַי.
הוּא לָקַח סוּדָר וּפָרַשׂ עַל הַנָּהָר
לַעֲבֹר בּוֹ רוֹאֶה־וְאֵינוֹ־נִרְאֶה
וְלִי נִגְלָה כְּבַעַל מִסְתּוֹרִין,
עַתִּיק יוֹמִין וְּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כַּצֶּמֶר מְנֻפָּט,
בָּרוֹן הַצּוֹעֲנִים אוֹ אֵל הַנָּהָר.
אֶת עֵינָיו סִמֵּאתִי בְּזִיזַי הַסְּמוּקִים,
פִּתּוּיַי הַמַּרְהִיבִים הֵטִילוּהוּ אֶל חֵיקִי,
אֶל חֲגַו עֶרְיָתִי בְּסֵתֶר הַחַמּוּקִים.
קָסַמְתִּי לוֹ בָּאֲפֵלָה כְּבַעֲלַת אוֹב,
כַּפְתּוֹר וָפֶרַח, הָלוֹךְ וָשׁוֹב
לִלְפֹּת אֶת הַמּוֹט הַמְלַבְלֵב וְלִשְׁמֹט.
אָמַרְתִּי לוֹ:
"אֲנִי אֵשֶׁת חֵיק, אֵשֶׁת יָרֵחַ וְחשֶׁךְ,
אֵשֶׁת שׁוֹק וְיָרֵךְ, אִשָּׁה שֶׁלְּשׁוֹנָהּ מַמְתָּקִים,
אֲשָׁפִית חֲשָׁקִים.
גַּע בִּי!"
יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת הַלְמוּתוֹ
בַּאֲפַרְכֶּסֶת הַקְּעוּרָה.
יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת נִשְׁמָתִי
בְּעֶרְוָתִי הַנִּפְעֶמֶת, הַפְּעוּרָה.
יָכֹלְתִּי לָמוּת וְלָקוּם לִתְחִיָּה.
וְהוּא כַּחֵץ יָרָה
וּפִיהוּ הַיָּפֶה עַל פִּי
פָּעָה, וְהִתְנַשֵּׁף וְהִתְנַשֵּׁב
עַד כִּי רוּחַ אַפּוֹ נִהְיָה לְנֶפֶשׁ חַיָּה
וַאֲנִי נִשֵּׂאתִי עַל אֵיבָרוֹ כְּעַל אֶבְרָה.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת כִּי תֵּשַׁע נְשָׁמוֹת לְכֶלְיוֹ
וְאַף לֹא אַחַת מֵהֵן יְתֵרָה.
ב'
בְּנֵי־אָדָם עוֹדָם פּוֹקְחִים עֵינַיִם תְּמֵהוֹת
אֶל עוֹלֵה־הָרֶגֶל בִּנְתִיב הַפָּז
אַךְ הֶחָזוֹן חָבוּי כְּרָז
בְּהַמְרִיא הַהֵלֶךְ בְּמֶרְכַּבְתּו
אֶל פָּרֹכֶת הַרָקִיעַ.
אִלְמָלֵא זְמַן,
הָיִיתִי יְכוֹלָה לִחְיוֹת לָעַד.
אִלְמָלֵא מֶרְחָב,
הָיִיתִי יְכוֹלָה לְהִמָּצֵא בְּכָל מָקוֹם.
אַךְ זֹאת הָיְתָה הָרֵאשִׁית וְהָאַחֲרִית,
נֵס הַזֶּרֶד שֶׁפָּרַח כְּוֶרֶד.
גּוּפוֹתֵינוּ הַדּוֹאִים הִשִּׁיקוּ לֶחִי בְּלֶחִי,
פָּנִים בְּפָנִים, סְמוּקִים מִחִכּוּךְ וּמִתְּסִיסוֹת חֶמְדָה.
מִתַּחַת לְאֶשְׁכּוֹלוֹת הַגֶּפֶן
נִמְסַךְ יֵינוֹ נְתָזִים בִּגְבִיעַ סְתָרַי.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִנִּיחַ הֲדָסִים בֵּין רַגְלַי.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיָּדַע אוֹתִי
וְאֶת נַפְשִׁי לֹא יָדַעְתִּי.
וְהוּא אֵינֶנּוּ פֹה כִּי קָם,
מַרְאֵהוּ כַּבָּרָק וּבִגְדוֹ כַּשָּׁלֶג.
הֱיוּ עֵדַי כִּי הָיָה כָּאן
אַף כִּי אִישׁ לֹא הִכִּיר בּוֹ.
ג'
"וְכָעֵת
הוּא אֵינֶנּוּ פֹה
כִּי קָם כַּאֲשֶׁר אָמַר.
בּוֹא וּרְאֵה אֶת הַמָּקוֹם
אֲשֶׁר שָׁכַב שָׁם הָאֲדוֹן,"
אָמַרְתִּי לְךָ.
"עוֹבְרִים וְשָׁבִים בֵּין עוֹלָמוֹת?"
אַתָּה שׁוֹאֵל, וַאֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהַקִּיּוּם
מֵעֵבֶר לְאַשְׁלָיוֹת ושְׁאֵלוֹת.
"מֶה עָשָׂה הָאֵל בְּטֶרֶם בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ?"
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
"הִכְשִׁיר אֶת הַשְּׁאוֹל לַדּוֹרְשִׁים בַּמֻּפְלָא."