דִּבְרֵי הַיָּמִים
"בבלבול עשתונות זה, בשעה הרת־גורל זו שעל הסף, לפני מסך זה של כוונות נאצלות ומזימות אפלות, יאה לו למחבר להניח את קולמוסו ולחתום את ספר דברי־הימים."
דברי ימי אנגליה קיית' פיילינג
סֵפֶר הַהִסְטוֹרְיָה נֶחְתַּם בְּמִינְכֶן כִּמְעַט בִּמְנוּסָה אֶל סוֹף פָּסוּק.
אוּלָם אֲנַחְנוּ הַחוֹשְׁבִים עַל־פִּי הָרֶגֶשׁ וְנִבָּאִים אֶל רוּחַ
מָה עוֹד נוּכַל לָדַעַת?
אַף כִּי בָּרָאנוּ דִּבּוּר לַצַּעַר אֱמֶת אֵינֶנָּה חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת.
שָׁמַעְתִּי אֶת רוֹכְלֵי הַחֶנֶף/ אֶת רְכִילוּת הַטֶּנֶף/
אֶת הַמִּלִּים שֶׁל הַמַּצְבִּיאִים/ סוֹכְנֵי הַמִּלְחָמוֹת/
אֶת הַמִּלִּים שֶׁל הַנְּבִיאִים/ סַרְסוּרֵי הַחֲלוֹמוֹת/
הַמִּלִּים שֶׁל הַמֵּאָה/
הַמִּלִּים הַמְצֻלָּמוֹת/ הָרָמוֹת, הַמְרַמּוֹת/
הַמִּלִּים הַתְּלוּשׁוֹת מִלָּשׁוֹן/ הַלָּשׁוֹן הַקְּרוּעָה מִפֶּה/
הֵן, חַסְרוֹת דַּעַת, מְהַלְּלוֹת יָהּ
אוֹתִיּוֹת לְאָחוֹר
בְּקֹטֶב הַמֵּאָה שֶׁל הַשּׁוֹאָה.
הַכֹּל מוּכָן לַקַּרְנָבָל
הַמָּוֶת חַי.
אֵין הֶגֶה,
וְזֶה קוֹרֶה.
נֶשֶׁר גְּדָל אֶבְרָה,
גֵּווֹ, טְפָרָיו,
יָאנוּס
כְּפוּל מַקּוֹר,
בָּשָׂר וָדָם.
הָעִיר כְּאִישׁ נִדְהָם:
בַּזֵּי אֲוִירוֹנִים
עָטִים
עַל חֲגָוִים.
חֲגָב לֹא־עוֹד־אָדָם –
פְּנֵי גִיר, נִקְרַת רַקָּה וָמֵצַח.
בַּלָּהוֹת הָיִית וְאֵינֵךְ, עַד־עוֹלָם.
מִבְזָק
רָאִית אֶת הָאוֹיֵב.
רֹאשֵׁךְ מָלֵא פָּנִים.
השפה של אמי איננה שפת אמי
הַשָּׂפָה שֶׁל אִמִּי אֵינֶנָּה שְׁפַת אִמִּי. וְלֹא
תִּהְיֶה. לֹא שָׁמְעָה יַלְדוּתִי אֶת יַלְדוּתָהּ
הַמְּרִירָה, בְּהוּנְגָרִית אוֹ בְּגֶרְמָנִית
אוֹ בִּסְלוֹבָקִית.
וְלֹא תִּשְׁמַע עוֹד.
גָּלוּת שְׁלֵמָה חָצְתָה
אִמִּי
בַּיָּם, בֶּחָרָבָה, מִשְּׂפַת
הַבּוֹר וְהַשָּׂפָה שֶׁל אָבִיהָ,
אֲבוֹי לִמְדִינָה שֶׁאֵין לָהּ יָם
וְרוֹדָנָה הוּא רַב־חוֹבְלִים –
הַשָּׂפָה שֶׁל אִמִּי אֵינֶנָּה שְׂפַת אִמִּי.
בַּהֲבָרוֹת אָשָׁם
לְשׁוֹנָהּ נוֹפֶלֶת עַל
לְשׁוֹנִי.
(מתוך הפואמה "שולי האש")