עמיחי חסון, שבעה שירים מתוך ספר חדש

עמיחי חסון, שבעה שירים מתוך ספר חדש, "מדבר עם הבית"

 

 

רָמִי לֵוִי בְּתַלְפִּיּוֹת

 

שׁוּם מַחְשָׁבוֹת לֹא פּוֹקְדוֹת אוֹתִי הַלַּיְלָה, ווֹלְט וִיטְמַן

וְאָלֶן גִינְסְבֶּרְג, נוֹכְלִים עֲרִירִיִּים חֲשׂוּכֵי יְלָדִים,

בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט בְּתַלְפִּיּוֹת מִתְלַבֵּט בֵּין מַאַרְזֵי חִתּוּלִים

רוֹאֶה אֶת אַחֲרַאי הַמִּשְׁמֶרֶת קוֹרֵא לְנַעֲרֵי הָאֲרִיזָה

לָשׁוּב לַעֲבֹד מֵאַרְגְּזֵי הַקִּשּׁוּאִים וּבָרַמְקוֹלִים מַכְרִיזִים

אָדוֹן רָמִי לֵוִי אָדוֹן רָמִי לֵוִי נִמְצָא בַּסְּנִיף שְׂאוּ שְׁעָרִים

רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מִי שֶׁאָמַר

לָעַגְבָנִיָּה שֶׁקֶל תִּשְׁעִים לְקִילוֹגְרַם.

 

 

סִרְפָּדִים

 

עוֹרִי מְכֻסֶּה סִרְפָּדִים

שֶׁדָּבְקוּ בִּי כְּשֶׁזָּחַלְתִּי בַּגֶּשֶׁם

לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ

תַּחַת שִׂמְלָתָהּ הַנִּפְתַּחַת כְּיָם.

 

כַּמֻּבְטָח בְּמַדְרִיךְ הַתַּיָּרִים

הַנָּשִׁים בִּכּוּ אֶת הַתַּמּוּז

וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ בִּי כְּשֶׁהִתְפַּתַּלְתִּי

בֵּין נִגְעֵי הָאֲדָמָה לְגֻמּוֹת אֲגַמֶּיהָ

מַשְׁוֶה צַעֲרִי לְצָרַעְתָּהּ, מְסַמֵּן אֲתָרִים

קְדוֹשִׁים לִשְׁנֵינוּ, שֶׁאֵדַע הֵיכָן

לְהַנִּיחַ גּוּפִי כְּשֶׁיִּכְאַב.

 

עַל פִּי הַמִּרְשָׁם שֶׁנִּתַּן לִי יֶשְׁנָן

דְּרָכִים רַבּוֹת לְהָקֵל אֶת כְּאֵבִי:

מַגַּע יָדַי

מַגַּע יְדֵי אֲהוּבָתִי

אוֹ לָלֶכֶת אֶל מָקוֹם

שֶׁהַסִּרְפָּדִים לֹא מַשִּׂיגִים

לִבְרֹחַ אֶת הָאָרֶץ.

 

 

בְּעָמְדֵךְ אַגַּב הַשְּׁבִיל

 

בְּעָמְדֵךְ אַגַּב הַשְּׁבִיל מְנַסָּה שֶׁלֹּא לְהַרְאוֹת

אֶת שֶׁרָאִיתִי מִבַּעַד הַלְּבוּשִׁים הָרַבִּים שֶׁהִתְכַּסֵּית

בַּהֲלִיכָתֵךְ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁתִּהְיִי בּוֹ כְּאַחַד הָאָדָם

לְבַל יַבְחִינוּ שֶׁאַתְּ זָרָה תָּמִיד מִין אַרְגָּמָן

לֹא מֻכָּר וְעָמַדְתְּ כָּכָה אַגַּב הַשְּׁבִיל כְּחֵלֶק

מִנּוֹף הַיַּעַר וְדָהִית אֶת צִבְעֵךְ עַד שֶׁהוֹרִיק

אָז הֵבַנְתִּי אַתְּ כְּמוֹ מִשְׁאֶלֶת הַמָּוֶת

רוֹצָה לִהְיוֹת אַךְ אֱנוֹשִׁית וְדַי.

 

 

שְׁתִיקָה גְּדוֹלָה

 

אָדָם כּוֹתֵב אֶת בֵּיתוֹ מֵחָדָשׁ

מְשֻׂרְטָט מִבִּפְנִים, כּוֹאֵב מִבַּחוּץ.

בֶּטוֹן חָשׂוּף מְכַסֶּה חֲדָרִים מוּאָרִים.

 

מִבַּעַד לְחַלּוֹן בּוֹדֵד נִשְׁקָף עוֹלָם:

עֵצִים, יְלָדִים, מִדְרָכוֹת לֹא אֲחִידוֹת,

נָשִׁים מְטֻפָּחוֹת הוֹלְכוֹת בַּשְּׁבִיל.

 

מֵעוֹלָם לֹא דָּפְקוּ עַל דַּלְתּוֹ.

מֵעוֹלָם לֹא פִּרְסֵם אֶת בֵּיתוֹ הַכָּתוּב בָּרַבִּים.

הַכְּאֵבִים הֵנִיסוּ אֶת הַמִּסְתַּכְּלִים

הַכְּלָבִים הִבְרִיחוּ אֶת מְעַט הַסַּקְרָנִים.

 

וּבְתוֹךְ הַבַּיִת הַשָּׁקֵט, הַמְרֹהָט,

הָאוֹר נִפְרַשׂ חָלָק בֵּין הַחֲדָרִים.

 

 

כְּשֶׁרַחֲמִים מִתְגַּלְגְּלִים

 

לאביתר

 

אֵיזֶה רַעַד מַעֲבִיר צִדּוּק הַדִּין

כְּשֶׁרַחֲמִים מִתְגַּלְגְּלִים כָּכָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים

שֶׁאֶפְשָׁר לִתְפֹּס אוֹתָם בַּיָּדַיִם

 

וְאִם הֶהָמוֹן לֹא דּוֹרֵס

וְהָעֲלִיבוּת לֹא מְשַׁתֶּקֶת

וְהַפַּחַד לֹא מִשְׁתַּלֵּט –

אֶפְשָׁר לְקַבֵּל עֵינַיִם

לִרְאוֹת פָּנִים עַד סוֹף הָעוֹלָמוֹת.

 

אֵיזֶה רַעַד זֶה עוֹשֶׂה בְּמָקוֹם חָלוּל

שֶׁהַהֵד מִסְתּוֹבֵב בְּרִיק שֶׁל שָׁעוֹת

לְלֹא הֶפְסֵק וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ

רַחֲמִים בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת.

רַחֲמִים לְלֹא לַהֲטוּטִים.

וְעוֹד שָׁבוּע יוֹם הַדִּין.

 

 

הִנָּתְקוּת

 

כְּמוֹ חַיָּה פְּצוּעָה בְּלַיְלָה קַר

הַדָּם נִגָּר בָּאֲדָמָה הָרְטֻבָּה

הַקְּרָבַיִם יוֹצְאִים אֶל הַטּוֹרְפִים

הַסּוֹבְבִים מַזִּילִים רִירֵיהֶם עַל שֶׁהָיָה גּוּפְךָ

וְאַתָּה רוֹאֶה אֵיךְ חַיֶּיךָ הוֹפְכִים מַאֲכָל לַאֲחֵרִים

 

 

מחנה בקעות, חורף תשס"ח

 

 

דְּיוֹקָן עַצְמִי

 

יֶלֶד בֶּן חָמֵשׁ עוֹמֵד לְבַד בַּמַּיִם,

לֹא רָחוֹק מֵהַחוֹף. הוֹרָיו קוֹרְאִים בִּשְׁמוֹ

הַפְּרָטִי, אַחַר כָּךְ בְּשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ.

 

הוּא אֵינוֹ עוֹנֶה.

הוּא מוֹרִיד אֶת מַבָּטוֹ מֵהָאֹפֶק אֶל הַמַּיִם

מְצַפֶּה לִרְאוֹת בָּבוּאָתוֹ מִשְׁתַּקֶּפֶת, רוֹאֶה

קַרְקָעִית יָם, רוֹאֶה צְדָפוֹת וְאַצּוֹת, בַּקְבּוּקֵי מַשְׁקָאוֹת

נִסְחָפִים, מַרְגִּישׁ דְּגִיגִים קְטַנִּים נוֹגְסִים בְּרַגְלָיו וְרוּחַ

אֶחָד לַכֹּל.