רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
קראתי מחדש, רני ,והתפעלתי מחדש כתיבה נפלאה
רומן חשוב ואקטואלי על מדינה בהפרעה ואנשים בהפרעה, הטרוף האישי משתקף על רקע הטרוף הלאומי
וכמה יפה ואותנטי אתה משרטט דמויות
דמותו של נהג המונית הבולגרי ,למשל, מכמירת לב
חנה, תודה לך. בשביל כותבים-קוראים שכמותך, שווה כל הדיאלוג הזה עם הספרות העברית והספרות הכללית. זה שיח אמיתי. אני יודע שכבר אמרתי זאת ואני נשמע כדיסק שרוט, אבל דיסק זה, לא די לנגנו פעם אחת. מאוד מקווה שאת מתקדמת בכתיבת הרומן השני שלך. להשתמע, רני.
רני, אתה יודע, לזיכרון איפה הייתי בארבעה בנובמבר 1995 (הייתי בוושינגטון הבירה, זה עניין לפוסט שרציתי להעלות היום), מצטרף הזיכרון איפה הייתי כשקראתי את הרומן הזה שלך, שמאד מאד אהבתי. ממש זוכרת את הציפייה הגלותית שלי, בשנה שעברה, לכל פרק חדש שהעלית. ממש חיכיתי לו, גם ריתק אותי וריגש אותי מאד, וגם כתב לי את ישראל, כמו שזכרתי אותה והתגעגעתי אליה. מצחיקה ועצובה, סנטימנטלית ובוטה, קשה ורכה, מלאה אנשים כל כך שונים מחד, ובכל זאת משהו אחד מחבר את כולם לרקמה אנושית אחת.
אני חושבת שזה רומן מופלא, כתוב ביד אומן,וחובה להכניסו לתוכנית הלימודים.
ומאד מאד מתגעגעת לכתיבה הזאת שלך, ומחכה, עדיין, לעוד פרקים מהספר הבלשי, שכולי תקווה שלא נטשת אותו.
נשיקות וחיבוק, איריס.
איריס אליה היקרה. תודה לך על הקריאה, על ההיזכרות ועל הדברים היפים. מקווה לראות בקרוב את ספרך. כמובן אמשיך לכתוב את הרומן הבלשי הראשון שלי "רציחות בבני-ברק", אך בינתיים שקעתי לי בכתיבת שתי נובלות. בכל אופן, מצפה אני כבר ל"מכּתוב" – אם זה עדיין שמו ולא שונה – על שולחני ב"מעריב". להשתמע, רני.