בננות - בלוגים / / ספר השירים של ענת אורנשטיין גנאור "סְפִירת פּשטוּת" רואה אור בהוצאת "עמדה"
רן יגיל

ספר השירים של ענת אורנשטיין גנאור "סְפִירת פּשטוּת" רואה אור בהוצאת "עמדה"

*

דֹּק חֲלָבִי עוֹטֵף אֶת הַשָּׁמַיִם

זֹהַר כָּסוּף מֵצִיף אֶת הַגְּבָעוֹת הַסַּבְלָנִיּוֹת

בִּנְשִׁימָה אֲרֻכַּת רוּחַ עוֹלֶה הַדִּבּוּר,

יוֹם לוֹחֵשׁ לְיוֹם

וְלַיְלָה מִסְתַּנֵּן מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה

שׁוּעָל בּוֹדֵד מְחַטֵּט,

אָנוּ יֵשׁוּיוֹת אַקְרָאִיּוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

נוֹשְׁמִים צַפְרִירֵי בֹּקֶר

וּמִתְעוֹרְרִים לְאִטֵּנוּ

אֶל הַפַּשְׁטוּת.

 

"אני רוצֶה לומר זאת יותֵר,/ יותֵר פשוט,/ גובה האהבה היה לה קישוּט:/ אינני זוכר דבר,/ אני רוצה לומר זאת פשוט." קובע המשורר הנהדר יאיר הוּרביץ באחד משיריו הקצרים ללא שֵׁם. השירה של ענת אורנשטיין גנאור בספרה "סְפִירת פּשטוּת" היא ממש כזאת. בגובה העיניים, באופן פשוט אך לא פשטני, וכמובן תוך התבוננות, הֲכָלָה וקבּלה מבלי לאבּד את הרוח האופטימית והמסר שיכול, אם רק נרצה, להיות לנו טוב ועל כך יש להודות. במציאוּת השירה הצינית והאירונית של שנות החמישים והשישים, ואַחַר במסגרת השירה הסוֹפיסטית והקרה-משהו בשנות השבעים והשמונים, ספֵק אם היה מקום לשירה יפה כמו זו של אורנשטיין גנאור.

 

אבל הזמנים משתנים ואיתם גם רוח הזמן, הצייטגייסט. המשורר כבר לא צריך לדמוע או לערבב את דִּמעתו במֵי סוכר תוך קריצה אלינו. הוא גם לא צריך להציב את עצמו לצד החפצים באותו גובה כדי להַראות לנו שהשיר האותנטי הוא בהכרח נגזרת של רגש מאופק. מוּתר גם מוּתר להיות בעלי לֵב-רַגָּשׁ, ואם יש לָךְ לב כזה זה לא אומר שאַתְּ נאיבית, זה רק אומר שאַתְּ חיה, נושמת וחווָה, יִצרית, יצירתית ויוצרת. זה גם לא אומֵר שאת חייבת לכתוב שירה דרמטית מתפרצת. את יכולה להיות בעלת לֵב-רַגָּשׁ וחשוף ללא מגן של אירוניה ופסימיות ולכתוב שירת עומק המעידה על חיים קונטמפּלטיביים עדינים ומרתקים.

 

רוחניוּת אסור לה שתהיה מושא ללעג על ידי האינטלקט היוצר. אפשר להבין דברים דרך הרגש המזוקק, בלי הפילטר הביקורתי של השכל כל הזמן. אפשר לחשוב אחרת. כזאת היא השירה של אורנשטיין גנאור בספר הזה שיש בו מעבר לפשטות נוף המדבר, מהודו, מחוכמת הדרכים, מהנראוּת כלפי הזולת וכלפי עצמך, מהסדק הצר, אותו חרך בהוויה שממנו אפשר להציץ בשלווה על נורָאות שלעִתים קורות אותנו ולחלום על טבע עירום ועל מעשה אהבה והזמן החולף, ושוב למדבר הנצחי מאיתנו לאין ערוך, שהרי אורנשטיין גנאור באה מירושלים; אבל היא ממקימי נאות סמדר, קיבוץ בערבה שבו היא מתגוררת עד היום. השירים בשערים השונים ייקחו אתכם למסע רוחני מרתק סביב-סביב ובחזרה לעצמכם, לאני שלכם על כל גווניו.

 

רן יגיל

 

 

הנה עוד ארבעה יפים-יפים מתוך הספר "ספִירת פּשטוּת":

 

 

חזיון פָּנים

 

וְאָז הִתְחַוֵּר לִי שֶׁפָּנַי מֻצְפָּנִים בְּעֹמֶק הַנֵּר

כָּל אוֹתָם הַפָּנִים שֶׁהָיוּ לִי, עֲדַיִן פֹּה אֶחָד לְאֶחָד

שֶׁהִתְהַוּוּ לְאַט וְנוֹלְדוּ זֶה מִתּוֹךְ זֶה בַּמִּסְתָּרִים

שֶׁהֵגִיחוּ לָעוֹלָם מְקֻמָּטִים וַאֲדֻמִּים

הִשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהַיַּלְדוּת אֶל אוֹר הַנְּעוּרִים

אַיֶּלֶת אֲהָבִים,

יָפִים

וּכְשֶׁטָּרְפוּ רוּחוֹת הָאֵשׁ הָיוּ פָּנַי מְחֹרָרִים, רֵיקִים

וּבָא הַגֶּשֶׁם וְהִנְבִּיט אִשָּׁה פּוֹעָה אֶל הַקְּטַנִּים

וְהָרוּחוֹת בַּזְּמַן מְגַלְגְּלוֹת

חוֹרְצוֹת בִּי מַעֲשִׂים

כָּךְ פָּנַי רוֹאִים, פָּנַי עִוְּרִים

וְלִבִּי הַקָּפוּץ מַתִּיז פָּנִים כְּעוּרִים

פָּנַי צְלוּלִית בְּמֵי אֲגַם שֶׁאַדְווֹתָיו הוּא סִפּוּרָם

פָּנִים קְמוּטִים עַד אָבְדָן

שְׁקֵטִים מֵעֵבֶר לְכָל זְמַן

פָּנַי שֶׁעֲדַיִן לֹא

פְּנֵי הָאֵינְסוֹף

פָּנַי שֶׁאֵינָם.

 

בקיעה

 

כְּשֶׁהָיִיתִי אַבְרָם הָלַכְתִּי מֵאַרְצִי וּמִמּוֹלַדְתִּי

וְלֹא יָדַעְתִּי לְאָן

שָׁנִים רַבּוֹת כָּבַשְׁתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּרַגְלַי וּבְיָדַי

וְהִתְפַּלַּלְתִּי לְיֶלֶד.

וּכְשֶׁהָפַכְתִּי לְיִצְחָק

הֶעֱלֵיתִי עַצְמִי עוֹלָה עַל מִזְבַּח הַלֹּא יָדוּעַ

כִּי תְּמִימוּתִי כָּל כָּךְ רָצְתָה חַיּוּת

הִנֵּה אֲנִי בְּפַאֲתֵי יַעֲקֹב

בַּפִּרְיוֹן הַשּׁוֹפֵעַ שֶׁל רִבְבוֹת יְלָדַי

בְּמַדְמֵנַת מִצְרַיִם וּבְזִמְרַת הָאָרֶץ

אֲנִי בְּפַאֲתֵי יַעֲקֹב

מַיִם שׁוֹטְפִים אֶת בֹּץ הַנָּהָר

וּמִבֵּין הַשְּׁכָבוֹת

בּוֹקֵעַ אֵיזֶה אוֹר.

 

 

ים האמון

 

וְכָל שֶׁנּוֹתָר הוּא מַשְׂאַת נֶפֶשׁ

לְהֵחָטֵף אֶל הָעוֹקֵף,

אֶל הָעוֹטֵף

לְרֶגַע שֶׁל קִיּוּם

כְּמוֹ הַצַּבָּה הַגְּדוֹלָה

הָעוֹלָה עֵת עֶרֶב לַחוֹף

מְטִילָה אֶת בֵּיצֶיהָ בְּגֻמָּה

מַשְׁאִירָה אוֹתָן לְחַסְדֵי

הַמֶּלַח, הַחוֹל וְהַשֶּׁמֶשׁ

וּבְלִי הַבִּיט לְאָחוֹר

שָׁבָה אֶל יַם הָאֵמוּן

הַקַּדְמוֹן.

 

 

*

 

הֵם שֶׁעוֹמְדִים שָׁם עִדָּנִים

מְחַכִּים שֶׁאֲדַבֵּר אִתָּם, עֵצִים וַאֲבָנִים

זְקוּקִים לְבַת חֲלוֹף כָּמוֹנִי שֶׁאֶתְבּוֹנֵן בָּם

שֶׁאֶתְיַחֵס בְּחִבָּה

כַּדּוּר הָאָרֶץ מְחַכֶּה.

 

 

ספִירת פּשטוּת, ענת אורנשטיין גנאור, עורכת: ריקי דסקל, ציור כריכה וציורים פנימיים: איצ'ה שורץ, עמדה, 116 עמ', 64 שקלים

 

 

ציור כריכה: איצ'ה שורץ, נחל יטבתה, שמן על בד

2 תגובות

  1. שרים מרגשים ונוגעים ביותר – עומק, דקויות, רוחב-יריעה ועצב מהול באור. תודה!

    • ארנינה היקרה, סליחה שהביקורת לא פורסמה לפני כן. דייקת מאוד בדברייך באשר לשירים. שלמי תודה – רני

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל