רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
אני שמחה שאתה מגנה את הזוועה הזו.
לא היו מספיק גינויים כתובים מצד אנשי שמאל. רק שדחקו לקיר אז שמעתי שכן, מה שקרה היה רע. אבל.. מה אמר שהרב ההוא בלויה, או ההוא. מה הקשר?
אנחנו עם אחד, והצער של המתנחלים הוא לא: הבעיה שלהם. צריך להפנים את זה.
אם כי לגבי התמונות, מבחינתי זה תלוי ברבנים, לגבי רבנים חרדים, שגם לא המליצו להתיישב בשטחים.
יש כאן בעיה עם כבוד המת.
אבל אין ספק שהמעשה מחריד. וצריך כן לחזור ולהעלותו שוב ושוב. ושכל עם ישראל יטה שכם לגינוי מקיף. ולא למלמול. אתמול אחותי הייתה כאן עם ביתה בת החודשיים וחשבתי: מה היה קורה אם..
פתאום ככה, זה צף לי.
אבטיל, תודה על תגובתך. אני כמובן מסכים איתך, למעט עניין הרבנים. בלי לפגוע בכבודם, אני חושב שהעניין המוסרי (כולל פרסום התמונות המחרידות) הוא קודם כל בין אדם לעצמו ובין אדם למקום. איש מוסרי – אינו יכול להסכין לרצח תינוקות. נקודה. בלי אבל ובלי חבל. אין שום הבדל במקרה זה בין קישינב לאיתמר. זה שאנחנו חזקים יותר ויש צבא זה לא אומר שאין אנטישמיות וחיְתו-אדם, שותי דם. הפלסטינים שעשו את מעשי הזוועה הם פלסטינאצים.
היי, רני, כתבה חזקה ויש בה אמירה נוקבת בלי כל קשר לביאליק אני חושבת שיש להראות לעולם את מעלליהם של אותם טרוריסטים המשתמשים בתקשורת בדרך מניפולטיבית כרצונם
ביאליק ,לעניות דעתי, התכוון לכך שהרשע יחתור תחת אושיות הארץ שלנו ויעשה את שלו, יכרסם את כל הטוב כך דרכו של החושך -לחתור במסתרים ולכרסם במוסדות הארץ עד שימקו
דם יקוב את התהום -הדם יהיה לדין (גירסה שונה של האידיום התלמודי כמדומני -יקוב הדין את ההר) והוא ינקום את נקמתו הסוראליסטית
חנה, תודה על תגובתך. מסכימים בעניין התמונות אך לא בעניין ביאליק.
חיים נחמן היה אקטיביסט. הוא היה ציוני. הוא בפירוש לא האמין, כדרך מסוימת בגמרא, שהרשע ייעלם ויימק בתוככי עצמו, אם רק נשב ונחכה די זמן. כיום נוטים לתאר אותו כמין איזה דוד טוב, חייכן וחסר עמדה, אבל הוא לא היה כזה כלל. הוא לא ביקש להזדעזע ולנחם בלבד. בכל אופן, לא כך אני קורא את שיריו. להשתמע, רני.
רני אני יודעת שבזכותו החלה להתעורר תנועה להגנה עצמית בקרב היהודים ברוסיה
תגובתו על הפוגרום בקישניב היתה שונה בפואמה בעיר ההריגה בפרוש יצא נגד הפאסיביות של היהודים שראו את נשותיהם ובנותיהם נאנסות והתחבאו בחוריהם כעכברים ,ואחר כך שאלו את הרב אם אסורה היא או מותרת
כנראה תגובתו ב"על השחיטה" היתה תגובה מיידית ואחר כך כעיתונאי שנחשף לזוועות כתב את הפואמה וביטא את ביקורתו כלפי היהודים ותבע מהם אקטיביזם במקום עליבות ומוגות לב
בוודאי. את צודקת. ביאליק היה לוחם בכל בּרבּריזם ובכל גילוי של רוע אנושי ואי צדק משווע. הוא היה הנציג של מה שאנחנו קוראים תרבות, במובן הטוב של המילה. כל מפעלותיו המו"ליים מורים על זאת: ספר האגדה, ופנייתו אל שירת העבר המפוארת שלנו בספרד ותמיכתו בשוררים צעירים וכו' וכו'. הוא היה משורר עם אחריות לאומית – באחריות.