רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
קישור למאמר המקורי אצלי:
http://www.benyehuda.org/bialik/article07.html
אגב, יש סתירה בין המאמר של מוקד שמציין את שנת המאמר ב1907 ושנת תרפ"ז (אודסה) שהיא 1926-7 בטקסט בפרויקט בן יהודה. צריך להגיד להם לתקן.
אמנם ב-1907 ביאליק היה רק בן 30, אבל אינני יודע מהי השנה הנכונה. אולי 1927? בינתיים אשאיר זאת כך. אם מישהו יודע, אולי גיורא לשם, את השנה המדויקת של צאת המאמר, אנא יכתוב לי כאן תגובה ואכתוב את השנה העברית ואתקן. אם הטעות היא אצל אסף ברטוב בפרויקט בן-יהודה, יתכבד ויתקן הוא. צ'יקי – תודה על ההערה. רני.
רשימת "שירתנו הצעירה" של ביאליק פורסמה באודיסה בכסלו תרס"ז, כלומר סביב סוף שנת 1907. היא התבססה על שלושה ספרי שירה של יעקב כהן, יעקב שטיינברג וזלמן שניאור, שכולם ראו אור בוורשה בין השנים 1907-1905.
אם כך, מוקד צדק. תודה. רני
כן, גם על פי החישוב שלי מוקד צודק (לפחות בזמנים), בגלל שהטקסט נכתב באודסה וב1927 ביאליק היה בישראל. כדאי לתקן בפרויקט בן יהודה.
על כל פנים, אני חושב שההיסטוריה הוכיחה שביאליק הוא הטועה המרכזי (לפחות בטקסט הזה). בוודאי ששירת ספרד, איטליה ואף אלג'יר מלפני מאות שנים יותר רלבנטית לחיינו, מוצלחת ועומדת משל המשוררים הנכבדים הצעירים שלרוב שירתם ערך מחקרי ותו לא.
אני דווקא מוצא יופי רב בשירת שטיינברג, כהן ושניאור. עוד אחזור לעסוק בהם. רני.