או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
בָּסִינֵמָטֵק לֶרֶגֶל מֵאָה שְנוֹת אָמנוּת אֶרֶצְיִשְרָאֵלִית
נֶהֶפְכָה לִי הָבֶּטֶן
מֵרָעַב מוּל צִיוּרֵי פָּסְטוֹרָלְיָה בְּמַחְסוֹמִים
וְאָכַלְתִי, מָהֵר, בָּחוֹשֶך, שְנֵי עָלֵי גֶפֶן מְמוּלָאִים
שֶקָנִיתִי בָּקֶנְיוֹן בְּדוּכָן שֶל "הָעַרְבִיָה", בֵּהֵחָבֵא
אָכַלְתִי, בְּהִתְכּוֹפְפוּת גֵוִוי, בְּאֶצְבָּעוֹת פְּשוּטוֹת
נִיגָבְתִי אֶת הָשוּמָן מִיָדַי
עַל הַשָטִיח הַכּחוֹל, הַמְנוּקָד לָבַן.
אנא נוביל את הבושה. תודה
הסיטואציה מתוארת בצורה מאוד "חיה", וגרמה לי ממש להיות שם, אבל יש לי תחושה שהתמונה שנוצרת קצת "סמלית" מדי (עם השטיח הכחול-לבן) וזה החליש בעיני את השיר (קשה לי יותר "להאמין" שזה בא מהמציאות).
"אמונה" זה אכן דבר נהדר, ממרחק של 10 ס"מ הכל נראה מנוקד לבן. ענין של השקפה.