גּ'וֹן הֵחְלִיק בָּאַמְבַּטְיָה, וָמֵת.
שְׁנָתַיִם לִפְנֵי כֵן הָפַךְ מוֹחוֹ לִסְפוֹג.
עֲדַיִן נוֹתְרָה בּוֹ הַיְכֹלֶת לָשִׁיר כַּמָּה
שִׁירֵי עַם נִשְׁכָּחִים, שֶׁלָּמַד פַּעַם מִסָבָתוֹ,
וְלַהֲגוֹת אֶת הַמִּשְׁפָּט הַשָּׁגוּי
"מָה נָדִיר יוֹתֵר, לָשֵׂאת בְּאֹרֶךְ רוּחַ
מִיצֵי גּוֹרָל אַכְזָר, אוֹ."
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁמִּישֶׁהוּ שׁוֹקֵעַ עַכְשָׁו, מִתְנַפֵּחַ, וְהוֹלֵךְ לְאִבּוּד,
וְהַכֹּל בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן,
וּכְמוֹ בְּפָּארְק שֵׁשֶׁת הַדְּגָלִים, זֶה
וּכְמוֹ בְּפָּארְק שֵׁשֶׁת הַדְּגָלִים, זֶה
מְסַחְרֵר אֶת רֹאשׁוֹ וּמַעֲלֶה
חִיּוּךְ גָּדוֹל עַל פָּנָיו.
מִפִּיו נִפְלַט עִצוּר פּוֹקֵק, וְאַחֲרָיו תְּנוּעָה פְּתוּחָה.
הַהֶבְדֵּל בֵּין זַעַם אֵין אוֹנִים לְשִּׂמְחָה, הִסְבִּיר לוֹ פַּעַם מִישֶׁהוּ,
אֵינוֹ בְּזָוִית הַפֶּה, אֶלָּא בְּעִקּוּם הַגַּבּוֹת.
הוּא יְסַבֵּן עַכְשָׁו אֶת עֹרְפּוֹ בָּעֲדִינוֹת, בִּשְׁאֵרִיּוֹת
הַסְּפוֹג שֶׁמָּשַׁךְ, בָּעֲדִינוֹת, מֵחָלָל הָאֹזֶן הַתִּיכוֹנָה.
ג'וֹנִי, אוֹמֶרֶת לוֹ אֲהוּבָתוֹ, ג'וֹנִי.
כמה עצוב האושר הזה…אני יודעת משהו על מוחות ספוג.
מצאתי דיוק בנפילת מצנח הזאת "שֶׁמִּישֶׁהוּ שׁוֹקֵעַ עַכְשָׁו, מִתְנַפֵּחַ, וְהוֹלֵךְ לְאִבּוּד"
אם נותרה לו היכלת לשיר ואהובה שתדבר אליו, זו מידה מסויימת של אושר.
תודה, לוסי. אומרים שההסתפגגות מתחילה כמעט עם הלידה, ואולי לפני, אז כולנו יודעים עליה כבר משהו. אהבתי את המצנח!
זהר,גם אני אומרת ג'וני
כמה נורא הסוף
וכתוב כל כך טוב מההתחלה
ג'וני (הוא לא אני!) מוסר את הוקרתו, מתוככי העיצור הפוקק. ברוך שובך, שולמית.
זהר, עצוב ומרתק הסיפור בשיר, והספוג שמשך מחלל אוזן. מוחו שהפך לספוג-
MUSHI. ג'וני האהוב.
תודות, תמי, משנינו (ג' ואנוכי), וגם מהספוג הטוב והמיטיב.
בר מזל הוא הג'וני הזה, שלמרות הספוג יש לו אהובה
(וגבות שיכולות לשנות זווית מזעם חסר אונים לשמחה)
שיר יפהפה . עצוב, והכאב מתואר בידי אמן. אהבתי
ואיזו ואריאציה מיוחדת ואירונית של המשפט ההמלטי , אכן החיצים הפכו מיצים והוא מתבוסס בהם
תודה רבה, חנה; ו–כן, פרשנות כזאת רק מוחספוג יכול ליצור.
אולי מזלו שפר ממזלנו? אבל תקווה עוד יש לכולם, במיוחד כשכבר למדנו את הטריק של הגבות :"
עם כל שעשועי האירוניה המקברית – ממיצי שיקספיר ועד הסיבון בספוג המוח – השורה האחרונה עולה על כולנה…
אהובתו.
אמיר, תודה על קריאתך ותגובתך. אכן, הסיום קצת יותר "אנושי".
2 שירים שלי
אחד מתוך ספר שיריי הראשון:
"אורו המריר של השחר" {כרמל 2008)בגלל השם:
האושר
כְּמוֹ אֶתְרוֹג
מוּנָח בַּקֻּפְסָה.
והשני(שיר חדש)בגלל הסיפור שבשיר שלך :
אישה מזדקנת
מוּל חַלּוֹנִי עַל הַשְּׁבִיל מְהַלֶּכֶת
מֵרֶגֶל לְרֶגֶל.
אֶצְבָּעוֹת כַּף יָדָהּ פּוֹרֶשֶׂת לַשֶּׁמֶשׁ.
מָה הִיא זוֹכֶרֶת עַכְשָׁו?
רוּחַ בֹּקֶר חוֹרֶפֶת
בֵּינִי לְבֵין שִׁוּוּי מִּשְׁקָלָהּ.
מְחַפֶּשֶׂת מִשְׁעֶנֶת לַשָּׁוְא,
עָלִים נִשָּׂאִים וְנוֹפְלִים,
שַּׁלֶּכֶת.