שיעור זמרה, דנה לוינסון, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, שירים מתוכו ודברים עליו

שיעור זמרה – דנה לוינסון

דברים של עורך הספר  ועורך הסדרה "דבר  בעולם" בהוצאת עמדה, יחזקאל רחמים

 

"שיעור זמרה" הוא מהלך חיים שלמים של איתור הקול הנעדר: מחוויות ילדוּת והתבגרות בצֵל חרדה חברתית אל דרך של ביטוי, יצירה והגשמה. השיעור מתחיל בְּילדה מסוגרת ושותקת, הילדה שאִם "תְּנַסּוּ לְדוֹבֵב אוֹתָהּ./ הִיא רַק תִּשְׁתֹּק יוֹתֵר./ הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ נָסוֹת,/ הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ לֹא מַרְשׁוֹת/ לְעַצְמָן לְהִתְחַבֵּר." אט-אט קליפות השתיקה נסדקות ומבעד לחרכים ניבעים שירים עדינים וגבישיים, פוצעים מהתחדדות השנים, שכן "בִּפְנִים עוֹלָמוֹת מִתְהַפְּכִים בְּקִרְבָּם / בְּשֶׁקֶט מוֹפְתִי. דְּבָרִים פְּעוּטִים / הוֹפְכִים עֲטַלֵּפִים טוֹרְפִים, / בָּעוֹלָמוֹת הַשְּׁקוּפִים לְמֶחֱצָה."

תחילה תנוע הדוברת אל המוזיקה, אל ההתלמדות והעשייה הצלילית, ובהמשך תהפוך למורה למוזיקה בעצמה, ותלמֵד ש"הָרוּחַ אֵינָהּ / מִתְאַמֶּצֶת לִנְשֹׁב / צִפּוֹר מְזַמֶּרֶת / אֵינָהּ מְהַרְהֶרֶת כֵּיצַד / קוֹלָהּ יִשָּׁמַע / הֲיִי בִּפְלִיאָה, / הֲסִירִי כְּבָלִים / עַתִּיקִים / וּתְנִי לְקוֹלֵךְ / לַעֲלוֹת מִתּוֹכֵךְ / דַּק וְחָלוּשׁ / וְנִפְלָא, / עַד אֵימָה."

בספרה הצלול והבשל, אוצרת דנה לוינסון בשיר את פשר השתיקות והאתגרים שבשחרור מ"כבלים עתיקים", חוויות של זוגיות ופרידה, התמודדויות ביתיוֹת – עם הבית הגשמי והבית הפנימי – ומציאת אחיזה בפרקטיקות יומיומיות: "שִׂימִי סִיר שֶׁל אֹרֶז – / הַשְׁלִיכִי עֹגֶן עַל כִּירַיִם, / שֶׁתִּהְיִי חֲזָקָה, שֶׁלֹּא תִּתְפָּרְקִי / בֵּין מַכָּה לְמַכָּה."

מחוץ לשירים מעידה המשוררת: "בכל פעם שאני מבטאת את קולי בעולם זו חגיגת ניצחון לילדה שהייתי, ילדה שקטה וביישנית, שגדלה עם חרדה חברתית משתקת." ואכן, "שיעור זמרה" הוא חגיגה לא צפויה, צוהר אל גנים סודיים, הזמנה מעוררת השתאות להטות אוזן אל השָׁתוּק המתבקע.

יחזקאל רחמים

 

 

עוד שלושה עשר שירים יפים מתוך "שיעור זמרה" של דנה לוינסון:

 

 

בכלל אילמת

 

אַל תִּפְנוּ אֵלֶיהָ,

הִיא לֹא תְּדַבֵּר.

אַל תְּנַסּוּ לְדוֹבֵב אוֹתָהּ.

הִיא רַק תִּשְׁתֹּק יוֹתֵר.

הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ נָסוֹת,

הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ לֹא מַרְשׁוֹת

לְעַצְמָן לְהִתְחַבֵּר.

רַק מִסְתַּכְּלִים עָלֶיהָ –

הִיא מִתְכַּוֶּצֶת

לְכַדּוּר-אָדֹם-בּוֹעֵר.

 

הִיא צֵל

נִשְׂרָךְ,

עָמוּם,

הָלוּם.

הִיא אֲוִיר.

הִיא כְּלוּם.

חֲבָל עַל הַמַּאֲמָץ,

הִיא בִּכְלָל אִלֶּמֶת זֹאתִי,

בָּלְעָה אֶת הַלָּשׁוֹן.

תָּנִיחוּ לָהּ,

הִיא לֹא תְּדַבֵּר.

 

 

חורים שחורים

 

כֻּלָּם הִגִּיעוּ לִמְסִבַּת הַכִּתָּה:

הַבָּנִים, הַבָּנוֹת, הַמַּלְכָּה, פָּמַלְיָתָהּ.

הִגִּיעָה גַּם זֹאתִי, הַשְּׁקֵטָה,

זֹאת שֶׁאַף פַּעַם לֹא אוֹמֶרֶת מִלָּה,

רַק יוֹשֶׁבֶת בַּצַּד

וְצוֹפָה,

אוֹ בּוֹהָה.

 

אֵלֶיהָ, אַף אֶחָד

אַף פַּעַם לֹא פּוֹנֶה.

אוֹתָהּ אַף אֶחָד

לֹא מֵבִין מָה

עוֹבֵר לָהּ בָּרֹאשׁ.

 

זֶה לֹא שֶׁהִיא לֹא

רוֹצָה לְדַבֵּר. פָּשׁוּט יֵשׁ לָהּ

בַּמֹּחַ חֹרִים שְׁחֹרִים

שֶׁחוֹטְפִיםלָהּ

שׁוֹתִיםלָהּ

גּוֹזְלִיםלָהּ

אֶת כָּל הַמִּלִּים.

 

 

מים שקטים

 

הַמּוֹרָה אָמְרָה:

מַיִם שְׁקֵטִים חוֹדְרִים עָמֹק.

 

אֲבָל הַמּוֹרָה לֹא יָדְעָה שֶׁ

לְּמַיִם שְׁקֵטִים יֵשׁ חֲלוֹמוֹת: לִצְעֹק,

לִשְׁצֹף בְּקוֹל גָּדוֹל, לִהְיוֹת

נָהָר, לְהִתְרַחֵב אֵינְסוֹף,

לִבְקֹעַ דֶּרֶךְ, אֲפִלּוּ לִפְעָמִים

לִסְחֹף.

וּמִדֵּי פַּעַם

לְהִשָּׁמֵט

כְּמוֹ מַפָּל כְּמוֹ

שֶׁלֶג בְּנֶפָּאל,

עִם כָּל הַפִּירוֹטֶכְנִיקָה.

 

לֹא טוֹב הֱיוֹת הַמַּיִם

עוֹמְדִים.

 

 

מסננת התה הישנה

 

הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה מְשַׂחֶקֶת בַּדֶּשֶׁא,

וְאִמָּא וְאַבָּא וְאָחוֹת גְּדוֹלָה.

יָמִים טוֹבִים. יָמִים מָרִים.

הַמַּיִם מְפַכִּים בֶּעָלִים הַשְּׁחֹרִים.

 

וְהִיא יוֹדַעַת בָּהּ אֶת הַסּוֹדוֹת.

וְהִיא נוֹצֶרֶת בְּתוֹכָהּ אֶת כָּל הַשְּׁכָחוֹת.

וְהִיא רוֹאָה הַכֹּל מִבַּעַד לַחֹרִים.

הַמַּיִם מְפַכִּים בֶּעָלִים הַשְּׁחֹרִים.

 

וְהִנֵּה הִיא אִתִּי, מִקֵּץ שָׁנִים.

אֲנִי חוֹלֶטֶת לָנוּ תֵּה תִּפְזֹרֶת,

אוּלַי עוֹד יִתְאַחוּ בָּנוּ קְרָעִים –

הַמַּיִם מְפַכִּים בֶּעָלִים הַשְּׁחֹרִים.

 

 

כאילו הייתה עיר

 

אַתָּה צוֹעֵד בִּרְחוֹבָהּ הָרָאשִׁי,

כְּאִלּוּ הָיְתָה עִיר. בְּמֶרְכָּזָהּ הַשֶּׁלֶט,

שְׁנֵי חִצִּים: אֶחָד מוֹרֶה צָפוֹן,

שֵׁנִי צָבוּעַ תְּכֵלֶת.

 

לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתָּ לִבְחֹר, הַצְּדָדִים

מִתְחַלְּפִים, צָפוֹן הוֹפֵךְ דָּרוֹם הוֹפֵךְ

לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר. דִּמְיוֹן, אַתָּה אוֹמֵר,

לְעַצְמְךָ אוֹמֵר, זֶה רַק דִּמְיוֹן.

 

וְהַשֶּׁלֶט, הוּא הוֹלֵךְ אִתְּךָ

לְכָל מָקוֹם. אַתָּה מְנַסֶּה לַעֲזֹב

וְשׁוּב וָשׁוּב מוֹצֵא אֶת עַצְמְךָ

בְּאוֹתוֹ רְחוֹב רָאשִׁי,

שׁוּב בְּאוֹתָהּ הָעִיר,

יָפָה, אֲבָל נֶחְמֶצֶת.

 

 

גיאומטריה ב'

 

אֲנַחְנוּ לֹא נִפְרָדִים, אָמַרְתָּ,

אֲנַחְנוּ רַק מִתְפַּצְּלִים.

 

שְׁתֵּי צְלָעוֹת קְשׁוּרוֹת לָנֶצַח

אֶל הַצֵּלָע הַשְּׁלִישִׁית.

 

מִתְאָרְכוֹת אוֹ מִתְקַצְּרוֹת –

תָּמִיד שׁוֹמְרוֹת עַל אוֹתָהּ הַזָּוִית.

 

כָּל אֶחָד תּוֹפֵס כִּוּוּן –

נִשְׁמַט קָדְקֹד הַלֵּב.

 

אֲנַחְנוּ נִפְרָשִׂים לְמֵאָה-וּשְׁמוֹנִים

מַעֲלוֹת בִּצְלִיפַת מַגְלֵב.

 

 

דיו בקצות העצבים

 

אֵין לָךְ נְיָר וְעֵט, אֲבָל יֵשׁ לָךְ דְּיוֹ

בִּקְצוֹת הָעֲצַבִּים, וְאַתְּ כּוֹתֶבֶת

עַל לוּחוֹת כַּבִּירִים,

לוּחוֹת פֶּלֶא שֶׁאַף פַּעַם

אֵינָם מִתְמַלְאִים. וְאַתְּ

אַף פַּעַם לֹא תַּפְסִיקִי לִכְתֹּב,

וְאַתְּ כּוֹתֶבֶת וְכוֹתֶבֶת –

וְזוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּךְ לְהִזָּכֵר,

כָּכָה לְאַט-לְאַט,

כָּכָה אַתְּ נִזְכֶּרֶת מִי אַתְּ.

יֵשׁ לָךְ דְּיוֹ בִּקְצוֹת

הָעֲצַבִּים, יֵשׁ לָךְ דְּיוֹ

בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת,

כָּכָה עַל לוּחוֹת כַּבִּירִים,

וְאַחַר כָּךְ שׁוֹכַחַת.

וְשׁוּב.

 

 

מתיחת איברים

 

רַגְלַי מְדַשְׁדְּשׁוֹת אֵי שָׁם

בַּמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת. רַגְלַי

לֹא הֵיטִיבוּ

לְהַכּוֹת שָׁרָשִׁים.

רֹאשִׁי מוּטָח בַּמְּרוֹמִים,

שֶׁכָּל כָּךְ אוֹהֲבִים לְרַמּוֹת

אֲנָשִׁים מִמֵּאוֹת קוֹדְמוֹת.

רֹאשִׁי וְרַגְלַי

כֹּה רְחוֹקִים.

אֲפִלּוּ זִכְרוֹנוֹת

עַתִּיקִים מִתְקַשִּׁים

לְחַבֵּר. וְהָאֵבָרִים

הַפְּנִימִיִּים נִמְתָּחִים,

נִמְתָּחִים –

כֹּה צָרִים וְדַקִּים

הַגְּשָׁרִים.

 

 

שכבת אדים כבדה

 

לֹא רוֹאִים שׁוּם דָּבָר.

מַה יֵּשׁ לִרְאוֹת?

אִשָּׁה מַבְרִישָׁה שְׂעָרָהּ בַּמַּרְאָה.

הַמַּרְאָה עוֹטָה

שִׁכְבַת אֵדִים כְּבֵדָה.

הִיא לֹא מְנַגֶּבֶת.

(נוּ, מַה יֵּשׁ לִרְאוֹת?

אִשָּׁה מַבְרִישָׁה שְׂעָרָהּ

בַּמַּרְאָה?)

נוֹשְׁרוֹת

נוֹשְׁרוֹת

נוֹשְׁרוֹת שְׂעָרוֹת.

אֵין מַה לִּרְאוֹת.

 

 

*

 

כָּל הַחַיִּים יוֹשֶׁבֶת בַּחַלּוֹן.

וְכָל הַהֵם שָׁם בַּמֵּעֵבֶר אֵינָם בַּחַלּוֹן.

בְּשֶׁקֶט מְחַכָּה לַיּוֹם לְהִתְעוֹפֵף

מֵהַחַלּוֹן, עִם אוֹ בְּלִי כְּנָפַיִם דְּקִיקוֹת,

לְהֵעָלֵם אֶל תּוֹךְ הַגּוּשׁ הַכָּחֹל. אוֹ

שֶׁמָּא רַק לִפֹּל מֵהַחַלּוֹן. לִצְנֹחַ וְלִצְנֹחַ.

וְהַדֶּרֶךְ לְמַטָּה תִּהְיֶה הַיָּפָה בַּחַיִּים.

וְכָל הַדֶּרֶךְ לְמַטָּה לְהַבִּיט לְמַעְלָה,

אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ כָּל הַחַיִּים

יוֹשֶׁבֶת בַּחַלּוֹן. לְהַבִּיט לְמַעְלָה

וְלִרְאוֹת אוֹתוֹ מֵהַצַּד שֶׁל הָהֵם.

לִרְאוֹת אוֹתוֹ מִתְרַחֵק לְאִטּוֹ,

מִתְרַחֵק, מִתְרַחֵק…

 

 

מלאכים באים בַּחושך

 

הַפִילִיפִּינִית הַקְּטַנָּה שֶׁנִּשְׁאֲרָה עִם אִמָּא

(אַחַר כָּךְ גַּם עִם אַבָּא).

 

מְנַהֶלֶת בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁחִיְּכָה,

שֶׁהֶאֱמִינָה.

 

הַמַּדְרִיךְ-עַל-גַּלְגַּלִּים שֶׁהִצְלִיחַ,

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר נוֹאַשְׁנוּ.

 

הַמְשׁוֹרֵר שֶׁמִּלּוֹתָיו חָצוּ יַבָּשׁוֹת, וְהֵפִיחוּ

חַיִּים בְּאוֹתִיּוֹת רְדוּמוֹת.

 

הַחֲבֵרָה, שֶׁאִתָּהּ אֶפְשָׁר לִצְחֹק עַד כְּלוֹת,

גַּם כְּשֶׁלֹּא. בִּמְיֻחָד כְּשֶׁלֹּא.

 

מַלְאָכִים בָּאִים בַּחשֶׁךְ.

לִפְעָמִים.

 

 

שמיים כאלה

 

אֱלֹהִים, כַּמָּה זְמַן לֹא הָיוּ לָנוּ

שָׁמַיִם כָּאֵלֶּה. אֱלֹהִים, נָדַם זִמְזוּם

הַמְּטוֹסִים, עֲשָׁנָם הִתְפַּזֵּר.

 

מִי שֶׁעֲדַיִן זוֹכֵר לְהַבִּיט מִבַּעַד

לַתְּרִיסִים, מַבָּטוֹ וַדַּאי יִצְלֹל אֶל תּוֹךְ

יָם כָּחֹל, רַגְלָיו יְנַתְּרוּ מִגַּג הָרְעָפִים

שֶׁל הַשָּׁכֵן אֶל צַמְּרוֹת הַדְּקָלִים

הַמִּתְנוֹפְפִים כִּדְגָלִים בָּרוּחַ.

 

מִי עֲדַיִן זוֹכֵר אֶת הַכָּחֹל הַזֶּה,

הַחַף מִכָּל אֶמְצָעִי שְׁלִיטָה?

אֶת הַכָּחֹל הַזֶּה שֶׁלֹּא חֻלַּל,

אֶת סִירוֹת הַמִּפְרָשׂ הַלְּבָנוֹת?

 

 

שיעור זמרה

 

הָרוּחַ אֵינָהּ

מִתְאַמֶּצֶת לִנְשֹׁב

 

צִפּוֹר מְזַמֶּרֶת

אֵינָהּ מְהַרְהֶרֶת כֵּיצַד

קוֹלָהּ יִשָּׁמַע

 

הֲיִי בִּפְלִיאָה,

הֲסִירִי כְּבָלִים

עַתִּיקִים

 

וּתְנִי לְקוֹלֵךְ

לַעֲלוֹת מִתּוֹכֵךְ

דַּק וְחָלוּשׁ

וְנִפְלָא,

עַד אֵימָה.

 

 

 

 

 

דנה לוינסון היא מוזיקאית, מלחינה ומורה לפסנתר. חברה בהרכב הנשים "מורקה". בשנים האחרונות היא מפרסמת משיריה בכתבי עת שונים. "שיעור זמרה" הוא ספרה הראשון.

 

 

שיעור זמרה, דנה לוינסון, עורך הסדרה ועורך הספר: יחזקאל רחמים, ניקוד והגהה: עמרי שרת, עיצוב העטיפה ועימוד: ג'סיקה מלו, ציור העטיפה: יואב בז'רנו, ייעוץ לשוני: שירה נחמני. הספר ראה אור בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תל אביב ובתמיכת משרד התרבות והספורט – מנהל התרבות. עמדה, דבר בעולם, 99 עמודים, 64 שקלים