רן יגיל סופר ועורך
צדוק עלון
לכבוד שבת
בְּיַלְדוּתִי צִחְצַחְתִּי אֶת נַעֲלֵי אָבִי
אָז הָיְתָה מִדַּת נְעָלָיו גְּדוֹלָה מִשֶּׁלִּי
עֶשְׂרוֹת שָׁנִים חָלְפוּ
נַּעֲלַיִם רַבּוֹת
לָבְשׁוּ אֶת צוּרַת רַגְלַי
אֲנִי מְצַחְצֵחַ אֶת נַעֲלֵי אָבִי
וְהֵן מִצְטַמְּקוֹת וְהוֹלְכוֹת לְנֶגֶד עֵינַי
עַתָּה נְעָלַי שֶׁלִּי גְּדוֹלוֹת מֵהֶן
כַּף יָדִי נְתוּנָה בִּנְעָלָיו
וַאֲנִי מַבְרִישׁ הָלוֹךְ וָשוֹב
עַד שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן
עֲרוּכוֹת לִקְרַאת הַשַּׁבָּת בְּיַלְדוּתִי
וּבְטֶרֶם בָּאָה הַשַּׁבָּת
בְּטֶרֶם הוֹפְכוֹת נַעֲלֵי הַהֹוֶה לְזִכְרוֹן נַעֲלֵי הֶעָבָר
אֲנִי זוֹכֶה לְרֶגַע שׁוּב לִהְיוֹת
תַּחַת כִּפַּת יָדָיו שֶׁל אָבִי עַל רָאשִׁי הֶחָשׂוּף
בְּבָרְכוֹ אוֹתִי יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים
תגידו שזה מעט פרימיטיבי, אבל אבא ואלוהים והאנלוגיה שביניהם לעולם עושים לי את זה, תמיד מרגשים אותי, כמו בסוף הרומן "לא ארץ לזקנים" מאת קורמאק מקארתי, כאשר השוטר המהרהר מספר על חלום שהיה לו על אביו, שכבר מת, ויוצר השוואה בין האב לבין אלוהים כמי שאמורים היו להשגיח עליו. האם הוא באמת מושגח?
כאן מתוארת בהדרגתיות סיטואציה שכבר עברה חלפה מן העולם. הבן, מתוך כבוד לאב, מצחצח את נעליו לכבוד שבת, והאב בתמורה, משים את ידיו על ראש בנו ומברך אותו: תהיה מושגח. מה שזוכר הבן מקדושת השבת הוא את ההכנה לטקס, את החזרה לקראת הדבר הגדול, כי לנעליים ולמשחת נעליים יש ריח, וכבר מרסל פרוסט לימד אותנו כי לחושים יש תפקיד מרכזי במבוא אל הזיכרון, והמשוררת האהובה חיה אסתר כתבה "כי הריח יש לו מבוא גדול באהבה". יפה גם התנודה בין עבר רחוק להווה דרך גדילת נעלי הבן והצטמקותן ההדרגתית של נעלי האב.
השנִים חלפו. אביו של צדוק עָלוֹן, חביב עַלְוָן ז"ל, שהיה סופר סת"ם, רבּה של העדה הכּורדית בירושלים ואף יקיר העיר, נפטר בשיבה טובה. צדוק עלון (1954), יבל"א, משורר וסופר בעל יסוד הגותי ופילוסופי בכתיבתו וחבר אמת שלי מזה שנים, חוגג בימים אלה יום הולדת 70, מספר עגול וקדוש לנו, היהודים.
לצדוק היקר, במלאת לך 70, על פי חז"ל זאת שׂיבה, אבל אתה רענן וצעיר, חי ובועט במלוא אונך. משפחת הספרות, אנחנו, מאחלת לך עוד שנים רבות של אושר ונחת מן הנכדים, הילדות ושמחה עם זוגתך רונית.
תמשיך לכתוב לנו דברים יפים מסֵפר על שפּינוזה וספר על פרקי אבות, דרך הסיפורים והשירים, ועד הספר המונומנטלי על בנק ישראל שיזמתָּ וערכתָּ, והכול ברוח הגותית ופילוסופית עם ערך מוסף המעורר מחשבה.
השיר הכל כך אינטימי ואישי הזה "לכבוד שבת" הולחן יפה על ידי המשורר והמלחין דוד ברבי, אני מצרף כאן קישור ב"יוטיוב" לשיר. מזל טוב, צדוק!
https://www.youtube.com/watch?v=Q1zNYFJ2YfM