רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
תודה
רילקה, כמו רבים וטובים, לא רק כותבים – קרא בספריות. אנשים ללא בתי פאר, לא צברו ספרים. יקר ותופס מקום. היום לרוב האנשים המון ספרים שחלק ניכר מהם לא דופדף. וחפצים לאין קץ. וכך הפנאי שהיה מנוחה לנפש ולגוף נהדף בין רבי-מכר, טלוויזיה ואינטרנט. עד שאין פנאי ומנוח.
מאמר יפה של יובל גלעד
ההתבוננות מתוך אותה הוויה פנימית היא נשמת היצירה הכתובה ובכלל , והקריאה היא צורך רוחני בסיסי אין לוותר עליה
רק שלצערנו לא הכל ראוי לקריאה,
מזל שעוד נותרו הקלאסיקות עליהן גדלנו
אהבתי את המושג משורר הוויה
מאמצת אותו
אכן רילקה היה כזה מאוד אוהבת את שיריו ואת רשימות מלטה מאוריטס בריגה
צ"ל: לאורידס- תיקון מלמעלה