רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
רני, האומץ, החוכמה וההגינות שלך מעוררים בי התפעלות והתפעמות.
אליענה, תודה לך על התגובה המרגשת. אנ אומר זאת מעומק הלב ולא אכפת לי שהציניים יקרצו מול הצג ויגידו, הנה התחיל הדבש לזרום. רני.
מישהי שאני מכיר, פעם סטודנטית של איציק וכיום מורה לפילאטיס, סיפרה לי את הסיפור הבא (כחלק ממסכת סיפורים שלמה על איציק):
"הוא הציע לי אחרי השיעור לקחת אותי טרמפ, ואמר שהוא יבוא עם האוטו. כשהוא הגיע פתחתי והתיישבתי, ואז ראיתי שהוא עם הבולבול בחוץ. ראית פעם משהו כזה יפה? הוא שאל. פתחתי וברחתי".
שיכתוב טוב . גם מהכלא אפשר לכתוב טוב. ואם הוא אוהב מין ואלימות אפשר להבין שהוא ימצא שם גן עדן.ומי זאת רונית?
טוב, לא אנחנו שופטים את לאור אלא בית המשפט אם וכאשר… זהו, שאינני יודע מי זאת רונית. אולי חברתו לשעבר? עד שם לא הרחקתי. הייתי שמח לדעת. אולי אשאל את מנחם בן, הוא ודאי יידע. כך או כך, אולי מישהו מן המשוררים הידועים והוותיקים בבננות יזכור. רני.
אז אני כותבת עוד פעם מי זאת רונית. רונית דברת היא ציירת ישראלית שחיה בקררה באיטליה. היא הייתה נשואה ללאור והם התגרשו בשנות השמונים. היא מציגה את ציוריה באיטליה ובישראל. היא גם פעילה בתנועת שלום ישראלית פלסטינית ובמאמר שלה באיטלקית היא מכנה את ישראל ברוטאלית וקושרת אותה לווילדה חייס, כלשון סבתה, שעשו פוגרומים ברוסיה.
http://deffeblog.wordpress.com/2009/01/19/ronit-dovrat-una-donna-israeliana-contro-la-guerra-a-gaza/
אני מצרפת קישור למאמר של רונית דברת
תודה אורנה, רק עכשיו ראיתי. תודה-תודה אקרא על רונית דברת הציירת . רני
הי רן, שלחתי לך לפני כמה ימים מסר אישי (שלחו מייל לרן) בנושא השאלה שהעלית. כנראה שהמייל נשמט מעיניך. יש שם עוד פרטים שלא רציתי למסור לעיני כולם בבלוג. אבל לכל העניין חשיבות מזערית בלבד. בי בי אורנה
שלום רני
יצחק לאור הוא איש מתועב חסר חמלה בדרכי התנהלותו האישית והפוליטית.
והכי מעצבן אותי זה שהוא משורר מעולה (בשירתו הטובה)
"מה שלא היה של גוף לא ייזכר" יהודה עמיחי (אלף אלפי הבדלות)
שורה נפלאה של עמיחי. משורר עם טמפרמנט אחר לכל הדעות. משורר גדול מאוד. גדול מלאור וגם מאחרים. אבל זה להגיד את המובן מאליו כמדומני. רני.
גיורא, זה מאוד נכון מה שכתבת כאן, ואני מסכים איתך שזה מעצבן. לא תמיד הצד האתי והצד האסתטי הולכים יד ביד. הרבה פעמים הם עומדים זה מול זה: יש דוגמאות למכביר לזה. אני שואל את עצמי תמיד איך מוח יוקד כמו של ברוך קורצווייל היה בעצם גזעני כלפי יהודים ספרדים. זה מקומם אותי כי אני מעריך את האיש. נראה כי אנשים באים עם מטענים שונים ממקומות שונים. צריכים להיות נכונים להתעצבן ולהתאכזב. רני.
קורצוויל היה גזעני?
קורצוויל?
היו גילויי גזענות את קורצווייל. למשל לא רצה שבתו תתחתן על בחור ממוצא תימני. רני
קורצוויל היה מרצה בבר אילן טיפוס קצר רוח מתנשא ובלתי נסבל חי בגינונים של פעם בממלכה של פרנץ יוזף איש ריב ומדון ולא נעים לי להגיד שהאיש כבר מת ומלחך עפר
בלבול מוח!
קורצוויל היה מבקר וחוקר ספרות מזהיר
אמנם אדם קשה ועוקצני
שאת רוב שנותיו העביר כמורה בתיכון
,ומדובר באדם מזהיר,מומחה לסיפורת האוסטרו הונגארית הגדולה וליהדות.
ואיפה קראת מימיך דבר שכתב נגד ספרדים ומזרחיים? ואני מכיר היטב את כתבי קורצוויל!
אני רואה שפרשת העורך והמשורר פתחה
ביוב שלם!
גיורא ידידי, ההיסטוריה מלאה באמנים מצוינים בכל תחום שהיו חארות של בני אדם.
בעולמנו ההפוך על הפוך – לא אתפלא אם אם שירתו של לאור תזכה לעדנה וחוקרי ספרות יעשו דוקטוראטים על המוטיב : האם השטן יכול להיות משורר ?
איזה שטויות. לאור במקסימום שלו משורר בינוני מינוס.
הנה, רני, למה אני אוהבת אותך. תודה לאל שהאינטואיציות הנשיות שלי לא הטעו אותי לגביך. אתה אור בחושך.
איריס תודה לך. רני.
לא מוצאת כלום בשירים האלה לא יופי ולא הדר כבר בהם עולה כרוניקת בוטות וגסות וגועל נפש ידועה מראש
תסבירו לי בבקשה מה טוב בשירים האלה? ?…
לאור המתרחש כאן,ראוי היה לה פ ר י ד
בין יצחק לאור האדם לבין המשורר –
ולו גם למען הדיוק ובהירות השקף.
מדובר במשורר כבד ורציני,אבל משני ביחס לאבידן ,זך וויזלטיר שלאור ממוגנט לתחומי השפעתו- ואף הקצין,בסופו של דבר,את הצד הויזלטירי
הפרוע,(ויזלטיר נותר בתחום הבורגנות-
עליה הוא כותב) והשיג בכמה מקרים תיבת תהודה גדולה יותר,אבל אינו עולה על מורהו בפארמטרים של עוצמה ועומק- כאן ידו על התחתונה.
הצד הנגדי הוא השפעה ברורה של ברכט,
אבל כאן הוא לא השיג הרבה.ברכט היה ונשאר משורר חד פעמי.
השאלה אם הצד הפרוע שבשירה שכתב השפיע על התנהגותו או שהמצב הפוך,היינו,שהאישיות השפיעה על השירים היא שאלת החתול הרודף אחר זנבו.ראוי אולי לא לעסוק בכך היום.
כלומר,יכול האספסוף לצאת במחול שדים
אינטרנטי כחפץ ליבו,רצוי שלא ניגרר
אחרי העניין הזה ,אלא ניתן למשטרה
ולמוסדות החוק לעסוק בעניין הזה.
יצחק לאור הוא גם מבקר ספרות חריף ורגיש – וכותב זאת אדם שלא מסכים ולא מקבל אפילו משפט אחד בביקורות שכתב עד היום והדברים קל וחומר.
אני כותב זאת בעצב,כל מיני אפסים שעד היום לא הצליחו להפיק מעטם אפילו שורה משמעותית אחת מצאו הזדמנות בלתי חוזרת לרקוד על הדם
(ואין זה משנה דמו של מי – דם)
ולהתגדל על המשורר בזכות מ ו ס ר י ו ת ם ופמיניסטיותם שצמחה לה בוקר יום לא עבות אחד למימדי הר ותוך כדי כך לדחות משורר ומבקר
שספק אם קראו והתמודדו באמת עם שיר אחד או מאמר אחד שלו.המראה הזה מביש
ומעורר רתיעה לא פחות ממעשיו של
המשורר והמבקר – במידה ואכן נעשו,כמובן.
בוא לא נשתף פעולה,לא עם זה ולא עם אלה,אלא שננקוט בתענית דיבור מסויימת.וזאת שלא מוצאת כלום בשיריו
– כדאי שתבחני את יכולת הקריאה שלך,
לא פחות משאת 'בוחנת' את יכולותיו של המשורר.
שפיות וזהירות,בבקשה!
ח.צלאל
שבחי יצחק לאור וטעויות רן יגיל
21/02/10
לא התכוונתי לעסוק בענייני יצחק לאור. במובן מסויים, אני כואב את כאבו. אחרי כל השנים הספרותיות האלה להיות מוכפש בדרך מעליבה כל כך. ומתי? עשרים או עשרים וחמש שנה אחרי שהאירועים עליהם מדובר התרחשו, אם התרחשו. לא נעים. מאוד לא נעים. ובכל זאת, כשאני קורא שרן יגיל, איש ספרות מעודן ,משכיל מאוד ודייקן בדרך כלל, מוצא דווקא עכשיו לנכון לספר (במעריב ובאנ.אר.ג'י) את סיפור התקרית ביני לבין לאור, ומצליח לא לדייק פעמיים, אין לי ברירה אלא להגיב. ובכן, קודם כל, ככל שאני זוכר (ואני זוכר) מעולם לא כתבתי שיצחק לאור, בספרו "עם, מאכל מלכים" – "הניח לפתחנו ערימת גללים", כפי שרן יגיל מצטט כביכול מתוך המאמר שכתבתי על ספרו של לאור. זהו דימוי מכוער שאין לי כל קשר אליו. נכון שכתבתי מאמר שכותרתו היתה "הגועל הוא כלום לעומת השיעמום", והסברתי כמה מרובות ודוחות ההפרשות הממלאות את ספרו של יצחק לאור , אבל לא התמלצצתי בנוסח "הניח גללים לפתחנו". אני לא מתמלצץ כשאני נגעל. שנית, בניגוד למה שטוען רן יגיל, לאור מעולם לא היכה אותי, למרות שאכן ניסה לעשות זאת, אלא שאני, בחור זריז מטבעי, נמלטתי במהירות עצומה, והוא לא הצליח לנגוע בי בקצה אצבעו. וסיפרתי על כך במיקרה רק לפני חודש-חודשיים בטור שלי במעריב ובאנ.אר.ג'י. מדובר אגב באירוע משנות התשעים.
לעצם עניין ההאשמות כלפי לאור: אני מאחל ללאור שייצא בשלום מכל העניין. ספק אם יש הצדקה להתגולל על אדם על מעשים שעשה לכאורה או לא עשה לפני עשרים או עשרים וחמש שנה, אם החוק הפלילי לא חל עליהם. ועם זאת, יש להצטער כמובן מאוד בצער הבנות שנפגעו. לעומת זאת, יש,כמובן, הצדקה גמורה וחובה גמורה לצאת נגד אדם אם יש איזשהו מידע חדש ורע לגביו, ולא שמענו טענות חדשות כלפי לאור בטווח עשר השנים האחרונות (זמן ההתיישנות לגבי עבירות מין). מעבר לזה, ובלי קשר לזה, אף אחד לא חולק על העובדה שלאור הוא משורר רב-עוצמה, עורך ספרות אינטליגנטי ביותר, ואיש פוליטי אידיאולוגי ביותר (על פי דרכו). לכן, אני בהחלט משבח את המוסף הספרותי של "הארץ" שפירסם גם השבוע מאמר של לאור (גם אם ממש התקשיתי לזהות בו את סימני הכתיבה של לאור). ובלי קשר לזה, אני צמא גם למדרשיו החדשים ולפרשנויותיו החדשות של הרב מרדכי אילון, איש מזהיר באמת, בענייני תנ"ך. יש לי נטייה לא לערבב בין כישרון ספרותי ורוחני לבין האשמות למיניהן.
מתנגדת בכל תוקף לדבריו של בן. רק בגלל שהחוק הפלילי לא חל על המעשים, אז "לא צריך להתגולל עליו"?!? זאת בדיוק הבעיה, אף אחד לא מוצא צורך להתגולל על לאור,יקיר המדורים הספרותיים, (שאני אישית הייתי ממעריצותיו המושבעות בטרם שמעתי על מעלליו, ולא עוד)ועל אחרים כן? צביעות. צביעות. צביעות! ומה, נפש שהצטלקה נרפאת אחרי עשרים שנה ויותר? ואיזה מילת ביקורת על ההשתלחות הצבועה ברב אלון והשמירה הכמעט אינפנטילית על לאור?
אם חבריו נקיי המידות כל כך טהורים, מדוע לא הרימו קול זעקה בזמן משפטיהם של איציק מרדכי, קצב ושאר מריעין גברין אחרים?!?
איריס מזדהה ומסכים עם טענותייך וזעמך. רני
אז עולם כמנהגו נוהג
מי שחשוד בפלילים אמור להיות מושעה עד שתוכח חפותו המפוקפקת
פרסום המאמר בארץ משדר עסקים כרגיל כששום דבר אינו כרגיל
עיתון שמאלני היודע לחמול על בני דודנו הערבים צריך ליטול קורה מבין עיניו ולהגן גם על הנשים
הגיעו מים עד רפש ותגובתך אדוני
לא טובה מהתעלמותם של עיתונאי הארץ (המובטחת) הנאורים
התגובה הנ"ל למר בן ,משתתף הפח הגדול לשעבר:)))))
הלך הזרזיר אצל העורב…
הפוסט שלי תוקן. למרות זאת, אינני משוכנע שלאור יוצא טוב יותר מבחינת יחיסי אנוש. רני
תודה רני על ההתייחסות לנושא.
אני מודה שבזמן הזה קשה לי להתייחס לשירתו של לאור, ולמען האמת אני גם לא מכירה אותה כל כך. ייתכן שמדובר במשורר גדול, אני לא רוצה לקבוע בזמן כזה עמדה בנושא. זה גם סוג הדברים שאני לא במיוחד אוהבת לעשות -לקבוע דברים כאלה. הבעייה העיקרית שלי כרגע היא יותר עם המילייה. אדם לא חי בחלל ריק. אם לאור היה מקבל תשדורות מאנשים ב"הארץ" שההתנהגות שלו לא מקובלת, אני כמעט בטוחה שהוא היה משנה אותה, אבל במקום זה הוא קיבל ועדיין מקבל תמיכה ועידוד, כי לאנשים סביבו כנראה לא אכפת שהוא פגע לכאורה בנשים. זה מה שכל כך מעציב אותי בסיפור הזה, ועד עכשיו לא שמעתי מהם אפילו מילה אחת על חלקם במעשיו. אני חושבת שהיום גם על אנשים במחנה השמאל לקרוע קריעה ולבכות על השבר הגדול בדיוק כמו במחנה של אלון. הבנתי מתגובה ב"רשימות" שגדעון לוי מתלונן על שלמחנה השמאל לא אכפת. שהשאירו את לאור לבד. אתה הבנת את זה? הוא כנראה שוכח שהוא מראשי המחנה הזה. שישמיע עכשיו את קולו ויתייחס למעשיו של חבר המחנה שלו, שלא ישאיר אותו לבדו. אני מחכה.
חני, גם אני כמוך בעד בדק בית יסודי בשמאל ורענון, שטיפת הרצפה ורענון השטיחים וכו'. מי שאומר שאין קשר בין הומאניזם והגנה על החלש ומעשים בחיי היומיום משקר במצח נחושה. למיישע למיישע. לא תיאוריות באוויר. יגלו אותו (את המוסר, את האור) באורחות חייהם. אחרת ידומו. רני
אין שבוע שבו אינני מרגיש צער על חסרונו של קורצוויל בהווית חיינו.
בשנות פעילותו היתה תחושה חריפה שלספרות מקום מרכזי בחיים.
מותו ב-1972 — לאחר מותם של עגנון, גולדברג ואלתרמן ב-1970 — ומותו של שלונסקי ב-1973 שמו קץ למרכזיותה של הספרות העברית בחיי התרבות במדינת ישראל.
גיורא, תודה לך על התגובה. אין ספק כלל שברוך קורצווייל הוא מאנשי הספרות החשובים בתולדות הספרות העברית וגדול המסאים והמבקרים שלנו. אני חושב שאין חולקין על כך. רני
רן הי,
קצת שפינוזה בעניין האנומליה 'אתי/אסתטי': "אילו בני האדם חיים בהדרכת התבונה, היה כול אחד מקיים את זכותו בלי כול נזק לזולתו. אך כיוון שהם משועבדים לרגשותיהם, הגוברים בהרבה על עוצמתו ומעלתו הטובה של האדם, הרי לעיתים קרובות הם נגררים בכיוונים שונים ומנוגדים זה לזה…". מתחוור כי השעבוד לרגש גובר על מעלותיו הטובות של האדם, כך שאומנם הוא יכול לבטא בצורה אסתטית מעלות טובות אך התנהגותו האתית היא בשפל המדרגה.
ובעניין היחס השונה של אנשים שונים לאותו עניין (שוב, פראפרזה על דברי שפינוזה) – "לא בגלל שאדם הוא ישר אתה אוהב אותו; בגלל שאתה אוהב אותו – הוא ישר". שוב – השעבוד לרגש מאפיל על האמת האתית ופוגם בעוצמתו ובמעלתו הטובה של האדם.
ד"ש חם — צדוק
צדוק, דברים יפים הבאת. כנס מדי פעם להרביץ בנו שפינוזה.
צדוק, איזו תגובה. אין לי מילים. רני
אהוד שאל כאן האם גם השטן יכול להיות משורר.
קודם כל – כן.
אח"כ:
מאבקי כוח רוויי יצרים תמיד היו בין אנשים מוכשרים (אפרופו לאור ומנחם בן).
בנוסף לכך:
אין קשר הכרחי בין עמדות פוליטיות לבין אופיו של האוחז בהן.
לגבי התנהגות עיתון "הארץ" – שום דבר כבר לא יכול להפתיע מהכיוון ההוא.
מסכים איתך. רני
כמה הערות, רני. ככל הידוע לי, יצחק לאור, כמתקן ומטיף, עוסק כמעט בלעדית בכיבוש כשלעצמו ובהשפעותיו הלא סימפטיות על פרצופה של החברה הישראלית. אפשר להתרשם שהוא קיצוני בעמדתו, אבל המציאות קיצונית לא פחות. מכל מקום, נדמה לי שהוא לא הניף מעולם את הדגל הפמיניסטי. העובדה שהוא סוג של לוחם צדק בחזית אחת מסוימת לא הופכת אותו לאמא תרזה. על פי קנה המידה המחמיר שיש כאן, גם טריפו, הבמאי, ראוי לסקילה, ולו רק על סרטו "הגבר שאהב נשים". הרי גיבור הסרט מסתובב ברחובות פריז ובמובהק רואה בנשים שחולפות על פניו "אובייקטים" בלבד. הוא ממיין אותן על פי צורת החזה וכו'. איום ונורא, לא? הרי קראתי באחד הפוסטים כאן, שגם מבט יכול בהחלט להיות "הטרדה מינית". גם את הספר "לוליטה" ראוי לאסוף ולגרוס. אתה אומר שלאור מגיב בחריפות למבקריו ובכלל. האם הוא היחיד בתחום שעושה זאת? אין לי ספק שגם קורבנותיו שהזכרת, עודד ויהודה, כתבו פה ושם אי אילו מלים קשות ולא נעימות על אי אילו יוצרים. קורה. זה חלק מהתחום, שהוא אכן ייצרי קצת יותר ממיון דואר. אתה מזכיר את תקיפת מנחם בן. ובכן, אני לא דוגל באלימות אבל במקרה של מנחם בן יש לאפשר חריגה. ולבסוף: אשתי עבדה בעבר לצדו של לאור בהארץ, ולדבריה הוא אולי אדם בהחלט בוטה לפעמים, אבל שום "הטרדות מיניות" לא היו שם מצדו ויחסו היה הוגן ויותר מזה בסך הכל.
תגובה נאה, אך אישית בלבד. נראה שיש נשים שפגשו בלאור וחושבות אחרת. לא כל מבוקר, עבדך הנאמן בוקר קשות על ידי אמנון נבות, על ידי דורון קורן על ידי מבקרים נוספים, מעולם לא חיפשתי את המבקר בשינקין כדי להכותו. מי שמבקש רחמים על מגזר אחד בשם לאום, מי שמבקש צדק, כן, בפירוש כן, צריך לגלות חוש צדק ואמפתיה גם כלפי קבוצה אחרת של אוכלוסין, במקרה זה נשים, אבל אין זה משנה. הכי קל זה להיות שמאלן עבדאי. את המציאות אפשר להאשים עד מחר בבוקר, אבל אתה ולאור ואני יוצרים אותה מתוך בחירה. היא לא באה יש מאין ולאור, צר לי, אני מבין שהשקפתו קרובה לעולמך, הוא בעד שיח אלים. מה לעשות. רני.
(ברור שתגובתי אישית, ואינה, למשל, ממלכתית) אני לא בדיוק באותו מחנה או צד של לאור. אני לא שולל את זכות הקיום של ישראל, ואני לא "אנטי ישראלי" (נהפוך; אני ציוני ופרו ישראלי הרבה יותר מביבי, ליברמן וכו' שפועלים במרץ נגד החברה). בלי קשר לכך, אני לא חושב שלאור ואנשי מחנהו תובעים רחמים מצד החברה הישראלית כלפי מישהו, אלא יותר התנהלות מהוגנת, ככל שמדינה יכולה בכלל להתנהל בצורה מהוגנת. במושג אלימות לא כדאי לעשות שימוש יתר; זה גורם רדוקציה, בעיקר כשמושג זה משמש לתיאור רצח במועדון ובאותה נשימה גם דבר ביקורת עוין או בוטה. דבריו של לאור, או גם דבריך שלך, עוד לא שלחו איש לבית החולים או לבית הקברות. וטוב שכך. גם לי כמוך, יש מבקר מסוים שהייתי שמח להחטיף לו, וזה לא קרה. אדגיש: לא במניעה מוסרית מדובר, מכיוון שהוא הרוויח ביושר את האגרוף שלא קיבל – אני פשוט לא הטיפוס.
מה שמעניין הוא שכאשר מדובר במישהי, אני רק נותן דוגמה, שחזרה בתשובה והיהדות של אנשי השמאל נראית לה לייט ולא רצינית, אז שופטים אותה ביקורתית ברותחין, כי היא לא עד הסוף ודווקא את החרדים האמיתיים אנחנו מכבדים על דרכם, נו אז ודאי וודאי לשיטתך שהיא היא ראויה לגנאי; אבל אנשי שמאל שדוגלים בהומאניזם ושוויון, אבל נוהגים בברוטאליות בנשים, את אלה אנחנו נצדיק גם נצדיק במיני הזדווגויות והתפתלויות. איך אומר ידידי עמוס אדלהייט על השובינזים של דור הפלמ"ח, דור המדינה וכו' – "כל סרחון הדור". מצטער, אבל כך זה. רני.
אין לי ולא לך מושג ממשי מה לאור עשה או לא עשה עם הגברת ההיא, ולכן אינני מצדיק או לא-מצדיק את מה שעשה או לא עשה. נדמה לי שהאמוציות כאן קשורות לשיחה שהיתה לנו על חזרה בתשובה, חלקית לעומת מלאה. אם כך אני אבהיר: אין לי שמץ של בעיה עם מי שחוזר, מתחזק, מתעניין, כל אחד בדרכו. הבעיה כללית יותר: זה שבישראל, גם בימינו, הדת היא עדיין הסמכות המוסרית היחידה המקובלת בציבור. החברה לא השכילה להקים עליה סמכות מוסרית שאינה קשורה לדתיות. לדעתי זה מצער ומעיד על נמיכות מצח ציבורית כלשהי. אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
טוב. לא חבר של לאור,כל ההיכרות שלנו
היא כמה שיחות בית קפה לפני עשרים וחמש שנים.
בבלוגיה הזאת קורה דבר מוזר – המעטים
שמכירים את יצחק לאור או פרסמו אצלו בכתב העת ממלאים אתפיהם מים או מתארים אירועים אחרים לגמרי (מאותו סוג),אלה שלא מכירים אותו,או שלא פרסמו אצלו ואולי נדחו,שופכים עליו קיתונות של זפת.בינתיים,לא נוספה אף תלונה אחת לראשונה,שבה סימני השאלה עולים על סימני הקריאה.
מה שיוצא מהעניין הזה שאשכר,המתלוננת,
נמצאת בבדידות מזהרת (המעודדות הראשיות שלה שהבטיחו גיבוי ואפילו אחת שטענה שהותקפה על ידי המשורר –
באופן מילולי לפחות,נתקפו אמנזיה כרונית,והמתלוננת עלולה לשאת בתוצאות חמורות) וההתקפה על המשורר
והשמאלן נושאת אופי של חסול חשבונות טוטאלי,קרבן עוולה קולקטיבי,מעין "דיבוק – צא" קולקטיבי
כל מיני חרזנים שלא לאור ולא אחרים ראו עד היום ממטר הופכים להיות מצפון
האומה והשירה,בתוספת סטריפטיז קוקלטיבי אודות תקיפות והטרדות מיניות של העבר הרחוק שעד עכשיו נחה עליהן שיכחה פתאום מנוערות מהנפטלין,
וכמעט כל אחת שהיום היא כבר סבתא נזכרת כמה קשה לעבור על יד חבורת נערים בשכונה – מחול שדים נלעג ומביש
כולל הכפשות נפלאות בעילום שם על אחד ששמע ממישהו ששמע ממישהי שהמשורר
נתפש גונב תפוחים בשוק –
נשאלת השאלה,יש כאן א ח ד או א ח ת
שחוותה דבר רע עם האיש שמאחורי הדיון? אנא,לכי למשטרה,או אפילו פרסמי בבלוג בננות או בכל מקום תיאור אירוע ממשי – ובכך תבוא רווחה גדולה ,שמטרידן או גרוע מזה יבוא על עונשו.יש כאן אחת שחוותה דבר רע עם מישהו אחר,שיש לו שם ? כנ"ל!
בינתיים הרבה תיאורים אמנותיים מזעזעים ואפס ממשות.בסך הכול עוד סיבה לשפוך מילים מילים מילים,
כמו איזה השבעת שדים טיפשית,איזה רוח רעה של הכפשה קולקטיבית רק שלא יודעים בדיוק את מי להכפיש – אם את עם הגברים,חלקו,או דמויות ספיציפיות בו.
כבר הוכפשו כאן ערבים,זקנים בני שבעים נוטפי ריר,ששודכו למשוררות בנות חמישים ומעלה – (הטרדה מיני עילאית!),המשוגעים השכונתיים בכל אתר ואתר,כל הגברים המכוערים והמגאילים ,שעצם פנייתם היא הטרדה (כמו במחזות של לוין)אבל לא היפיופים החצופים- אלה יתקבלו בברכה וכל הטרדה שלהם היא דבש מתוק,הבנים בכיתה ח' של כולנו שבדקו עם סרגל את קרסי החזייה,לכל זה,תסלחו לי,יש טעם וריח כמו למסטיק מעופש הדבוק מזה שנים לתחתית של כסא תלמידים.לא יעזור בית דין – יצחק לאור הוא משורר חשוב (אמנם מוגבל בהיבטים מסויימים) ומבקר רציני, ואדם אמיץ
מכל היבט פוליטי – בלי להתווכח על
דעותיו החריגות – בשר יש להם) ויש להתווכח אתו או לדון בשיריו ובספריו
בהקשר ממשי.ואם חס ושלום מדובר במטרידן קשה על בסיס מיני או אנס –
שיתכבדו הנפגעות בכל אתר ואתר ויעמידו תלונות ממשיות כדי שחוקרים שעניינם בכך יחקרו ויבדקו.בינתיים,הלינץ' הציבורי מתבסס על מעט מאוד חומר ממשי והרבה הכפשות בעילום שם והרבה סיפורים דוגמאיים על הטרדות שבהם המטרידים עלומי שם,כמובן,או שמתו,כמובן,או שאין להם זהות,אלא דפוס התנהגות.דיבוק ! צא! והדיבוק לא יוצא
ולא נכנס,הוא נשאר במקום שהיה,לא יודע למי מתכוונים,הוא רגיל להיות שם,הוא דיבוק.
צודק מי שזה לא יהיה הכל מילים מילים מילים ושום דבר ממשי לא נאמר על האיש. מה עשה בדיוק שנחשב להטרדה מינית, חוץ מזה שהוא גס רוח באופן כללי והדבר ידוע לכל. הפשיט אותך בכוח? נגע לך בתחת? איים שלא יפרסם את השירים אם לא תשכבי איתו? חיכה לך ביציאה מהעבודה וגרר אותך לשיחים? יאללה ספרי!
לא יעזור בית דין.לאור הוא אדם גס ואלים, שכרגע הוא חשוד באונס ובפלילים,ואף אם לא יימצא אשם מהבחינה הפלילית-משפטית, אם בגלל התיישנות או מכל סיבה אחרת,עדיין אין זה נותן הכשר לאלימותו ואלימותו בעינה עומדת.
מובן מדוע אתה מזדהה כה עם התוקפן – אתה בעצמך תוקפן ושופך פה בבלוגיה יותר מדי אלימות.
עצה ידידותית:אל תסמוך על האנונימיות ברשת.
אדרבא , אם יש משהו בגו צריך שכולן יתאגדו ויספרו כדי שיהיה לדברי אשכר האמיצה תוקף אחרת היא נשארת בודדה במערכה וזה לא הוגן מצד אותן נשים שהוטרדו ושותקות.
מסכימה לגמרי עם רוני. התוקפנות של הכותב לעיל, שרוני מתייחס/ת אליו בהחלט בולטת בעניין הזה ובעניינים רבים אחרים פה במטע.אי אפשר לטעות בסגנון הכתיבה, וברור שהוא של אדם אחד, שחלקנו יודעים מי הוא. גם העובדה שהוא מסוגל להתגולל ארוכות עם מלא "כוונות טובות", שוב ושוב בעילום שם מוכיחה את העובדה שהאיש מפחד בעצמו מתוקפנותו שלו.לא מסוגל להסתכל במראה ולהגיד, "וואלה, אני כתבתי את זה?"
רו—–ני!
אל תלכי
השמש לא תזרח עלי
כשאת לא ליידי
בוכה לחושך
זהירות! יצחק לאור לא הוכרז כחשוד בפלילים על ידי המשטרה
הגוף היחיד שהאשים אתו בפלילים הוא האינטרנט.
בצורה הזאת (תלונה על אירוע מלפני עשרים שנה ומעלה) אפשר להחשיד בפלילים כל אחד.
(ובינתיים,הפלילים היחידים שהוא חשוד בהם זה שהוא לא מדפיס כל חרזן
בכתב העת שלו – ורק על זה – ובלי שום קשר לפלילים,גזרו עליו בבננות עונש מוות בעינויים קשים)
קוקו
אם טעיתי בנסוח-מחילה, לא ברור לי ההבדל הדק או העבה. בכל אופן הוגשה נגדו תלונה והחשדות נבדקים.
יופי שהוא לא מדפיס כל חרזן אבל הבעייה עם אלה שהוא כן מדפיס אפילו שהם נחשבים טובים זה בעייתי כי הם שותקים כמו דג. פייר אני התאכזבתי לגלות באתר שלו שרק בגיליןן החדש שלו הוא מדפיס את סיגל יאיר ושחר מריו ואלי אליהו וזאת בושה לבננות שהם מודפסים אצלו ומעניין אם גברת איריס ואדון רני יעזו להגיד משהו למריו וסיגל ואליהו. בושה!!!
אני לא חושב שהתפקיד שלי הוא להגיד לשחר-מריו, סיגל בן יאיר או אלי אליהו היכן לפרסם את שיריהם. אני לא הייתי מפרסם ולו שורה מקופלת, גם אילו יכולתי, ב"מטעם" של יצחק לאור מסיבות רבות. אם כבר ביטאון שמאל ספרותי רדיקלי פוליטי, אני מעדיף את המקור הפחות ידוע והיותר אותנטי: "מטען" שהיה בעריכת המשורר מקסים גילן המנוח וכמובן נמצא כעת בידיו הטובות של המספר יוסי גרנובסקי, ייבדל לחיים ארוכים. רני.
זאת בעיה שמופנות אלי טענות בזמן שאני לא נמצאת כאן. כך או כך, אני מצטרפת לרני בעמדתו שזה לא תפקידי לבקר את השלושה שהצגת, ועוד רבים וטובים ממטע הבננות שופע הכישרונות הזה. קטונתי מקטונתי, אין לי שום יכולת ובטח ובטח לא השפעה לגבי המקומות שהם בוחרים לפרסם. ואני, כמו שוודאי ידוע לך, טירונית לגמרי, וכבר הבעתי והייתי בין הבודדים שאמרו את דעתם נחרצות.
דין אחד לאישה המושפלת בידי השמאלן ולפסטיני המושפל על ידי החייל במחסום. זה עוול וזה עוול, זה ניצול וזה ניצול. לא צריך להתבטא עמוקות בענייני פמיניזם כדי להבין דבר פשוט שכזה. רני.
ללא ספק רני. על זה כל הסערה. ככה בדיוק אני רואה את זה.
ואגב, רני. זה מדהים איך טקטיקת "עד יעבור זעם" עובדת נפלא, רק היום קיבלתי כמה מיילים מחברים שנכנסים קבוע אלי לבלוג, והם באמת לא הבינו על מה מדובר. מי שפיספס את התוכנית בערוץ עשר, פשוט לא יודע על הפרשה הזאת בכלל.
איריס, רוב הציבור לא יודע מי זה יצחק לאור בכלל. העולם שבחוץ זה לא בננות.
רני, זה לא קשור לדיון פה, אבל האם כתבת או התייחסת ליצירות של קפקא באחת הרשימות שלך? אם כן, אנא אנא צייר לי חיצים ואני אמצא את המטמון.
איריס לצערי לא זכיתי, ועד כמה שזכור לי לא כתבתי על יצירות קפקא דבר, אולי אזכור פה ושם. צר לי. ייתכן שעוד יזדמן. יש ספר של גבריאל מוקד הצעיר שאני מאוד אוהב על פרנץ קפקא ומאמר של אורציון ברתנא מאיר עיניים שאני זוכר היטב. הנה נתת לי רעיון למאמר. תודה. רני.
אני אוהבת את השירים של יצחק לאור, הוא משורר מוכשר לטעמי. מה שלומך רני? מזמן שלא דיברנו.
לגבי השאלה האם ניתן להיות משורר מוצלח וחרא בן אדם, מובן שכן, למה זה בכלל אמור להיות תלוי זה בזה? לגבי ההשתוללות ברשת של כל מני קבוצות, שכל אחת מאשימה את רעותה בכל הרעות החולות של סדום ועמורה, רציתי לומר רק משהו אחד, גם למגיב שאמר שאשתו אף פעם לא הוטרדה. אנא, זיכרו, כל אדם הוא סיפור שונה, ואף אחד לא יכול לדעת כיצד אדם מתנהג כשהוא עם אדם אחר, עם אישה במקרה הזה, בחדרי חדרים.
אז מספיק 'לדעת', אתם לא יודעים כלום. רק הקורבן יכול לספר לכם אם בוחר לספר. ולספר על תקיפה מינית זה מאוד קשה, משום שזה לחוות את התקיפה שוב ושוב, במיוחד בחברה שוביניסטית שלא יכולה להבחין אפילו, כמו ירון לונדון בעיתון ידיעות, בין מקרה אלימות סתם לבין מקרה תקיפה מינית. האיש אידיוט, אטום, והוא נחשב למראיין ועיתונאי אינטיליגנטי.
יודית, תודה על תגובתך. לית מאן דפליג כי משורר הוא נחמן ביאליק וגם יצחק לאור. הטענה שלי לא הייתה שהוא משורר רע כי הוא עשה מעשה כזה או אחר. הטענה שלי הייתה: אי אפשר לשקר בשירים, או כמו שדילן אמר זאת בעבר "שיר הוא איש עירום" ולכן יתגלו בו צפונות הנפש גם אם יבקש הדובר, המשורר – החליטי אט לפי האסכולה – לשקר לנו ואם יחליט לזייף, טענתי היא שגם בזה נבחין. מישהו כתב שנתפסתי לכמה שירים. זה כמובן הבל. הפואטיקה של לאור מיוסדת על מין, אלימות והגזמה, שלא לדבר על גוזמה. מי שאומר עליי שאני עושה מצות מדם ילדים פלסטינים שזאת אימא של ההיפרבולה השירית אם לא סבתא שלה, לא יכול אחר כך להתנהג כמו קוזק ולהעמיד פנים שהוא צדיק, משהו בין החזון איש לרב קוק. לא הולך. פשוט לא הולך. כאן אפילו גדעון לוי ומבטו חמור הסבר לא יועיל. רני.
צריך להיות "את", אני קצת עייף ודי קצתי בדיון הזה שבו ברור לי כל כך מי צודק(ת) ומי טועה. רני
רני, לא אליך התכוונתי בדיון הזה, אלא לאלה ששאלו האם ניתן להיות משורר טוב ואדם גרוע.
אגב, השירים הללו, אכן יש בהם אלמנט מאוד פיסי עד כדי בוטות, וכן, אנחנו יודעים שזה מתקשר לאדם, אבל אולי פה קלעת בדיעבד, עכשיו כשכולם מדברים. ומשהו אחר, רציתי להכיר לך מישהו, זה לוקח לי חצי שנה להגיע, אולי בשישי הזה, תהיה בסוכר?
אני מסכים איתך. אפשר להיות בנאדם גרוע ביותר ביחסי אנוש ואמן גדול. אהיה בסוכר ביום שישי. אשמח אם תבואי. רני.
סגור. נדבר שם.
לא רוצה להיות מי שמכשיר את השרץ –
אם אך יש שם שרץ.בינתיים,חוץ מהתלונה של אשכר שיש בה סתירות לא פשוטות וצריכה להישפט בכלים מקצועיים
– ושחלה עליה התיישנות כפול שלוש,לפחות מבחינת החוק הקר,שלא לדבר על הגירסה הנגדית – לא הגיעו תלונות נוספות שיתנו תוקף ודפוס להתנהגות מסויימת שיש בה היבט פלילי
ברור.יש תלונות,רובן בעילום שם,על התנהגות מילולית קשה וגסה כלפי עמיתים,ובעיקר עמיתות – אך ספק גדול
יש לגבי פליליותם.היתר – סיפורים
על מטרידים שונים ומשונים,שמעבר לתוכנן,יש כאן התחבטות לא פשוטה בין
החופש וההתרה המינית הכמעט טוטאלית
שהחלה בשנות השישים והגיעה לשיאה בשנות השמונים לבין מגמות פוריטאניות
קיצוניות (בעצם) הנגזרות מפמיניזם קיצוני – החל משנות התשעים.במפגש בין המינים – אנשים זרים זה לזה,אין ע ר ו ב ו ת נתונות מראש להתנהגות 'נאותה' – הגבר המתוק למראה
והנוצץ שיודע לומר את המשפטים המתאימים במפגש ראשון עלול מאוד להיגלות כאסון התנהגותי בהקשר אינטימי יותר.העלמה המתוקה והחביבה
עמה חפצנו לקיים זוגיות עד ביאת הגואל נגלית מקץ פרק זמן ככלבתא דורסנית.אלה הם עובדות ידועות ואין צורך להרחיב – והפמיניזם,למרות יומרתו,אינו מעניק פתרונות מן המוכן אלא רק מחריף לא פעם את הבעייה. ל א
נ ו כ ל ל צ מ צ ם את טווח הסיכון ביחסים בין אישיים,רגעיים או נמשכים!
פמיניסטית קיצונית ולוחמת נגלית,ברגע
המבחן,כנמושה מוחלטת כשזה מגיע לסיוע ממשי לחברה שהותקפה,הפמיניזם לא עושה אף אחד טוב יותר ,או אמיץ יותר,כמו שהשמאל לא עשה את האוחזים בו טובים ואנושיים יותר – כשהמדובר בהתנהגות אישית.
פועל יוצא של הבלבול הזה הוא החשיפה באינטרנט,וזו,כידוע,חרב פיפיות.את
תחשפי את התנהגותי האיטימית ואני את שלך.את תכתבי 'נאנסתי' ואני אכתוב על גרופי מבוהלת ועולת ימים שביקשה
בכל כוח נעוריה להתחבר אל ראשי החבורה הנערצת.בגיל ארבעים, מה שהויה לנו בגיל עשרים נראה לנו פתאום טיפשות עילאית.על מי נשליך את טיפשותנו זו? על האני הבוסרי וה'נועז' בעני עצמו או על ה'אתה'גס הרוח שמנצל הזדמנויות וזולל מכל הבא ליד?! ומה תפקידי אני בסיטואציה?! לא פשוט! יצאנו לשחר הרפתקאות בעיר הגדולה,קיבלנו את אשר רצינו,החלום שונה מפשרו,אויה!
ועל מה אנו מכסים בחשיפה הזאת באינטרנט? על התנהגותנו אנו או על התנהגותו הוא – ומה מידת הגלוי בהתנהגותנו אנו כשאנו חושפים את התנהגותו הוא?! ועכשיו פנינו לנקמה!
יש לו מה להפסיד,לגס הרוח,את פרנסתו
בעיתון,את מעט הלגיטימיות הציבורית שיש לו בתור לוחם שמאל ידוע וכו'.
אז אנא,זהירות! מתחת להכלה והקבלה הטוטאלית של תלונתינו ,עשו לי הטרידו אותי עלבו לי,יש גם קריאה ביקורתית של ה'תלונות הפומביות' והוידויים. יש מי ששואל את עצמו שאלות.יש מי שלא מתאפק ומעלה את השאלות לדיון פומבי וחוטף על הראש
כנבל,אלים,חבר של האנס וכו' – אבל השאלות שאלות!
לא הבנתי מה השאלות.
חני היקרה,קבלה מוחלטת של כל נהסיפורים הגודשים עכשיו את האינטרנט
על הטרדות ומעשי אונס אולי יתן לכן
סיפוק,אבל הקורא קורא ולא פעם נוכח שהסיפורים מלאים חורים כרימון,שאיש לא שה תמים,שהרצון להרפתקה משותף לא פעם,לשני הצדדים,שביחסים אין בטחונות בנקאיים,שהתלונה לא פעם תלויית עניין אחר,בקיצור,לא הכל לבן וצח בצד אחד ושחור מפיח בצד השני.בינתיים,ההשתוללות השתוללות,אבל אף תלונה אחת לא נוספה,אפילו היום,כשכבר אין ממי לפחד
כי הוא שוכב על הקרשים,עתידו על חוט השערה ,פניו מושחרות בזפת.כלומר,אין ותר ממה או ממי לפחד וכל אלה שהותקפו
ונאלמו דום יכולות לצאת לאור היום ולתחנת המשטרה בלי פחד!
ליבי ליבי על המסכן המכייף תחת שמי טוסקנה
מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר
לרחמנים
כל כך אווילי לכתוב "אין להן מה לפחד" מה אתה יודע על מצבן המשפחתי? האישי? הכלכלי? אתה תממן את עורך הדין?
ודאי שיש ממה לפחד. הסיבה שנשים לא מתלוננות במשטרה היא לא כי הן משקרות, מתרצות, עושות מעכבר הר. הן פשוט חוששות מן החשיפה המשפילה אחרי שכבר עברו השפלה אחת פיזית אם לא יותר מאחת. כל כך פשוט וכל כך לא מובן. מעניין. ושוב, חוסר רגישות מן המעלה הראשונה בתגובה. חבל. רני.
לפי כמות החשיפות שקראתי כאן בבלוג בננות ובבלוגים אחרים אין לאף אחד ולאף אחת פחד להיחשף
אולי הבעייה היא שבחשיפה ספציפית יאלצו הנחשפים לענות על שאלות,של החוקרים,הפרקליטים
וכו
ובאמת,איזה כוח עצום יש למשורר המוקצה מחמת
מיאוס מהשמאל הקיצוני שכל שוטר השתמש בו לאימוני קאראטה בהפגנות השמאל
לכל היותר,הוא לא יפרסם לנפגעת שירים בכתב העת
שלו – מה שבאמת בלתי נסבל!
זכרו,האינטרנט הוא חרב פיפיות מתהפכת.אין תחליף למוסדות הישנים- המשטרה,בית המשפט.
כוח כלכלי? איטה כוח כלכלי בדיוק יש למשורר?
יש לו אחוזה בטוסקאנה,אולי?
בקיצור,תתאמצו קצת יותר.אין ברירה.
איזה דמגוג נחות ועלוב אתה!
"לכל היותר,הוא לא יפרסם לנפגעת שירים בכתב העת
שלו – מה שבאמת בלתי נסבל!" – אתה באמת חושב שזה מזיז למישהו, מהווה שיקול למשהו?!
הכול כשר בשרות הדמגוגיה המסריחה שלך.
לך תהיה עורך דין שלו, הוא בטח יפסיד עם טיעוני ההגנה שלך.
שוב בעיה של חשיבה צרה. כשכתבתי מה שכתבתי בתגובה לא התכוונתי בהכרח ללאור או לחברי בננות. לכל אישה שעברה תקיפה מינית ברוטלית יותר או ברוטלית פחות, אין זה משנה, קשה להיחשף; אבל מי שחדור שנאת בננות שלא לומר שנאת בנות תהומית, איך יבין ללב מוטרדת ומושפלת? יישאר איפה בתחום הצר הזה של שנאת חברי הבלוגייה ורטינה ונביחה מזדמנת על כל מי שעוברת ברחוב. אולי יפנה אליה באיזה נוסח ישן וחנפני קצת סליזי כמו "עלמתי…". אטימות נותרת אטימות. רני.
מאוד מודה לשניכם על הביקורת הקונסטרוקטיבית.
רק שלא אני פה הבעייה,אלא העובדה שאחרי מאות
פוסטים ואלפי תגובות וערוץ 10 בתחקיריו
ובלוג בננות בבנניותיו לא נוספה אפילו תלונה
אחת על זו שהתיישנה – ועכשיו תשכנעו את עצמכם או אותי שרק הפחד הוא שמונע הצטברות תלונות נוספות,
סביר להניח שמה שאין – אין,ומה שהיה,אולי היה קצת אחרת.לא שזה משנה הרבה,אחרי השיט הזה בביוב.
אם אני הייתי לאור,הייתי פותח את כתב העת שלי
לכל גראפומאן וגראפומאנית בבלוג בננות.תאמינו לי! – חטאיו – גם אלה שלא היו לו – ילבינו כשלג.שארים טלפון לטוקסנה?
מספיק שאתה מאמין לעצמך
אתה, אתה הבעיה. בדיוק. רני
שאני לא חלק מעדר מתפרע שאיבד את הצפון?
אתה חלק מתפרע מאוד, אבל לכיוון אחר ופחות סימפתי. מה שיותר מטריד הוא מידת האטימות שלך. אתה רואה הכול דרך פריזמה צרה לטעמי של עולם הספרות ואם נצר אותה עוד יותר נאמר – הספרות העברית. אני חושב ששנינו יודעים במה מדובר. עצם המחשבה שלך שכל מי שסיפרה כאן סיפור כאוב על עברה – ואני מאמין בהן צדקי לכל סיפור כאן – עצם המחשבה שלך שהן סיפרו את זה כי הן לא נכנסו לכתב העת לספרות של יצחק לאור, יש בה משהו כמעט חולני, כאילו אם יפרסמו שיר או סיפור כזה או אחר זה העניין וסביב זה סב העולם וזאת סיבה למסע נקמה. זה נשמע לי מוציא אותך לא טוב. אני תוהה אם מישהו הרואה את מציאות היומיום דרך פריזמה כל כך צרה יכול להיות סופר גדול? זאת שאלה. הרי בינינו, מר יוסף חיים, עם כל הפנאטיות, לא ייתכן שהחיים מורכבים רק מספרות. זאת בכל אופן דעתי, רני.
רני,יישר כוח!
סוף סוף.
רני,השתבח במשבחיך.
אמנון נבות, למה בתגובה הזאת אתה מגיב בשמך המלא ובשאר התגובות לא?
מה,לא מגיע לאדם מילה טובה מפעם לפעם?
מבקר חייב להיות מיידשי פעם אובייקטיבי!
דבריך גורמים לי צער עמוק – ומשחירים את יומי.
האמן לי,שבגילי אני כבר מובחן ומיטיב להבדיל
בין הספרות לבין המציאות.במקום שבו הספרות
היא מה שהיא,חולצת נסוס שלי היא לא תהיה,ולמען הדיוק,גם לא שלך.
לכולנו סיפורים כאובים בעברנו,היה אשר היה.
עברנו האישי והאינטימי חשוב בראש וראשונה
ל נ ו,לקרובים לנו אם יש כאלה.הוא לא חשוב יותר מכל אחד אחר, בגלל שאנחנו סופרים אולי,או אנשי ספרות.את תחתונינו הצואים לא נתלה לראווה בבלוג,רק משום שכולם משתמשים במילים,וערכן פוחת,פוחת,פוחת.הסופר כותב את ש מ ע ב ר לאישי.כלומר,הסופר כותב מה שהוא רוצה,רק שזה נראה איך שזה נראה פה בבלוגיה
על כל אטריבוטיה בחינת ולא בא כבושם הזה
אל פי.
לא באתי אל הספרות העברית ואל הביקורת ,וזה היה בשנת 1981 כדי להיות סימפטי או נחמד –
אז עוד לא הבנתי במה זה כרוך,אבל גם משהבנתי כל צרכי לא שיניתי מעמדתי – (במאמר מוסגר יאמר פה שבאופן משונה,הביקורת הראשונה שפירסמתי היתה על קובץ הסיפורים הראשון של יצחק לאור) ולא ארצה להשתנות גם היום.באתי חדור בהכרת ע ר ך התפקיד,ברוך קורצוויל סימן לי את הדרך בשיחה האחת והיחידה שניהלתי אתו ביימי חלדי.את השיעור שנתן לי ואת האמיתות שאמר לי לא אשכח – ולא
אתן שישכיחו ממני.הוא שלח אותי ללמוד ב ע ל
פה את ברנר המבקר.לא תאמץ את הביקורת שלו מילה במילה – לא שווה שתהיה מבקר,אמר לי.
אם חפצך באנשים סימפטיים,יש לך פה אלף בפרוטה.להיות סימפטי
לא עולה אפילו חצי פרוטה.זה חינם.זה קל.
כולנו סימפטיים לפי פקודה,כולנו נכתוב על הטרדה מינית לפי פקודה,כולנו נכתוב שבחים
לעמית גראפומאן לפי פקודה,כולנו נשגר תגובות מלאות חמלה לפי פקודה,העבר של כולם כואב לכולנו באותה מידה ולפי פקודה.פקודה של מי? לא ברור.רוח הביבים של ההמון המקשקש
בקומקום תחת כל בלוג רענן? זוהי חזות הפנים של הסופר עליה חלמת,רני?
ונניח,רק נניח שאני רואה הכל דרך הספרות.מה האלטרנטיבה? לראות הכל דרך הבלוגים של איריס אליה עדיף?מה,אין לי עיניים לקרוא?
יכולת האבחנה שלי הלכה בדרך כל בשר? חמש מאות ההתקפות הרצחניות והאישיות (שלעומתן,
כל מה שעבר לאור זה צמחוני שבצמחוני) שינו משהו,כשהייתי צריך לכתוב אמת חודרנית על הסביבה הספרותית של "ורד הלבנון' ועל ההקשרים שעמדו להביס יצירה חד פעמית זו?!
ואילו הייתי צריך לכתוב מחדש,מה סבור אתה,הייתי משנה ולו מילה אחת?!
ומה,בורד הלבנון אין סיפור כואב על עברה של לאה איני? אבל אני,כמבקר ספרות,חייב לקבוע לעצמי בראש וראשונה ובאין שומע אחר ממילא,
מה עובר את סיפה של הספרות בראש מורם ומה ראוי ,בל אחטא בשפתי,להיכנס לשבועון ידיעות אחרונות בתור וידוי צהוב מזעזע.דברים רבים קשים לי כאדם.כאדם אין לי יתרון על איש.בשנות השמונים טאטא את רחובי בחור גבוה ומשופם,פרופסור לכלי נשיפה מעץ בקונסרווטוריון לנינגרד – האקדמיה למוסיקה החשובה ביותר בעולם,ממנה יצאו שוסטקוביחץ ופרוקופייב.מה יתרון יש לי עליו? הייתי יורד
לרחוב לשוחח אתו.הוא היה עונה על כל שאלותי
במאור פנים אבל לרגע לא חדל לטאטא את הרחוב.
האיש הזה הוא דוגמא ומופת בעיני! הלוואי והייתי מבקר באותה נחישות שבה טאטא את רחוב בורכוב ברעננה! אין דבר כזה,גדול! אמר לי פעם.עושים את התפקיד בנאמנות,ואז אולי הגדולה בוא תבוא.לא ביקשתי להיות גדול –
את תפקידי עלי לבצע.קיצורי דרך במסע אל הגדולה אניח לעמיתי הטובים ממני בספרות הישראלית.שיזייפו,שיקצרו תהליכים,שירקחו הבלים,ואז באה המציאות ו – בום! בורחים
מבשורה.הם שמתחבאים בתוך ארמון המילים שרקחו לעצמם, לא אני רני!
בבקשה,סופרים שעוסקים במילים ראוי להם שינהגו זהירות במילים.קודם כל עובדות
– גם בנוגע ליצחק לאור.(דווקא,יצחק לאור
שאני מתנגד חריף לכל מילה שדהוא כותב בביקורת,שהערכת שירתו אצלי היא חלקית שבחלקית)אדם שתמיד שמרתי ממנו מרחק.אבל הוא סופר,וזכאי לחזקת החפות כמו אחרון האזרחים,ולא כראשון שבהם.אבל זכאי שלא יהיו אלה הסופרים שיהיו ראשונים שירימו עליו את האבן.לצורך זה,גם אחרון הגראפומאנים בבננות הוא סופר.
ומה סבור אתה,לא כואב לי סיפור אשכר אלדן ?
איני מכיר,סבור אתה,את אביה אנדד הכר היטב? -אותו ואת שירתו.לא היה עדיף לה בראש וראשונה שתתלונן במשטרה תחת חיסיון,שלא תחשוף את עצמה , שתיבדק התלונה היטב ולא תיפול למלכודת האספסופית של האינטרנט
שתכלה אותה ואת העניין בה ותשאיר אותה לגורלה,למנוד ראש
פומבי מתמיד ולחיוכים מלאי לעג מאחורי גבה?
הרי זה מתחיל לקרות מול עיניך ממש! או אולי טחו עיניך מראות בגלל הצרחנות ההיסטרית של בלוג בננות?
וזה עוד במקרה הטוב.מה סבור אתה,שהגבתי מהמותן כמו שנהוג פה? שלא חשבתי והתלבטתי
בענין? זה לא ספרות ולא פריסמה של ספרות רני,טעות בידך!זוהי ראייה מדוייקת של המציאות כפי שהיא.
צר לי רני,יכולנו לדבר ישירות.זה אתה בחרת
בסוג הרמקול הצרוד הזה.אתה מותנה אליו והוא מכתיב לך תכנים ומהויות.הוא מחלחל לתוכך.
זהירות!
אם תבדוק לאורך התגובות שנתת לכל הנשים שלהן הגבת תראה במו עיניך שאתה לוקה לא אחת בסקסיזם ושובינזם. פשוט חבל להכביר בזה מילים, זה ניכר בתגובות מאליענה אל חני וכן הלאה. זה לא קשור בהכרח לפרשת לאור אלא יותר אל הדור. אני מזכיר לך שגם במקרה של חנן אמרו זה ישן זו רק תלונה וכו' וכו', וראינו איך זה נגמר הסיפור הזה, אף כי אני נגד מתן עונש כבד ונורא כפי שהוא קיבל ואני מאחל ללאור בכל לבי שיתברר כי להד"ם. אני חושב שבמקרה שלו, של חנן, היה בפירוש: למען יראו וייראו. בשבילי לראות את החיים דרך הספרות טוב בדיוק כמו לראות אותם דרך איריס אליה. אין בי שום רצון להתנשא בשם איזו איכות כתיבה כזו או אחרת על זולתי, ואם אני משים עצמי בקוטב הביקורת, אני עושה זאת מטעמים אסתטיים של דיון עקרוני ולא מבקש לשחוט את הדן מולי בשם הצדק האבסולוטי שחיטה כשרה. אפילו אם הוא מרגיז אותי נורא-נורא ויש לא מעט כאלה. לא יעלה על הדעת שמישהי תספר פה סיפור כאוב מעברה ואתה תתלה את זה בזה שלאור או מנור או אמיר אור, או רן יגיל פרסמו או לא פרסמו אותה. לדעתי, זו זילות של הזולת ופגיעה ברגשותיו שלא לצורך. זה כל העניין, זה לא דיון בספרות כאן. זה דיון מהותי באיך בני אדם צריכים להתנהג – כך או אחרת. בעניין קורצווייל, מעניין שאתה מזכיר אותו. הוא היה מבקר ענק עם עור דק. באחרים פגע ללא רחם, אבל כשפגעו בו הוא הצטנף כאורי כדורי. רני.
מישהו מוכן להסביר לי מי זה אמנון נבות ומה בדברים שכתבתי הוציא אותו מהכלים?
בעצם עזבו. הוא חולה בחיי. אבל עכשיו אני לפחות מבינה שזה אכן הוא. קיבלתי כמה מיילים שמזהירים אותי ממנו…. אז אולי שמישהו יסביר לי למה צריך להיזהר ממנו? בירור קצר שערכתי באינטרנט העלה כלום. וזה בעיה להיזהר מכלום.
איריס, צריך להזהר המאלימות שלו. הוא עושה לינצ'ים לנשים באינטרנט.
אם כבר הלכה חמורו של ר' תנחומא,בוא ואומר
לך מה אני חושב בעניין.
דעתי היא,שגם אם המשורר והמבקר ההוא אנס
משוררות לעשרותיהן לאורך עשרות שנים,לא
תהיה נגדו אפילו תלונה אחת במשטרה,ואף אחת לא תכתוב וידוי מזעזע,לא בבלוג בננות ולא בשום מקום אחר.אם יהיו עוד תלונות,הם יבואו מנשים שאין להן קשר לספרות.
אשאיר לך לנחש לבד למה.אפילו אתה לא מבין
את האנומאליה – משך שנים דובר על מעשיו תחת
כל עץ רענן של כינוס סופרים.ופתאום – דממת מוות.כל זב ומצורע שאי פעם הטריד נחפר ושלדו נתלה על עמוד חשמל,כל משוגע שכונתי
זכה כאן לתיאור אמנותי חד פעמי של רירו הזב
תוך כדי מעשה,ולעניינו,- שתיקה.
אז אליענה היא העניין פה? לא בדיוק,רני!
אליענה היא סוג של איור התיזה
כנראה צריך להיות שוביניסט וסקסיסט ובעיקר
איש זקן כדי להבין מה שטחו עיני כולם מראות.
וגם להיות מואשם בזילותו של הזולת.
לא ציפיתי שתיפול בפח כל כך גלוי – אלא אם כן עניינים אחרים (שאיני יודע אותם) קמו בינינו.
אני מקבל את הביקורת שלך על אישיותי בראש מורכן.רק זאת,רני,מבקר ספרות שעמד ועומד באופוזיציה עקרונית לכל המרכזים וראשי הדברים של הספרות הישראלית לאורך שלושה עשורים אינו מצטיין בעור דק,אינו משתבלל ואינו מתקפל.
יש לי אולי עור דק בכל מה שאמור ב ח ב ר י ם
וציפיתי שבירור דברים יעשה באופן אישי,אבל
כנראה ששיננתי ר ק את דברי קורצוויל,ולא שיננתי את דבריו של מבקר דגול לא פחות,
ידידנו היקר מהאח הגדול,שניקלענו,לפני עשרים
וחמש שנים לשירות מילואים משותף,וניהלנו שיחות מעניינות,אפילו נפלאות.לקראת סוף המילואים,אמר לי,'שמע,אני לא חבר שלך. אל תשלה את עצמך.חברים יש רק באגד",נו,גם לשוב
=ביניסט וסקסיסט זקן שכולו זילות הזולת יש אשליות.לא אעיד דבר לטעמו הספרותי של אחינו הגדול,אבל בחכמה הוא מנצח את כולנו במט סנדלרים.
ואברכך בבריות גופא ונהורא מעלייא
אמנון "אתה חברה שלי". לי אין כל בעיה לומר קבל עם ועדה שאני חבר של אמנון נבות, שאני רוצה להיות חבר של אמנון נבות, שאני למדתי מקריאה בביקורת של אמנון נבות. אני לא מבקש להתחפר באיזו פינה ומשם לצלוף בך. להפך. אני בעד שקיפות, יש כאלה שיאמרו אפילו שקיפות יתר. לא ייתכן שהדיון יהפוך אישי אם לכתחילה מנפנפים כל הזמן בשרביט האובייקטיבזם הרדיקלי. נשאלת כאן שאלה עקרונית שאתה, אם כבר נחשפת ועשית לעצמך "אקטינג אאוט" צריך לתת עליה את הדעת דווקא כמבקר. האם אדם ששומע וידוי של מישהי שהוטרדה מינית על ידי מישהו ותולה זאת מייד בפרסום או אי פרסום טקסט ספרותי כזה או אחר, האם אדם זה לא נמצא קרוב מדי לשקף הקרוי "ספרות עברית" מכדי להיות סופר גדול באותה ספרות. כדי לכתוב על העולם שבחוץ אי אפשר להיזון רק מן הספרות העברית. על זה ודאי שנינו נסכים. עניין זה שווה אפילו פוסט, מאמר באן-אר-ג'י. ועוד דבר, מצב הספרות העברית הוא בכי רע. טוב, נסכים על זה, אבל שום דבר קונסטרוקטיבי אי אפשר לעשות? למשל, במקום להתגולל על כולם בבנות בנוסח מיידלע-מיידלע של עזר ויצמן, אפשר לתרום את המאמר שלך על דוד שחר בשני חלקים שפורסם בשעתו אצל תלמה אדמון שהוא טקסט מופתי. אבל לא. למה לעשות משהו חיובי שכולם ייצאו נשכרים ממנו. יותר טוב להתגולל על איריס ועל חני ועל אליענה ועל רני. אני מבין שזה כיף לא נורמלי, אבל בסופו של יום זה לא תורם לספרות העברית שום דבר וזה לא מקדם את ענייננו במ"מ. זה רק גורם כיב פפטי לך ולכולם ואולי במקרים המצחיקים יותר מעביר את הזמן בכיף. לא לשם כך התכנסנו. רני
לרני היקר
תודה לך על האאוטינג הנפלא.
ותודה לאיריס אליה הנפלאה שלא מנעה ממני
בדקה התשעים את פרס נובל לספרות (שקיבלתי בחסד ולא בזכות)- חן חן לך! מפיך אחיה מעתה ועד עולם.
יחד עם זאת אני סבור שאין שום טעם להטריח את
הציבור שנית במאמרי על דוד שחר (ועל ברנר ועל גנסין ועל עגנון ועל צלקה ועל סיפורת דור המדינה לאורך ולרוחב) ולהביא תבן לפני העפריים
של בלוגיית בננות -אני בטוח שהבלוגייה כולה מסתפקת די והותר במאמריה של ד'ר חוה זמירי
בר הניתנים כאן באורח יומיומי ובמזומן.
למדו ספרות ממנה,לא מאתי,ורווח לכם.
כן סבור אני שכדאי שאגנוז את ספרי "בין כיליון לדראון = סיפורת עברית 1980 –
2010
שאת כתב היד שלו הייתי אמור למסור לחבר טוב,
שיש לו כתב עת והוצאת ספרים קטנה ואיכותית.
בתאריך 1 למרץ.במחשבה נוספת – הייתי מוסר את כתב היד בשמחה לאגד,כדרך שמצינו אצל אחינו הגדול,אבל נזכרתי שלאגד אין,למרבה הצער,הוצאת ספרים.
העניין כולו חסר טעם מלכתחילתו – "ספרות"
שקשה לה עם תגובות חצי אנונימיות בבלוג,איך תעמוד במסת מילים כבדה,שבאמת אינה מוותרת כקוצו של יוד,שאינה מרפה? הטסט קייס שלי
כאן בבננות לימדני רבות על ספרות וגם על חברות.
אה ! מצב הספרות! נו,לעניין זה הרשה לי להפנות אותך לחוה זמירי,דוקטור,לנורית גוברין,פרופסור,לחגיתוש הלפרין,הם יתנו לך תמונת מצב עדכנית על הספרות,בטח איריס אליה,
ממרומי מעמדה הספרותי,תתרום רבות וגם תקשט עם מתכון טוב לעוגה שעלי אסורה,בגין הסכרת.
בכי רע אמרת? אתה אמרת.לא אני אמרתי.אפילו לא בעילום שם.תמיד טוב להתרענן עם חברים
חדשים,רני,בתנאי שאגד נמצאת בתווך.בספרות זה לא כל כך עובד,מסתבר.
רק בריאות,רני! כל היתר מילים.
אח שלנו תרגיע
אתה פופאי אתה הגדול מכולם רק תרגיע
אחש'ך רגוע כמו ציפס.
למה מה נהיה?
איפה?
אמנון, הודעתי לויזן שאתה מושך את כתב היד מהוצאת עמדה/דחק ובמקום זאת ייצא ילקוט מסות מאת אמנון נבות. שלך, ידידך, רני.
רני היקר
איני סבור שבמצב הנוכחי ה'אווטינג' הזה של ילקוט מסות הוא אפשרי.
חלף זאת אמליץ לך בכל לב על מבחר איכותי מהבלוגים של הגב' איריס אליה ,אבל אתה כמובן סוברני להחליט על קובץ עדויותיהן של חברות הבלוג על תקיפה מינית,שהיא (התקיפה המינית
של הבנניות) הבעיה המרכזית של ספרותנו
בעידן הזה – בכך כבר נוכחתי.וצר לי שטחו עיני מראות.אבל – מודה ועוזב ירוחם.
אין צורך לומר שגם קובץ מסות מאת ד"ר חוה זמירי בר הוא בחינת קרדום לחפור בספרותו
ככתוב בנעימה ששון כותבת שירים "עץ תולענה אינו עץ מלא תולעים"
בלוג בננות מלא אפשרויות זוהרות.אפשר אפילו
להדפיס מראש מהדורה שנייה לקובץ שיריה של ענת לויט.
וגם אפס קצה של שירת האור הנשגבת.אבל לכך לא ישפוק הנייר.
כמובן,אל תטעה לחשוב שאני מציע משהו קטגורי
– כעורך אתה סוברני להחליט כל דבר – נניח,
שההטרדה המינית היא בעייתה המרכזית של ספרותנו כאמור,וביקורת הספרות העברית ממונה
על סילוקה של הטרדה זו עוולה לתפקידה –
ולפיכך היא מושעית מכל תפקיד פעיל בחיי
הספרות – להוציא,כמובן,תגובות בעילום שם בבלוג בננות.
שלך,ביקר
יוסף חיים איריס
מסור רחשי ליבי לעמיתך ולזוגתו שתחי' מיכל
לא.נ., למרות שאינני מאוהדיך, מעציבה אותי ההתכתבות עם רני. חבל שאתה מסרב להבחין בין נתינה אמיתית
להשתלחות חסרת טעם וטאקט (בלשון המעטה שבהמעטה).
דבר קטן נוסף – לא כל מי שלא יודע לכתוב, לא מבין כתיבה איכותית של אחרים.
אינך מאוהדי?! לא יכול להיות !
שלושים שנות כתיבתי לוו כידוע,בעשרות אלפי
אוהדים.
ממרום האהדה הסתכלתי על כובי רוק כאילו
היו נמלים.
עשרות משחקי כדורגל בוטלו,כיוון שהאוהדים
עברו לאיצטדיון שלי.
אמיר אור אכל את אצבעותיו מקנאה! ההוא מרט
בזעם את אחרון תלתליו!
אל תגידי לי שחל פיחות כלשהו באהדה כלפי,כי איני יכול לשאת זאת,אנא!
ולחשוב שהכל בגלל יצחק לאור! איך נפלתי הילל
בן שחר!
יש אפשרות לסקנד צ'אנס,כמו שאומרים בבלוגיות
המתאימות?
שאל את רני.
רני יקירי,
אולם לקורצוויל היה העוז להתנגח עם אחד-העם, גרשם שלום וס. יזהר, בין השאר.
פירוש הדבר הוא שהר פגע בהר!
ל מר א.נ. כבר כתבו לך שכל ההתנהלות שלך כאן גסה ואלימה (לא פלא שאתה כל כך מזדהה עם יבכה לחושך.) . אתה טוען ללינץ'. היחיד שעשה פה כמה וכמה לינצ'ים זה אתה. כן כן. כלפי נשים בבלוגיה. האלימות שלך בבלוגיה היא כלפי נשים. ואתה דוגמה לאלימות נגד נשים(וירטואלית במקרה זה, אבל אלימות היא אלימות היא אלימות)
תראה באיזה סגנון הגבת לרני ותראה באיזה סגנון אתה מגיב לנשים. תעשה ביקורת השוואתית לעצמך ותראה את ההבדלים.
אתה שעשית לינצ'ים נגד נשים בבלוגיה, מעז להטיף לנו עללינץ'? דמגוג נחות ואפסי!
התגובה של א.נ לרן יגיל היא תגובה לדברי חבר ותיק, מכך (כך אני מניחה) השוני בסגנון הפניה.
נראה לי שיחוס תגובות אלימות לא.נ. נובע יותר (ומתלבש) על הפרסונה שהוא יצר לעצמו (או יצרו לו) עם השנים.
נדמה לי שאם יציגו את התכתובת כאן לקוראות נטולות פניות ,הן לא ימצאו בדבריו את היחס השובניסטי שמנסים להלביש עליו כאן.
אני מסכימה עם רני שלא את הכל צריך לראות בראי הספרות , אבל נדמה לי ש התגובות השוצפות נגד א.נ נובעות בעיקר מאותן נשים שא.נ ביקר את יצירתן או דעותיהן פה בבלוג והן מצאו את הזמן הנכון להגולל עליו.
צר לי, התיחסתי אך ורק לתגובותיו האלימות של מר אמנון נבות שראיתי כאן בבלוגיה.ועוד הרבה לפני פרשת לאור.האם צריך להזכיר את הלינץ' המחריד שעשה לחוה?(ולא רק לה)
את צודקת בהחלט.יש לך איזה הצעה קונקרטית לשיפור האישיות?
זה שאם יפעל כמו שאמליץ לו, ישאו אותו על כפיים כשיגיע לגיל גבורות,יעטרוהו בעלי דפנה על קרחתו ישכרו למענו את בית ביאליק ויקראו לפניו משיריו בסך,ינשקו את כפות ידיו ורגליו – ורק נתן זך לא יבוא מבוסם לקלקל את החגיגה
ושום דבר כאן,אגב,לא המצאתי מדמיוני הפרוע.
המבוקר מכפר פסח מיילין אדמ"ורנו נ"י
תובב"א זצ"וקל אמן כן יהי רצון
יתכבד הקורא ויכתוב את סיפוריו שלו ואנחנו נקרא אותם ונאמר לו מה דעתנו עליהם. ואם יש לו ביקורת עניינית על סיפורינו שיאמר לנו מהי ויביא גם דוגמאות.
בשנת 1971 עצרה מכונית ליד גן האם בחיפה.
ביקשתי- אני חייל בן 18 לרדת מהמכונית
בגלל סחרחורת.
ישבתי בגן וחיכיתי שהסחרחורת תעבור.
ליידי התיישבה אשה מבוגרת ממני פעמיים וחצי
ןהתחילה לשאול על הקלצ'ניקוב שנשאתי.היה לי קשה לענות והיא שלחה יד והתחילה ללטף אותי בגב
כשהגיעה בידיה אל המקום ההוא (היא כבר היתה רכונה עלי לגמריי והעיקה עלי מלוא משקלה,)הדפתי אותה ורצתי להקיא בין השיחים.היא קראה חייל! חייל! מאמי!
אבל אני הסתתרתי בין השיחים.הקבס נמשך.
הטרדה מינית? כן.לגמור עם האשה הזאת חשבון מאוחר לא עלה על דעתי.גם לא להפוך את העניין לתיאור מזעזע של ניצול אדם בעת חולשתו
חלפו מאז 37 שנים.שאגיש תלונה במשטרה?
שאכתוב בבלוג בננות? הרגשתי נורא באותו רגע,
אין ספק.שלושה ימים לא חלפה תחושת הקבס.ניזונתי מתה וצנימים ואמי ז'ל ריסקה לי תפוח עץ בפומפיה.הקלצ'ניקוב התכסה חלודה.
מה עוד אספר? לאן עלי להוביל את הסיפור הזה?
אני קורא את הסיפור הזה ומגחך,בדיוק כפי שאני מגחך בקריאת סיפורים אחרים של היטפלות מינית של משוגע השיכון,פה בבלוג.
להנאתך,חני יקרה.גם אני שותף.ה ו ט ר ד ת י
מינית,הוררראאא
אם נפגעת ממה שקרה לך – אני מצטערת בצערך, ואם הסיפור הזה מספיק חשוב לך אני מאמינה שתמצא את הדרך המתאימה לספר אותו. אם הטענה שלך היא שנשים סתם מספרות כאן סיפורים, אז הטענה שלי היא שהרבה זמן הסיפורים האלה לא סופרו, ואתה לא צריך לספר שומדבר כדי לרצות אף אחד, בטח לא אותי. לא זאת הכוונה שלי, וצר לי שככה אתה מבין אותי.
חני, באמת קיווית לנהל דיאלוג נורמלי עם הדמגוג הנחות הזה?
אבל מסקנות מהסיפור ביני לבין עצמי הסקתי.
אני ודאי היום בגילה של הגברת המטרידה.לא
אגע באישה צעירה ממני באופן משמעותי.
ובכלל לא אגע בשום אדם =אלא רק לאחר היכרות ארוכה.לא התפתיתי ולא אתפתה לשום סטוץ,לא בארץ ולא בחול ולא בבית מלון ולא בעבודה.
אבל גם לא אתפתה ללינץ' ציבורי מתוזמן היטב.
גמרו עם לאור חשבונות במקומות המתאימים.במאמריו,בשיריו ,אם אינם נראים לכם,
תקפו אותו על משנתו הפוליטית ועל דעותיו
האנטי ציוניות.ענו לו דבר דבור בביקורותיו
שיש בהם הרבה סירחות ופירכות.דברו איתו דברים קשים כגידים.פלילים – למשטרה!
זאת באמת תהיה התגובה האחרונה שלי אליך, כי לא הבנת שגם מעשים שאינם פליליים, או מוגדרים בחוק ככאלה, עלולים לפגוע עמוקות בנפש. ותראה מה שקרה לך, אחרי השתלחות חסרת רסן בכל בלוג אפשרי, יצאה האמת, אתה סבלת מתקיפה מינית שבהחלט השפיעה עליך עמוקות, ככה זה נראה, אחרת אי אפשר להסביר את האובססיביות שלך. ושוב, אתה צריך טיפול. זה מאד יעזור לך. ומה יש לנו לתקוף את לאור על דעותיו, שכל אדם יחיה בדעותיו. אין חולק על זה שהוא איש חכם בעל זין טיפש.
למותקף מינית, בהחלט יכול להיות שזאת הסיבה לשריטה העמוקה בראש שלך. הרי זה סיפור קלאסי שבאמת מסביר את שנאת הנשים שלך. למרות שכבר כתבתי לך בעבר, לך ומצא פסיכולוג טוב. אם כי הרושם שלי שאתה גם תפרן, בצל העובדה שאתה שורץ בבלוג בעילום שם ולא עושה שום דבר אחר עם החיים שלך. אבל תמיד אפשר לפנות אל השרות הפסיכולוגי, זה עשרים שקל לטיפול. זאת יכולה להיות קצת בעייה, כי רוב המטפלות הן נשים, אבל תנסה, זה בהחלט יכול לעזור.
במחשבה שנייה לא בטוח.
תגידו,אתם רציניים?
היי רני, הבלוג שלך סוער גועש. ואני רק רוצה לומר: תודה שהוצאת את יצחק – לָאור.
אני רוצה להרחיק עדות כדי להקטין את הלהבות.
כמה בני-אדם רצח שקספיר במחזותיו? כמה השפיל? כמה הציג כמטומטמים?
האם אנחנו אומרים על שקספיר שהיה רוצח, משפיל ומעליב?
הבה ונפריד קצת בין לאור לשירתו. אני גם רוצה להפריד מעט בין מערכת ערכית למערכת משפטית, ואסביר את דברי.
כשהתחלתי לעבוד בפיתוח תוכנה בחברה רצינית שאלתי את בעל החברה מדוע אין לחברה עו"ד.
"הא," השיב לי בעל החברה שנהפך לידיד, "הסיבה פשוטה. אני תמיד רוצה ללכת בשטח לבן. מעברו נמצא שחוט אפור, ומעבר לו שטח שחור. כאשר אתחיל להלך בשטח האפור אזדקק לעו"ד שיחלץ אותי משם, על כן אני צועד לאחור ונשאר תמיד בשטח הלבן."
משל ונמשל: לו היינו סומכים יותר על התנהגות אתית אישית, היו נחשׂכים מאתנו הרבה צרות משפטיות.
גיורא יקר, אני מעולם לא עשיתי קשר בין שירתו של לאור להתנהגותו. זאת בוודאי לא הייתה הסיבה לדיעותי כפי שהובעו.
להקטין להבות ? להפריד בין עיקר וטפל?
כשנותרו רק אודים עשנים? כשהטפל נהיה עיקר
שבעיקרים?
ה"קאריירה"שלי כמבקר ספרות הובילה אותי למקומות משונים ההיתי בטוח שכבר ראיתי וחוויתי כל דבר – אבל עדיין לא היתה לי אפשרות להניח ש
1תפקידה של ביקורת הספרות למנוע הטרדה מינית
2.שתפקידה זה הוא תפקיד מרכזי
3.שבגדתי בתפקידי
4.שאת המילגה שקיבלתי מאת קרן ראש הממשלה
מממנים משלמי המיסים של ארצות הברית
5.שהלגיטימציה של איריס אליה הכרחית לכל מעש
או מחדל ספרותי באררצנו
6.שבעבירות פליליות יכריעו במשותף שופטי בלוג רשימות בצוותא עם בלוג בננות
7.שאני יושב יום ולילה ומגיב ב'בננות'
8.שאני זקן
9.שאני צעיר כי נולדתי ב
1952
10שקיבלתי פרס ראש הממשלה מסיבות
סוציאליות7.שלוש פעמים בטווח של עשרים וחמש שנה
11 שאני גוץ ו או ביריון קשקשים אימתני
12 שפירסמו לי כשש מאות מאמרים,מסות,סקירות וחתכי אורך ורוחב על הספרות העברית מטעמים סוציאליים
13 שמבלעדי דברי הסניגוריה של רונית בר לביא אני אבוד
שאני יצחק לאור ויצחק לאור זה אני
ששנינו בטוקסנה שותים יין
שבגיל שישים בקירוב,לאחר מאמצים נדירים
נהייתי סקסיסט.
להמשיך?
14
שלום אמנון
קראתי את תגובתך המנומקת היטב לדבריה של איריס אליה בפוסט שלה המכוון אליך.
כצפוי, מחקה איריס אליה את תגובתך. אני מאד מקווה ששמרת אותה אצלך במחשב.
אני מבקשת, אנא הבא את תגובתך לכאן, לבלוג של רני. אני בטוחה שהוא לא ימחוק את תגובתך. אולי כשירגעו הרוחות וחשבונות העבר, יוכלו האחרים לשפוט את דבריך ביתר הגינות.
כנראה שלא הובנתי כהלכה כאשר ביקשתי ל"הקטין את הלהבות".
כל כוונתי היתה כלפי לאור.
טענתי שאסור לשקול כל דבר במאזני הדין וראוי תמיד לבדוק את הצד האתי, כאשר קרבים אל התחום ה"אפור".
זה היה בהמשך לדיון שערכתי במקום אחר בדבריה של אשכר אלדן.
ספק אחד לא היה לי באמיתות דבריה: תחיבת נעלו של לאור בדלתה.
מן השלב ההוא ואילך אינני מסוגל לשפוט.
האקט של תחיבת הנעל הוא בדיוק הרגע שבו האדם עבר מן ה"תחום הלבן" אל "התחום האפור", מה גם שהאמנתי לאשכר אלדן שהיא לא הזמינה אותו לביתה.
לאמנון נבות
כפי שאולי שמת לב התרעמתי כנגד משפט השדה שנערך ליצחק לאור . כפי שכתבתי מפגש אחד איתו הבהיר לי את עוצמת גסותו , אבל סרבתי לשפוט אותו בלי מערכת משפט מוסדרת.
א ב ל
אתה מגיב בשני קולות. האחד יצא ממך בהיר ומנומק בתגובתך המסומנת בנקודות ועם חלק גדול מזה אני מסכימה, והשני
אדם אחר לגמרי, מעליב, משפיל, מבטל, ועוד מיני גסות רוח שהחשידו אותך עלי כיצחק לאור של הבלוגוספירה.
התנהגותך האנונימית היתה מחפירה והיטבת לפגוע בכל אחת מכותבות הבלוגייה בנקודה החלשה שלה. אני מרשה לעצמי ניתוח פסיכולוגי בגרוש שכזה, שלא כמינהגי, אינני נוטה מטבעי לנשוך בחזרה, כי פגעת רבות ולא בי.
אני מבינה שעיקר כשרונך בביקורת כיום וראייתך מחודדת, כשרון ראוי להערכה, פרט כנראה לכשרון הספרותי שלא ממש פגשתי אבל זכה להערכה מגיורא לשם האיש הישר הזה, אבל הכשרון הזה מזדהם בתגובות אנושיות פוגעות מאוד. חבל.
את כתיבתי ביטלת באחת מתגובותיך בלי להתייחס כמובן לאמנותי שזכתה כבר להכרה ראוייה, על כן נפגעתי פחות, אבל אז ידעתי שהיורה הוא איש מילים ולא אמנות.
מתארת לעצמי שכתיבתי כרגע איננה הולמת את רמתך וחוד לשונך הכתובה אבל, בלהיות בן אדם יש לך עוד מה ללמוד, אפילו ממני.
נָחָשׁ רַחַשׁ, קַשְׁקְשָׁן בֵּין פְּרָחִים,
צַד עָלֵי כּוֹתֶרֶת דַּקִּים חַלָּשְׁלַשִׁים.
רֵיחַ זִרְעֵי רֹעַ הָאַמְנוֹן
לֹא מֵאַהֲבַת צִיּוֹן.
וואלה יופי ,עוד יש סכוי ששניהם לאור ונבות יחלקו תא אחד בין הסורגים. עכשו זה יותר ברור.
e: חבר של אמנות נבות
ציפי 6/6/07 ( 2007-06-06 15:59:29 ) בתגובה לליאת גורן,
נרעדתי בקוראי כי האיש שקשה לי לקרוא בשמו, אמנון נבות, קיבל את פרס ישראל לספרות ב2002.
אני אם לבת שהשתתפה באותה קבוצה תמימה וגזל את ליבה נפשה וכספה.
לשמחתינו הרבה הצליחה להתנתק ולחזור למשפחתה האוהבת והתומכת.
אמנון נבות לא סימם אף אחד. זה שאמנון נבות מרבה בתגובות עוקצניות כאן בבלוג שלי וגם בבלוגים אחרים, חלקן אגב עולבניות ומיותרות – ובאמת למה הוא היה צריך להתחפש לד"ר חוה זמירי זה היה כל כך מיותר וחזר על עצמו וסר טעם – כל זה לא אומר שהוא עבריין. יותר מזה, לאמנון נבות מגיע בפירוש פרס ראש הממשלה לשנה זו גם אם תגובותיו בבננות אינן מוצאות חן בעיניי בענייני הטרדה מינית וגם אם הוא יגחיך את תגובתי, יעוות ויסלף אותה על דרך הסאטירה כפי שהוא אוהב ונוהג לעשות. בסוף היום – מגיע לו פרס ראש הממשלה. מה, לכל זב חוטם כן ולו לא? מדוע? הוא כתב בעבר מאמרים נפלאים על מירון ועל גנסין ועל גרוסמן ועל שחר ועל אורפז ועל ועל ועל… יותר מזה, אני חושב שמגיע לו גם פרס ברנר, אבל הוא כנראה לא יקבל כי האגודה לא תיתן לו.
באשר לכל משתתפי "מטעם" מה שלאור עשה אם עשה, כי לא הוכח, הוא עשה לבד. ולא בקבוצה. לא יעלה על הדעת שמשתתפי "מטעם" מלאה איני שהיא אולי הסופרת הגדולה בדורנו וכתבה בלי סוף על הטרדות מיניות בפרוזה שלה ועד אלי אליהו, משורר מצוין; יודית שחר, משוררת יוצאת מן הכלל; או סיגל בן יאיר שאני מוקסם כאעת משיריה, לאחרונה, לא יעלה על הדעת, שהן/ם ישלמו איזשהו מחיר כזה או אחר ויוקעו בפומבי כי השתתפו בכתב העת שלו או כי הם שותקים. אנשים לא חייבים להגיב אם הם אינם רוצים. רני.
תודה רני
אתה חבר נפלא
אומרים אמור לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה. רני המגן על אמנון יגן עליו בחרוף נפש ויתן לו להכנס בך, ואת תקראי לו נפלא. ויכנס באליענה והיא תקרא לו חכם ושנון.
ואחר כך תתפלאו על לאור. אתן מאפשרות את זה בתמימותכן ובנסיון הפתטי למצוא בגברים הגינות. הגינות כן, אבל רק עד שזה מגיע לחברים שלהם. קאפיש?
זה לא נכון. אני לא מקבל את ההכללה הזאת. לאיריס אליה יש כישרון רב. ראיתי זאת מייד כשקראתי את סיפורה "גם הפרונו שחור" ואחר כך בתרגומיה ללגנסטון יוז ולאחרים. הא מנהלת דיאלוג, כשלא מרגיזים אותה, באופן נפלא על ספרות ואני מאוד מעריך אותה ומחכה לראות את הרומן הראשון שלה. השירים של אליענה, אגב גם הסיפור שפרסמה ב"עקלקלות", אני ממליץ לך לקרוא, הוא מרגש וצרוף והשירים יפים מאוד ואני מגיב עליהם כאן בבננות. יעל ישראל היא אחת משלוש הסופרות האהובות עליי משנות התשעים ואני מכין כעת פוסט רחב על סיפוריה הקצרים, אני אוהב את הפרוזה של אסתר ג. חיים ואת לאה איני נמאס לי כבר להגיד שאני מעריץ. רני.
אומרים אמור לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה. רני המגן על אמנון יגן עליו בחרוף נפש ויתן לו להכנס בך, ואת תקראי לו נפלא. ויכנס באליענה והיא תקרא לו חכם ושנון.
ואחר כך תתפלאו על לאור. אתן מאפשרות את זה בתמימותכן ובנסיון הפתטי למצוא בגברים הגינות. הגינות כן, אבל רק עד שזה מגיע לחברים שלהם. קאפיש?
דרוקר ושלח מחכים לסיפורים שלכם!
עודכן 14:10 22/06/2009
חדשות nana10
רוצים להיות המקור הבא? יש לכם סיפור יוצא דופן, חשיפה מטרידה או מידע שעשוי להוביל לתחקיר? שלחו אי-מייל למערכת התוכנית. המקור משודרת מדי יום ראשון בשעה 21:00
לשליחת אי-מייל: hamakor@nana10.co.il
מספר טלאול להודעות: 052-9995566
רני לאיזה הכללה אתה מתייחס? הכל פה מבולבל.
רני מחק. ואת?
אומרים אמור לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה.
החבר של רני הוא אמנון נבות שעליו מעיד אמנון כחבר נפלא. רני מאפשר לו להכנס בך ואת חושבת שרני נפלא.
רני מאפשר לו להכנס באליענה והיא חושבת שהוא שנון וחכם.
בנואשות פאטתית מנסות למצוא בגברים הגינות. הגינות, עד שזה נוגע לחברים שלהם. הם בהגנה ואתן בתמימות וכולם ביחד מאפשרים לאנשים כמו לאור ונבות להיות. קפיש?
לא מספיק להוקיע את הנגע הזר מתוך החברה במכתבים גלויים. צריך להעמיד את 'החברים של' במקומם שיבינו את התרומה שלהם לפשיית הנגע בחברה.
וכל עוד 'לחברים של' אתן קוראות אנשים נפלאים אתן מאבדות נקודות בצעקה.
אני מתייחס להכללה האומרת שאני מגן על חבריי בכל מחיר מפני שאני גבר. זה פשוט לא נכון. יש לי מחלוקות רבות עם אמנון נבות בענייני ספרות ובכלל. לחלק קטגורית אותנו לנשים וגברים השונאים זה את זה, זה עוול. רני
אומרים אמור לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה.
החבר של רני הוא אמנון נבות שעליו מעיד אמנון כחבר נפלא. רני מאפשר לו להכנס בך ואת חושבת שרני נפלא.
רני מאפשר לו להכנס באליענה והיא חושבת שהוא שנון וחכם.
בנואשות פאטתית מנסות למצוא בגברים הגינות. הגינות, עד שזה נוגע לחברים שלהם. הם בהגנה ואתן בתמימות וכולם ביחד מאפשרים לאנשים כמו לאור ונבות להיות. קפיש?
לא מספיק להוקיע את הנגע הזר מתוך החברה במכתבים גלויים. צריך להעמיד את 'החברים של' במקומם שיבינו את התרומה שלהם לפשיית הנגע בחברה.
וכל עוד 'לחברים של' אתן קוראות אנשים נפלאים אתן מאבדות נקודות בצעקה.
מכתב גלוי לאמנון נבות
23/02/2010 22:45:50
איש נכבד,
אדבר איתך גלויות. הרבה לפני פרשת לאור, (כדי שלא תלין שמה שהקפיץ אותך הוא ה"לינצ'" שעורכות "גרפומניות מתוסכלות" לאיש… מה גם שברור שאני מעולם לא פניתי אליו או ל"מטעם", אבל נניח לזה), קיבלתי כמה מיילים שמבקשים ממני להירתם או להוביל מאבק לשלילת הפרס שקיבלת לאחרונה, לפנים משורת הדין.
מכיוון שלא הייתי בטוחה שאתה האיש, וגם לא מצאתי סיבות לאלימות המילולית הקשה ולהתלהמות שלוחת הרסן שנקטת כלפי וכלפי נשים אחרות ברבות מתגובותיך, הנחתי לזה. התקשיתי להאמין. הרי איזה עניין בעולם, במקרה שלי, יש למבקר "רציני", ברשימות של בחורה שלא פירסמה אפילו ספר אחד? מה מוציא אותו מהכלים? אם הוא כל כך בז וסובל ומתייסר מרשימותיה, מדוע בשם אלוהים הוא בוחר להיכנס אל הבלוג שלה שוב שוב ושוב…? האם האשם ב"מצבה העגום של הספרות העברית", כפי שהתבטאת בבלוג של רני יגיל, מונח על כתפיה הצנומות, (השחורות)?
לאלוהים פתרונים. אך מכיוון שבפוסט המדובר של רני יגיל הזכרת אותי ועוד אחרות, כמה וכמה פעמים, בליווית אותן טענות מתלהמות ששילחת בצורה אובסיסיבית בבלוגי ובבלוגים אחרים, הפעם תחת שמך המלא, ברור לגמרי שלא הייתה שום טעות בזיהוי הראשוני.
מר נבות. אין לי דבר וחצי דבר איתך או עם שוחרי רעתך, אבל גם אין לי דבר וחצי דבר עם שוחרי טובתך. אני רק מבקשת ממך בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, הנח לי.
אין לי שמץ עניין בך, אנא נהג בי באופן שווה. הסר כל עניין בי, בכתיבתי. בפירסומי. וזה הרי פשוט מאד. כל שעליך לעשות הוא לא להקליק על שמי במסך "הפוסטים האחרונים". בטוחני שבדרך זו לא תאלץ להיתקל ב"מסות המלומדות" של אמתך.
האלימות הלא חבויה, התוקפנות הסקסיסטית, שנאת הנשים באשר הן, חמורה בכל קנה מידה תרבותי נורמטיבי. אל תיאלץ אותנו לצאת למאבק. האמן לי שיש לי דברים חשובים פי כמה לעשות בזמני היקר, ובטח שלא לבזבז אותו על רכישת אויבים מסוגך, ובכלל.
אני משוכנעת שגם אתה יכול להשתמש בשעות הארוכות בהן אתה טורח לנאץ כל בת דיכפין במטע הזה, למטרות פרודוקטיביות יותר.
בבקשה, אני אשמח. אנא שלחי לי את מספר הטלפון שלו למייל האישי שלי במעריב
rany@maariv.co.il
מעניין אותי לשמוע אותו אומר את הדברים ולהיווכח הכצעקתה?
פרופ' גרשון ברין
נושא הדיסרטאציה PhD: "הבכור בישראל בתקופת המקרא" תל אביב
יצירת קשר
דוא"ל brin@post.tau.ac.il
בנין רוזנברג חדר 118
כתובת למשלוח דואר:
פרופ' גרשון ברין
המגמה למקרא
החוג ללימודי התרבות העברית
הפקולטה למדעי הרוח
אוניברסיטת תל אביב
רמת אביב, ת"ד 39040
תל אביב 69978
דרוקר ושלח מחכים לסיפורים שלכם!
אמנון ראה הוזהרת, תחפף מכאן!!!
עודכן 14:10 22/06/2009
חדשות nana10
רוצים להיות המקור הבא? יש לכם סיפור יוצא דופן, חשיפה מטרידה או מידע שעשוי להוביל לתחקיר? שלחו אי-מייל למערכת התוכנית. המקור משודרת מדי יום ראשון בשעה 21:00
לשליחת אי-מייל: hamakor@nana10.co.il
מספר טלאול להודעות: 052-9995566
יאללה נמאס כבר מלאור
אין משהו אחר?
ואני רוצה להודות לך רני שנית
קדימה למקווה טהרה רני יגיל
הנה מייל שקיבלתי הבוקר מבננות. אני מפרסם אותו כאן. לא יהיה דיון מתחת לשטיח.
"נראה לי הוגן לבקש ממך להפסיק את מחול השדים סביב נבות, שאינו יאה לך
עשית סיבוב פרסה. התנגשת. מהמגן הגדול שלו נהיית למי שהתיר את הדם.
מה בדיוק זה אומר עליך?
העיקר שאתה ישן במצפון נקי".
רני
באמת מי מפריע לך להפסיק?
לא יצאת טוב מכל העניין רני יגיל
אם חבר היה עושה לי דבר כזה אני לא יודע
איך הייתי מגיב
לא בטוח שנבות יוצא הכי גרוע מכל העניין
סופרים!
מי אמר שאני רוצה להפסיק? בעניין השינה, ישנתי לא רע הלילה. אני שמח שכותב המייל הדיסקרטי מתעניין. אין לי כל בעיה לצאת הכי גרוע בעיניך או בעינייך, אם כי, צריך לציין למען ההגינות, שלא כולם יסכימו עימך.
מה עם הטלפון של הפרופסור הטוען שנבות סימם את בנו. אם הוא אינו רוצה לדבר, אני מבין את זה. בכל אופן מספר הטלפון שלי הוא
0522-777289
אני מזמין את זה שלא יודע מה הוא היה עושה אילו הוא היה חבר שלי להתקשר. שיחות-שיחות. לא התחכמויות והתפתלויות. רני.
נבות יוצא פחות גרוע ממה שהוא. ורני מתנדנד בין חבר לבין חוקר אמת. צא וחקור רני! נראה אותך יוצא "גבר". בין להיות גבר בין גברים לבין אדם בין בני אדם אתה יכול לבחור נכון. אם תרצה ותעיז.
לרני שלום.קראתי ונסיתי להבין.אולי אמנון נבות כתב דברים שלא מצאו חן בעיניך בעילום שם
-הוגן שתשלח לו מייל פרטי ותבקש ממנו להפסיק תתרה בו,תאיים עליו,תתן לו הזדמנות
לסגת.אם הוא היה ממשיך אז הוגן היה להיכנס בו
כמו שנכנסת.בלי להיכנס לויכוח על מה ומי.
מה שיצא מכל העניין זה שנבות מבטל את ספר הביקורת שלו שהיה צריך לצאת בעמדה.הוא אולי מגיב הרבה בעילום שם
אבל כמעט לא כותב יותר מאמרים בשמו.לדעתי
זה יכול היה להיות ספר חשוב שיעשה סדר בכאוס
בלי חשבון,בלי הנחות ובלי סוכריות.אתה מכיר מבקר יותר אמיץ מנבות? יש לנבות תחליף
בספרות הישראלית? מי זה ? אתה אולי יודע על הוצאת ספרים אחרת שתוציא?
בסך הכול ישרת קו עם כולם.עם ההמון,עם העדר.
שאלת את עצמך אולי למה נבות צריך להגיב בעילום שם ? מבקר שפירסם בשמו מאות מאמרים
חזקים ? שיצא נגד כולם ולא פחד? לדעתך הוא מגיב בעילום שם כי הוא בעד הטרדות מיניות? נגד נשים? מבקר שפירסם
ביקורת כל כך רגישה על "ורד הלבנון"?
התבלבלת?
מצטער רני.
הוא מגיב בעלום שם כמעט מאז ומתמיד ,אין שום קשר לפרשת ההטרדות המיניות.די לדמגוגיה בגרוש,
מתוך בקורת של דן עומר על אמנון נבות "הרומן הפחות מבטיח של הסיפורת הישראלית בשנות השמונים וגם הגרוע ברומנים".
(מתוך הבלוג של ציקי ארד)
המביא ראייה מדן עומר צריך להיזהר כפל כפליים: איכות יצירתו של האיש היתה ירודה ותרגומיו לקויים.
לשולח המייל האנונימי: התבלבלת. מחול השדים נעשה פה כבר יותר מדי זמן מצד אמנון נבות סביב כל מיני דמויות כאן-רשימה מקרית יעל ישראל, איריס אליה, אליענה ואחרות וגולת הכותרת הלינצ' נגד חוה. האם למען ההגינות גם אז ניסית להפסיק את מחול השדים של מר נבות?! ומה בדיוק זה אומר עליך?ולמה בדיוק הנסיון לעצור את האלימות שלו ולהגיב לה באופן עניני הוא מחול שדים?! טול או טלי קורה מבין עיניך.
מיל אנונימי? קצת מוח ותדע מי שלח את המיל. צא וחשוב: מי ירצה להגן על אמנון נבות ולא יוכל לומר לרני בשמו את מה שיש לו לומר? אולי חבר של שניהם? מעניין מי זה יכול להיות. נו, באמת כל תינוק בגן הביצה יודע.פחחח…
אפשר לעצור את החגיגה? נבות מאושפז בבית
חולים
אז הופתעת, לא? המייל הגיע מאחת בשם ע"ע. מישהי שלא ציפית לה בכלל. יש הפתעות בחיים.
ק עכשיו ראיתי שניתן כאן מייל של הפרופסור. אכתוב לו. תודה. רני
מבקש שתעצרו כאן את החגיגה.נבות אושפז לפנות בוקר בבית חולים
זה קורה לו כל פעם שאחרי שהוא נכנס באנשים הוא נכנס לבית חולים. חחח כזה אומלל.
אולי זה בית חולים בטוסקנה?
אין לו מחשב, איזה אומלל, הוא לא יכול להגיב. רחמים יהודים, רחמים.
אינני יכול להתאפק ולור את דעתי בעניינכם.
אני פשוט מתחנן באוזניכם לבוא אלי ולהיפגש אתי.
לא יתכן שהפוסט הזה יקבע את העתיד לקרות בספרות העברית ובביקורתה.
אני אכן קורא בקול גדול — אנא חידלו לרגע מן ההתנגחויות ונידבר מה ניתן לעשות לטובת ספרותנו ותרבותנו!
ואם צריך לדבר עם יהודה ויזן, גם זאת אעשה.
אנא, אני מוכן לכרוע ברך לפניכם כדי שהדבר יתוקן.
גיורא היקר, אם ברצינות דיברת. אני מוכן לבוא לכל פגישה בכל זמן ובכל שעה כי העניין חשוב לי. רני
מחקתי כאן כמה תגובות לבקשת גיורא לשם. רני.
תודה לרני על היענותו לבקשתי למחוק תגובות אחדות.
קצת מוזר לי שגיורא לשם חוזר ומצהיר שהוא לא מוחק תגובות ,גם אם הן ארסיות ביותר. הנה הוא מודיע כאן בריש גלי שהוא בקש מרן יגיל למחוק תגובות "בשם החברות".
האם בשם "טובת הספרות העברית" מותר לך לגיורא לשם לכופף את סרגל היושרה שאתה אוהב להתהדר בו?
כל מה שנמחק נשמר בזכרון מי שקרא את ההתפרעות ביומיים האחרונים. ויש סיכוי סביר שיש גם כאלו ששמרו בזכרון המחשב שלהם צילום של העמודים והתגובות שנמחקו. הרי נבות על פי החשדות שהועלו כאן פגע ברבים שישמחו לתפוס אותו על חם ולשים לזה קץ.
אז בעצם למה להחביא את מה שנכתב כאן? אם נבות מרגיש שנעשה לו עוול אדרבא שיתבע על דיבה והעניין כולו יתברר לרווחת כל מי שהיה עד להתרחשויות במטע במשך תקופה לא קצרה. רק לבית המשפט רישיון כחוק להסיר חסיון איפיי ולזהות את השולח.
גם אני מתבוננת סמויה. הטענה שלי לא הופנתה לאמנון נבות אלא דווקא לגיורא לשם שפרסם פה בעבר מספר פוסטים שהלעיזו על אנשים. כשהתבקש למחוק את אותן תגובות מתלהמות וגסות רוח הוא חזר וציין שהוא אינו מוחק (כעקרון) תגובות אלא אם יש בהן הוצאת דיבה.
והנה כאן, הוא מודה שבקש מרן יגיל למחוק תגובות פוגעות בידידם ובידידותם המשותפת.
מסתבר, שכשזה מגיע ל"חברינו" המוסר והעקרונות הישרים כסרגל מדידה (של אחרים) מתקפלים.
אני מבינה את כאבו העמוק של גיורא לשם (אני כותבת זאת בלי טיפת ציניות) כשהוא רואה כיצד החברות האישית והספרותית שטיפח במשך שנים מתפוגגת לעיניו.
אז מה הלקח?
קצת צניעות, ענווה וחמלה אנושית לא יזיקו לכולנו. גם לגיורא לשם.
יש לך טיעון טוב.
גיורא, מה דעתך על מה שהיא כתבה? מתחשק לך להגיב?
מה יגרום לרני למחוק את מחול השד? אולי אם גיורע שעם הסכים להתודות שהיה זה הוא המשורר המחונן שמאחורי השירשע. נבות ייצא צח כיונה ונכון יהיה למחוק.
רני החבר הטוב יחזור לחבורה של מורויו ורובויו וחובוריו ויכסה על פשע ידידותי של חבר שובב.
ואם לא כן הוא הדבר, הרי שתגובתו של גיורע שעם לשאלה שהופנתה כלפו עדין ממתינה שימציא אותה.
איזה תגובות נמחקו? משיהו יודע?
לא חושבת שגיורא הוא מחבר השירשע, לא נראה לי הסגנון שלו בחיים.
יש לכל זה בטח הסבר אחר ולי אין מוח קונספירטיבי, רק סקרנות, אני מקווה שגיורא יסכים לשתף אותנו – היצירה זקוקה לאפילוג.
שכתב כאן? שמחק רני? שהאשים את נבות? שהתחרט? שמחק את האשמותיו? ולמה?
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14815&blogID=171
למתבוננת הסמויה ולמתבוננים גלויים:
אנא הציצו בדברי האחרונים.
ליאת גרין, את מוזמנת לפנות אליי במייל אישי
rany@maariv.co.il
או במספר הטלפון שלי
0522-777289
או בעבודה
03-5632233
רן יגיל
אנא, אל תתלהמו.
אני אכן נמנע ככל האפשר ממחיקות.
עם זאת, כל המגיבים טעו הפעם בהבנת נימוקי.
לא טיפוח החברות דווקא הוא שגרר את המחיקה אלא העובדה כי בתגובות אחדות נכללו שמות, מס' טלפון וכו' של בני-אדם שאינם שייכים לוויכוח ואיזכורם עלול להיות בגדר פיקוח נפש, ואת זה אני אומר ברצינות, והכוונה אינה לא.נ.
אני מודה שאינני יכול לפרט את הנימוקים (מן הסיבה שמניתי עד כה) אולם ראשי הדוברים בפרשה ונפגעיה, כולל חברי "בננות", קיבלו ממני הסברים מפורטים ככל האפשר.
אנא, הירגעו. הפעם היתה למחיקות סיבה ראויה.
דברים אחרים, ככל שיהיו פוגעים, לא נמחקו, אף לא התגובות המתלהמות כלפי.
אני מתנצל על שאיחרתי להגיב על עניין המחיקות אולם ביליתי הערב מחוץ לבית ורק עתה קראתי את כל התגובות וכתבתי בהתאם.
לגיורא לשם שלום
אני מבינה למה מרמזים דבריך. העניין הוא ש"פיקוח נפש" הוא דבר יחסי והוא בעיני המתבונן.
האם יתכן שהדברים שאתה הרשית לפרסם בבלוג שלך נגד מספר אנשים היו בגדר "פיקוח נפש"?
האם אתה הוא "רואה נפש כל אדם" ויודע להחליט מתי העניין הוא פיקוח נפש ומתי לא?
אני לא מפקפקת ביושרך, אך גם בגילך אתה יכול להיות צנוע יותר ולהבין שגם אתה וחבריך פגיעים כשאר האדם.
אני מאחלת לך הרבה בריאות וחברים טובים ונאמנים.
כאשר כתבתי "פיקוח נפש" התכוונתי לפיקוח נפש ממש, ולא דימוי. העניין אינו בעין המתבונן אלא בעין הרפואה!
מדובר באדם שאינו שייך כלל לדיון כאן, ואינו אמנון נבות או רני יגיל או עבדכם הנאמן.
שום תגובה אחרת לא נמחקה. יתר על כן, עילת המחיקות היתה זו בלבד, ולא שאלות של ידידות ספרותית או ענייניה של חבורה ספרותית.
מטבע הדברים לא אוכל להרחיב. אנא, הבינו שהכוונה היתה טהורה להפליא ורני, שרק לו הסמכות למחוק ממש, יודע במה מדובר.
יתר על כן, כל מי שנפגע כאן מחילופי הדברים קיבל ממני באי-מייל הסבר מסויים בדבר המחיקה וקיבל את דברי בהבנה.
לגיורא לשם
אני מקבלת את דבריך וסומכת על שיקול דעתך.
מסור איחולי החלמה לכל מי שזקוק להם.
שבת שלום
למתבוננת הסמויה,
תודה רבה מקרב לב על האמון שנתת בי.