אורציון ברתנא סופר, משורר, מבקר ופרופסור לספרות

שִׂיחָה עִם חָתוּל מִתְבַּגֵּר יַלֵּל אֵלֶיהָ. יַלֵּל כָּל עוֹד אַתָּה יָכֹל. לַקֵּק אוֹתָהּ. לַקֵּק עַד כַּמָּה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת. יוֹם אֶחָד זֶה מִסְתַּיֵּם, אַתָּה נִשְׁאָר רַק עִם רוּחַ שֶׁל חֲתוּלָה וְלֵךְ יַלֵּל אֶל הָרוּחוֹת. לֹא אֶל אֵלֶּה שֶׁל הַחֹרֶף, הַצּוֹרְבוֹת, הָאוֹחֲזוֹת בְּצִדֵּי הַגּוּף וּבַזָּנָב וְלֹא מַרְפּוֹת, אֶלָּא אֶל הָרוּחוֹת הַחַמְקָנִיּוֹת יוֹתֵר, אֵלֶּה שֶׁרוֹאִים מֵרָחוֹק, לְיַד פַּחֵי הַזֶּבֶל, וְעַד שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ  זֶה ...

  אֶת מִגְדְּלֵי הַתְּאוֹמִים הָרַס הַיֶּלֶד שֶׁבָּנָה אוֹתָם. נִדְמֶה שֶׁכָּאן קוֹרְאִים לוֹ אֱלֹהִים. אָבִיו לָקַח אוֹתוֹ לְיָם גָּדוֹל עִם כָּף גְּדוֹלָה וּדְלִי גָּדוֹל אָמַר לוֹ: שֵׁב, שַׂחֵק, אַל תִּכָּנֵס, הַמַּיִם שׁוּב מְזֹהָמִים. וְהוּא בָּנָה אוֹתָם בְּלִי זְמַן, מַמָּשׁ בצ'יק – מֵחוֹל. בָּרָא מַעֲלִיּוֹת וְחַלּוֹנוֹת, קוֹרוֹת תּוֹמְכוֹת, פְּלָדָה. לג'וקים שֶׁשִּׁכֵּן שָׁם הָיְתָה מַמָּשׁ זוֹ חֲגִיגָה. לְכָל הַכִּוּוּנִים הִתְרוֹצְצוּ, עָשׂוּ אֶת הַמֵּאָה ...