בננות - בלוגים / / דרוש: בית ספר מורכב לילד מיוחד
רן יגיל

דרוש: בית ספר מורכב לילד מיוחד

 

דרוש: בית ספר מורכב לילד מיוחד

 

אין מסגרת שמתאימה בול לילד מיוחד עם בעיות מורכבות. או שהוא ברמה גבוהה מדי לבית הספר, או שהוא ברמה נמוכה מדי. הורים לילדים רגילים לא כל כך מכירים את זה. ילדים מיוחדים מרבים לעבור מסגרות לפי ההתקדמות שלהם, למרות שההסתגלות שלהם למקום חדש בדרך כלל יותר קשה.

   הבעיה היא לא בגן. גן הילדים הוא חממה, ובחינוך המיוחד זה לרוב גן עדן עם שתי מטפלות על כל ילד והמון תשומת לב. כל אחד מתקדם, פחות או יותר בקצב שלו.

   הצרה מתחילה בכיתה א'. מתן-חיים, בני, תאום, בן שבע וחצי, עולה בשנה הבאה לכיתה א'. מתן הוא ילד עם שיתוק מוחין קל יחסית, חצי חירש, הוא אינו מדבר ומתקשר בעיקר בשפת הסימנים, אף כי הוא מגושם-תנועה. הוא התחיל ללכת בגיל ארבע ומתקשה בהליכה. גם אם היינו רוצים להחזיק אותו בגן עוד שנה, ואנחנו לא רוצים כי אין לנו שום כוונה שהילד יחגוג בר מצווה בגן, החוק לא מאפשר זאת והוא חייב ללכת לבית ספר.

   ילד רגיל הולך לבית הספר הקרוב למקום מגוריו. מקסימום, אם הוא יודע לצייר ולשיר, יכול מאוד להיות שיתגלגל לבית ספר לאמנויות. אבל אנחנו, דנה ואני, כיתתנו רגלינו ממסגרת אחת לאחרת כדי לבחור למתן בית ספר מתאים. לבסוף נמצא בית הספר – "הצרי" בתל ברוך, אבל כדי להתקבל סופית לבית הספר ולקבל מועדונית, אתה חייב לעבור גם את המבדקים הרשמיים של משרד החינוך. עוד סאגה בפני עצמה.

   חבל שאין בית ספר למוזיקה נטו. באים בבוקר והמורה שרה לך חשבון, מזמזמת לך עברית, מפזמת לך אנגלית. כי מתן, למרות היותו חצי חירש, מאוד אוהב מוזיקה. הוא מקפל בידו האחת את אוזן ימין וזה אומר שהוא ואני מתיישבים אל המחשב ושומעים מוזיקה.

   הוא קצת סנוב ואוהב דברים מורכבים: מתי כספי, שירלי בייסי, קצת ג’ז, סווינג, כלי נשיפה, בעיקר את לואי ארמסטרונג; אבל אם אתה עובר לאיזה מיינסטרים מקומי בנוסח שלמה ארצי הוא מביע מחאה מיידית ומרים את כתף ימין במהירות אל הלחי כדי לסמן מיאון.

   אם הוא היה מדבר, היינו שואלים אותו לאיזה בית ספר הוא רוצה ללכת. אבל הוא לא. ואולי הוא כן מדבר. כמו שאחותו התאומה אושרת אומרת: "מתן לא מדבר בפה – הוא מדבר בלב." כן, הוא נכנס לך ישר לתוך הלב.

 

68 תגובות

  1. משה יצחקי

    רני
    מכל מילה כאן ניכר שהנך מממש את הבחנתה היפה של אושרת, ומדבר את מתן מלבך. ואיזה פיצוי מרגש הוא הטעם והרגישות המוסיקלית שלו.
    משרד החינוך תקוע בחינוך הרגיל, אינו מבחין בין עיקר וטפל/תפל, אז לצפות ממנו לפתרונות והענות ליוזמות ייחודיות ומקוריות מסוג זה, יהיה מוגזם וחסר סיכוי. השר עסוק עכשיו בחיוב בתי הספר ללמוד את ההימנון, במקום לפנות את הלב לצרכים מיוחדים ולילדים נפלאים כמו מתן.

    • משה, תודה לך על התגובה והעידוד. ובעניין משרד החינוך אתה כמובן צודק בכל מילה. הרבה שופני, הגיע הזמן לעשות. בכל אופן, אם זה היה תלוי במתן-חיים, אני מניח שההימנון שלנו היה "הלו דולי" בביצוע של ארמסטרונג עם החצוצרה. רני.

    • רני,
      טוב שמתן ואושרת זכו להורים רגישים ואכפתיים שמסוגלים יחד ובאהבה ונתינה
      לגבור על כל קשיי מערכת החינוך.

      • מיכל, תודה לך. הרשימה הזאת פורסמה ב"מעריב". לפני זמן מה ועודכנה לאחרונה. כשדנה ואני באנו לוועדת ההשמה בעיריית תל אביב, הצוות המקצועי אמר לנו שם, שחשוב מאוד שרשימות כאלה יופיעו כי ככה המערכת מקיימת דיאלוג עם הציבור, לומדת ומתקנת את עצמה. רני.

        • רני, מרגש אותי לקרוא שאתה משתף בגלוי בלי לחשוש בפרטים כל כך אישיים מהחיים שלך.
          למדתי בדרך הקשה , שמי שמסתיר ומתבייש בחיים שלו
          ומשקיע אנרגיה בהסתתרות והסתגרות עם הבעיות,
          מפסיד שיתוף ועזרה וחילופי מידע ודעות עם אנשים.
          בקיצור, הגישה שלך לחיים בריאה ואמיצה.
          לאחרונה הבנתי שבעיות בריאות אינם חטא או פשע
          שיש להתבייש בהם ולהסתיר, כי חברים מפרגנים
          ועוזרים ומוצאים בעצמם כוונות טובות וכוחות לראות
          מעבר לצרכים של עצמם. אולי זאת חמלה חיובית
          ולא רחמים צדקניים.
          האהבה האינסופית לילדים שלך נותנת לך כוחות עצומים ומוטיבציה למצוא את כל הדרכים הטובות
          אפילו להוריד בשבילם את הירח כדי להאיר את הדרך הרצופה קשיים. חזקו ואמצו.תהנו מהטוב.

          • מיכל, תודה לך. אני יודע עד כמה אני זקוק לעזרה לעתים, לעצה טובה ואפילו לסיוע פיזי וחומרי. אני חושב שאין תחליף לתקשורת בין אנשים. הרי הקלישאה כל כך נכונה: אף אחד לא נולד הורה ושום ספר הדרכה טוב ככל שיהא, לא יכול להחליף אדם חושב או אישה ואיש בעלי ניסיון. טוב לדבר ולהחליף דעות. שבוע טוב. רני.

          • אה, ועיקר שכחתי. אני מאחל לך רק בריאות. הרבה בריאות. שפע של בריאות. רני.

          • תודה. הלוואי והאיחולים והתפילות יעזרו
            ויפתחו שערי השמיים אצל הבורא ברוך הוא
            ותפתחנה דלתות הארץ אצל אנשים טובים.
            הבריאות לה כולנו מייחלים אינה מובנת מאליה.
            המעורבות בטיפול והשיתוף בבעיות,
            כפי שאתה יודע
            מקרב רגשית ,ולא מרחיק, בין בני משפחה .

          • מיכל, את כל כך צודקת. ברגעים קשים – אין כמו קרובים. ובכלל, אסור בשום אופן לקחת את בּריאָתנו ובריאותנו כדברים הֶרְגֵּלִיִּים, מובנים מאליהם. אנחנו נוטים כמובן לשכוח כל זאת ולחזור למשוגותינו, אם רק נרגיש טיפה טוב. אסור לנו לשכוח, כמו שהחזון איש כותב, איזו מכונה מופלאה ונסתרה זו האדם. יש בה כוחות טמירים. רני.

  2. טובה גרטנר

    היי רני
    ניראה שמתן חיים יודע לדאוג לעצמו… יש לו טעם
    במוזיקה, לא אתה לימדת אותו, הוא מצא , אני מאמינה שתגלו שיש לו עוד ועוד..המון כוחות לסחוף את הסביבה שלו.
    מזל שיש חו הורים כמוכם… שיודעים ששפת הלב היא הקובעת.
    בהצלחה לכם
    להתראות טובה

    • טובה, תודה רבה לך. כן, מתן גם אוהב מאוד סיפורים, כלומר ספרים. אפילו יותר מטלוויזיה, כי בטלוויזיה מדברים מהר והתמונות רצות והוא אינו מספיק לעקוב ומאבד עניין. כשהפילהרמונית מנגנת, זה כבר סיפור אחר. הוא יושב מרותק. בחברת ספר עם איורים הוא יכול לשבת גם חצי שעה ויותר. ברשותך אני מנצל את התגובה להפניה לפוסט שכתבתי כאן בעבר על הולדת התאומים. רני.

      http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=10918&blogID=171

      • טובה גרטנר

        היי רני
        לא אתפלא אם יום אחד מתן חיים יהיה סופר…
        ניראה לי שיש למתן אבא ואמא שמתבוננים בו, כך שיש לו זמן להתבונן על העולם…
        יש לו עינים עמוקות, בזמן שאתה ודנה דואגים לו הוא עושה את הדרך שלו…
        אל עצמו, ואל החוץ…
        זה לא שאני חוזה עתידות, אבל החיים באמת מפתיעים…
        להתראות טובה

        • הלוואי. אני הייתי מהמר יותר על המוזיקה ככיוון אמנותי באשר למתן, אבל סופר, ייתכן. תודה רבה על התגובות והעידוד. אני חושב שכבר עכשיו הוא מרוויח יותר מרוב הסופרים. 🙂 רני.

  3. דרישת שלום חמה למתן הנסיך, לאשרת המופלאה ולבריון החמוד אור. נתראה רני אי"ה בקרוב

  4. תַּלְמָה פרויד

    רני, מסור למתן שיש דודה אחת בהרצליה שהתאהבה בו ובאחותו התאומה אושרת רק מהסיפורים של אבא, ושולחת לו ולה חיבוק גדול.

    ומערכת החינוך שלנו מסורבלת וחלודה וקצרת יד ומפגינה אטימות והורגת יצירתיות ומחשבה מקורית – ביותר מדי מקרים. קרן אור יש פה ושם, נקודתית – אך לא מעבר לכך.

    • תלמה, שלום. את הכתבה עוד לא מצאתי, אבל לא אמרתי נואש. לעניין הפוסט: אמסור למתן ולאושרת שיש דודה בהרצליה שהתאהבה בהם רק מן הסיפורים. לגבי יחידים במערכת כולה. כאלה יש רבים. למשל, הגננת המדהימה של מתן – נטלי, שקשה לא רק לו, גם לדנה ולי להיפרד ממנה. רני.

  5. גיורא פישר

    שלום רני
    יש נטיה לעשות "עליהום" על משרד החינוך.
    למען האמת, אין לי מושג מה קורה במקומות אחרים. אני מלמד באותו בית ספר שאני למדתי בו ושבני למדו בו. בית ספר טוב.

    אבל גם לפי התיאור שלך, הגנים של ילדים עם צרכים מיוחדים הם גנים טובים ומושקעים ,גם נראה שיש בית ספר הולם לצרכיו של בנך.
    אני מאד מקווה שתגברו על המכשלות הבירוקרטיות.

    אבל, נדמה לי שדווקא מפני שמדובר בבית ספר מיוחד יש צורך בבדיקות כדי לדעת אם בית הספר הזה מתאים לבנכם.

    יסלחו לי אנשי הספרות. מוזיקה היא הנעלה באומנויות! כמה טוב שיש לבן שלך טעם משובח. לא ששלמה ארצי הוא רע. אבל ג'ז ומוזיקה קלאסית הם אמנות מורכבת.
    הדבר בודאי מעיד על כישורי הבן.
    בהצלחה
    גיורא

    • הלו רני,

      חיפשתי אותך אתמול בלילה מאוחר להחליף חומרים ספרותיים.

      ואזי מצאתי את מה שכתבת כאן.

      מה אומר ומה אדבר. חשבתי ….. טוב אחסוך את ההמשך.

      את מערכת החינוך אפשר לעבור. בדרך כלל בכיתות א' – ג' המורות מאוד תומכות ומאוד חמות, יש הרבה פעילות יצירתית והחומרים הם די אלמנטריים.

      אגב, ברגע של הומור בתכנית של ליאור שליין באמת הביאו מורה עם גיטרה – אבל זה היה צחוקים.

      לגופו של עניין. לא מזמן החלפתי דיסק של בילי הולידיי באמינם.

      אבל, מגיל מאוד צעיר התחלתי ללמוד פסנתר בבית. היתה לי מורה פולניה, לא למדתי קומפוזיציה, שום דבר בצורה מסודרת, לא תרגילים בידיים. היא היתה פשוט באה הביתה. למדתי לקרוא תווים ואחר – כך לנגן.

      למדתי שבע שנים לנגן בפסנתר. היום האצבעות שלי התקשו, אבל עם קצת תרגול זה יכול לחזור לי.

      אז, הרבה מאוד פעמים, אחרי ימים תשושים של עבודה בספרות. הייתי שמה מוסיקה קלאסית ומקשיבה – שעה לפחות, וזה היה ממלא את כל הבית. זו חוויה אדירה, כאשר הבית מלא בצלילים קסומים.

      למה אני מספרת. חשבתי שאם יש לכם אמצעים מתאימים, אפשר ללמד את הילד לנגן. במקרה הזה לא הייתי הולכת על מסגרת פורמלית – כמו קונסרבטוריון, אלא מורה שתבוא הביתה, או אפשר ללכת אליה.

      בעיני אין כלי שהוא מרהיב יותר מן הפסנתר. כמובן שגם הטעם המוזיקלי שלי הלך, התפתח, למדתי לזהות יצירות. והי – לא נעשיתי מוזיקאית, אבל המוזיקה היתה לידידתי הטובה בשעות של לבד עם עצמי.

      הצלילים פשוט היו ממלאים את כל הבית.
      אחד המלחינים שאני אוהבת ביותר הוא רחמנינוב. יש לו ארבעה קונצרטים נהדרים לפסנתר, שממש אפשר לחוש את הרגש. ולא חסר, ממש לא חסר יצירות אדירות שאפשר להשמיע למתן.

      אם הצעתי כאן הלכה לאיבוד, תמציתה – היכרות עם עוד מוזיקה, גם בג'ז. אני למשל מאוד אוהבת את דיאנה וושינגטון, בילי הולידי, שרה ווהן ולא חסר עוד.

      במוזיקה הקלאסית – עולם ומלואו. תנסה לארגן למתן מספר שעורים פרטיים על פסנתר – אם הוא אוהב מוזיקה הוא יתחבר. הפסנתר הוא כלי מאוד נגיש והוא גם יפה.

      חוה

      • חוה שלום, תודה על התגובה. מתן למד מוזיקה באופן פרטי. קשה לו כמובן לנגן על כלי כי הוא מגושם בתנועותיו, אבל הוא מאוד מוזיקלי. יש האומרים שיוכל בעתיד ללמוד תזמור ואולי אפילו ניצוח. בכל אופן, כעת אנחנו מחפשים לו מסגרת פרטית חדשה ללימוד מוזיקה, כי באמצעותה ניתן לתקשר איתו בצורה הטובה ביותר ואף לבלות עימו שעות. חוה, התרשמתי מאוד מטעמך המוזיקלי. רני.

        • רן, לגבי טעמי המוזיקלי,

          כמו בכל דבר זה עניין של התפתחות ושל מה שנגיש וכמובן של פתיחות. את העיצה הזאת הייתי נותנת גם לגבי מתן.

          אתה יודע בבית אצלי היו הסימפוניות הגדולות של בטהובן. אלו היו בשבילי ההתחלה, כאשר למדתי לנגן, ניגנתי את עבור אליז. ככל שנפתחתי למוזיקה הטעם והרעב הלכו וגדלו.

          היו ימים שהייתי מורה והיה לי מאוד קשה לקום וללכת לבית הספר. היה דבר אחד שעזר לי, זה היה הרקווים של מוצרט. לא בגלל הנושא – אלא בגלל הווקליות. מאוד מעניין למה אני מרגישה בכי כאשר אני כותבת את זה. ככה כל בוקר הייתי שמה את הרקווים.
          שעזר לי לפתוח את היום.

          אחר כך נפתחתי למוזיקה חדשנית כמו סמפוניות של שיינברג, שהן א-טונליות, סבט מאטר של פרגולוזי. מוזיקה של ברליוז, שלישיות של שוברט.

          את אהבתי לקונצרטים לפסנתר לא שכחתי – וזה היה גריק, ושופן, והסונטות של בטהובן, והסמפוניה הבלתי גמורה של שוברט, והבולרו של רוול. קונצרטים 23-24 של מוצרט לפסנתר.

          למה אני כותבת. כי כאשר יש איזו פגיעות מן החיים בכלל, אפשר לשבת ולשמוע ולצלול בתוך הצלילים. זה בעצם להתחבר לנשמה של מישהו אחר – לשמוע את קולו בשפה אחרת לגמרי ואז
          פתאום – אתה לא לבד.
          זה אתה/מתן/אתם והמוזיקה.

          בעצם שפה קיומית נוספת מאוד רגשית בה אפשר לתקשר, באופן בלתי אמצעי.

          בברכה
          חוה

    • גיורא, תודה לך. ודאי שבכל מערכת יש נקודות אור רבות. הדברים פה בנויים על טור שיש לי ב"סגנון" (מוסף הלייף סטייל של "מעריב") על מתן ואושרת המופיע כל שלושה שבועות, והחלטתי אחרי התלבטויות רבות לפרסמו כאן מדי פעם. אין פה בהכרח טרוניה על משרד החינוך בלבד, אף כי יש לי טורים כאלה. רציתי באמת לשתף את הקוראים בשוני הרב שבין לגדל ילד רגיל, מן המניין, עם כל הבעיות הכרוכות גם בכך; וילד בעל צרכים מורכבים שזה עניין אחר. אכן אין כמו מוזיקה כמזור לנפש. או כמו שאושרת אומרת: "מתן אוהב מוזיקה של גדולים". רני.

      • גיורא פישר

        שלום רני
        למה שלא תביא את המאמרים לכאן באופן קבוע? (אם הדבר אפשרי).
        הנושא חשוב ומעניין והוא נוגע בכולנו בצורה ישירה או עקיפה.

        גיורא

        • גיורא, תודה לך. כך אעשה. ועוד דבר: מפליא אותי שאתה מורה בבית הספר שבו למדת. אני מבין שזה עד היום כך. בכלל, מורים – יש לי חברים כאלה – עושים עבודת קודש בעיניי. צריך המון סבלנות לעבוד עם ילדים. בדידי הווה עובדא. אני עצמי הייתי מורה ונשברתי. הייתי מורה לפני שנים בבית ספר והמנהלת הייתה אז רונית תירוש. נהניתי מן ההוראה, אבל זה גזל ממני המון אנרגיות. לבסוף בחרתי בדרך הקלה, לעבוד עם ניירות ולא עם ילדים; אבל נותרתי מלא הערכה למי שעובד באמת, מכל הלב, עם ילדים, ויש מורים כאלה במערכת, לא מעטים. רני.

          • גיורא פישר

            לרני
            אני אוהב את העבודה עם הצעירים. אני רוצה לגלות לך שהם פחות זדוניים ממה שאנחנו היינו.כשאני חושב מה אנחנו עשינו למורה להיסטוריה שלי אני לא מתפלא שהחליף מקצוע.
            דרך אגב, אתה מכיר אותו באופן אישי.
            אני נותן לך אפשרות לנחש את שמו בשלושה ניחושים.(תשובות לדואר הפרטי שלי: giorafisher@gmail.com

            הבעיה הגדולה היא שבשנים האחרונות נוספה עבודת ניירת ופקידות שהיא בלתי נסבלת. שלא לדבר על מאות המבחנים שאני צריך לבדוק בשנה.
            אלה הדברים שלי מוציאים את החשק.

            מחכה לקרא את המאמרים שלך.
            שבת שלום
            גיורא

          • גיורא, בעניין הניירת, בדיוק נכנסה לבקר אותנו נטלי, הגננת של מתן, היא ראתה את הפוסט והיא טוענת שאתה כל כך צודק. רני.

            מיהו המורה להיסטוריה שנואש לפני שנים? אנסה לנחש באי-מייל הפרטי שלך. שבת שלום ותודה. רני.

          • גיורא המורה,
            יש לי חדשות בשבילך. מרעישות.
            אתה לא חייב לבדוק מאות מבחנים בשנה.
            אתה לא צריך לבדוק אפילו בחינה אחת!
            למעשה, אין שום טוב בבחינה.
            כל שעליך לעשות הוא ללמד. היסטוריה, או כל מקצוע אחר.
            עליך לרתק את התלמידים. להיות מעניין. לגרות אותם ליידע.
            אם תעשה כן, הם ילמדו. ואז לא תצטרך לבדוק האם הם "למדו" (כלומר, שיננו למבחן, ערב הבחינה ומחקו הכל לאחר מכן).
            מורה הקרוב אל תלמידיו, הקשוב אליהם והמקיים עמם שיח, שומע ויודע מה מהחומר עבר אליהם וכיצד נקלט. הרבה יותר ממבחן סטטיסטי עלוב.
            מה לך בחינות, או ציונים? השוואה בין ילד לבין חברו? השוואה לילד בלתי קיים. ילד טוב ירושלים, ילד וירטואלי משרד חינוכי.
            אם אינך מוצא דרכך בנתיבי מערכת החינוך של משרד לחינוך דיקטטורי, אתה מוזמן להצטרף לקהילת החינוך הדמוקרטי. בדוק עליה, בלי דעות מוקדמות.
            הילדים שלי לומדים בבית הספר הדמוקרטי לב השרון. הם בוחרים את הקורסים שהם לומדים. איש לא מכריח אותם לשבת בכיתת גיורא וללמוד הסטוריה. מי שעושה כן, בא מתוך רצון ללמוד ועניין בכך. אם גיורא מעניין, הם שם. לומדים. אם גיורא משעמם, הקורס שלו יקמול ויעלם. הבחירה הטבעית.
            בסוף השנה תערך הערכה הדדית. כל תלמיד יקבל דף הערכה מכל איש צוות שהתלמיד השתתף בקורס שהעביר. כך יקבל חיזוקים, בעיקר והארות.
            שיהיה לך בהצלחה!

  6. http://makom-m.cet.ac.il/pages/item.asp?s=0&id=-1&defid=-1&page=5&item=2259&str1=%F7%F9%E1

    רני, כאן למעלה יש קישור, פרטים על בית ספר הכי מצוין בארץ.
    מיוחד לילדים עם לב מיוחד.
    תזכור את בית הספר כאשר תגיעו לגיל 12. אתה כבר בטח יודע שהזמן עובר מהר.
    ילד שאוהב מוסיקה יכול כבר ללמוד על כלי הקשה, יש מורים מיוחדים וזה הבסיס לעולם המוסיקה. זה אמנם קשה להורים כי זה כלי מטריף ברעש אבל תעשה כמוני: תבנה חדר מוסיקה שהקירות מצופים בפוליאורטן מוקצף כמבודד רעש.
    המון שעות של ספורט בגיל הזה, מגבירות את יכולת הגוף הפיסי והמנטלי.
    רני מאחלת לכם נחת מילד שדורש המון, אך מעניק הרבה יותר…

    • רות בלומרט

      בעזרת השם והרבה מאמצים אתם חייבים ללחום בחומות הבירוקרטיה. יש במשפחתי המורחבת ילד מבריק שכישוריו החברתיים בעייתיים. הוריו נאבקו ודרשו וחקרו, השיגו לו סייעת ועוד. הוא מוקף אהבה ואוהב מוסיקה, אלה הם פלוסים. נסו לברר, ואולי כבר עשיתם זאת, מה קורה בתחום בחו"ל. לפעמים אפשר ללמוד גישות הולמות.
      תפילתי מלווה.

      • רות, אכן צריך להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק, לא רק בגלל כשלים במערכת, אלא בעיקר מפני שאנחנו הם המכירים בצורה הטובה ביותר את מתן. ילד שאינו מדבר מתקשה כמובן בתקשורת, אבל עם הסביבה הקרובה אימא-אבא, סבתא-סבא, אח-אחות הוא מתקשר בכל מיני ג'סטות, במקרה של מתן גם סימנים בסיסיים בשפת-הסימנים, ואנחנו לו לפה בהרבה מקרים. תודה על כל התפילות, רני.

    • תמי, תודה על ההמלצות. אראה אותן גם לדנה, זוגתי. מתן בחוג שחייה והתעמלות, כי הוא אוהב לאכול, אבל מתקשה בהליכה. כלומר בקצה הרחוב הוא כבר נזקק לעגלה. אנחנו פוחדים שהוא יהיה שמן כמו אבא ולכן ספורט הכרחי. למתן היה מורה למוזיקה שנפטר בדמי ימיו וכעת אנחנו מחפשים חוג למוזיקה חדש שיתאים לו. שוב תודה, רני.

      • http://www.iwomen.co.il/item.asp?aid=87912

        רני, אולי תמצא גם אינפורמציה בכתבה הזו שכתבתי לפני שנים ופורסמה באחד מעיתוני הרשת. (אשמח לתגובתך)

        • תמי, קראתי את מאמרך המרתק על לקויי הלמידה. יופי של מאמר. ניכר שאת מכירה את הנושא באופן אישי, על בשרך וכן מילדייך. מאוד עניינה אותי הקביעה שלך על היכולת הטלפתית שלך כנערה, ושמחתי לשמוע שבנייך מצאו מסגרת מתאימה. אני חושב שזה נורא שמורה אומרת לילד "לקחת את הכדור היום?" לפני כול הילדים, פשוט נורא! דברייך רק מאשררים בי את מה שחשבתי. המערכת מתקשה לטפל בילדים עם בעיות, קלות כמורכבות. לגבי מתן, הוא אינו לקוי למידה בלבד כמובן. המקרה שלו הוא אחר. אין ספק שמקומו בחינוך המיוחד, השאלה הייתה רק באיזו מסגרת. הרי למתן שיתוק מוחין, הצרבּלום (המוח הקטן) שלו הרוס לגמרי כתוצאה מהחיאה בזמן הפגות. הוא נולד 670 גרם. אך את צודקת מאוד באומרך שאפילו מומחים גדולים מאוד יודעים מעט על התיבה המופלאה הזאת שנקראת המוח האנושי. יש כאלה האומרים שמתן אף יצליח לדבר בעתיד. לקחתי לתשומת לבי את מאמרך ואף אראה אותו לזוגתי שתחיה. שבוע טוב ונפלא לך ותודה ששיתפת אותי בדברים החשובים הללו. רני.

          • רני, שמחתי אם יכולתי להועיל, ולו במעט.
            שבוע טוב לכולנו.

  7. איריס קובליו

    רני, אם היה לי בית ספר הייתי שרה את הכל בשבילו
    אני מקווה שתמצאו מסגרת רשמית אבל גם תוכלו להרשות לעצמכם ובעיקר למתן מורה או שניים פרטיים שיגעו לו ישר בנשמה, כי מורגשת נשמתו, רוטטת, בתוך פוסט זה והקודם

    בבית בירושלים, לפני הרבה שנים, היתה לי קבוצת ילדים דיסלקטים עם הפרעות קשב. הם למדו אצלי מוסיקה. אבל מה זה מוסיקה.. כל אחד היה עולם עמוק, והייתי עושה להם חושך כשהם היו שוכבים על השטיח ומשמיעה להם ממהלר ועד מונק, מנעד רחב של חיבורים צלילים שהיה פותח להם את הלב חדרים חדרים. אני מתגעגעת לעבודה ההיא שלי. זה היה לפני 20 שנה.
    בקרוב אני עוברת דירה ורוצה לחזור לאותה עבודה
    הילדים האלו היו האור שלי

    • איריס, לא ידעתי שעבדת עם ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז. זאת שליחות שהיא מצווה. זכות גדולה. אין כמו מוזיקה להרגיע ולתקשר ילדים שכאלה. במקרה של מתן הוא אובחן כמאוד מוזיקלי וחייבים לפתח את הצד הזה אצלו. האהבה שלו למוזיקה לא רק מרגיעה אותו, היא גם מפתחת אותו. מלבד זאת, הוא טיפוס רומנטי, תמיד אוהב ללכת עם סבתא בלהה ואיתי לים לראות את השקיעה. הוא מסתכל על השמש השוקעת כמהופנט ואסור להפריע לו, אחרת הוא כועס. רני.

  8. רני, רואה שתגובתי לא נקלטה. אנסה פעם נוספת.

    דומני שקראתי אצלך כבר מתולדות הדברים הנוגעים ללב והלא קלים שעברו עליכם. יודע כמה חרדה ותקוה יש בגידול ילדים גם כשאין בעיות מסוג זה. מקוה למענכם מאוד שכף הצער והדאגה לא תכבד מכף השמחה.

    • אמיר, אכן כל ילד גדל מלווה אותו תמיד החרדה של הוריו מה יהא איתו. במקרה של מתן, ובכלל של ילדים עם בעיות מורכבות, המטרה היא קודם כול להביא את הילד לעצמאות מקסימלית כבוגר כדי שיוכל לדאוג לעצמו. אם זה לא קורה, צריך לדאוג תמיד לאלטרניטיבה, כלומר מסגרת מתאימה כמו "עלה נגב", הכפר הנפלא המוכר לנו מן הפרוקט של האלוף דורון אלמוג, אשר נרתם להקמתו בשל בנו ערן ז"ל. תודה רבה על התגובה, רני.

  9. מהכרותי את המערכת, זאת בהחלט בעיה, לבני יש בעיה מסוימת בדיבור, וכשהציעו לי גן תואם סרבתי, כי ידעתי שיהיו שם מילדים שמדברים מילה אחת, עד אליו ,ילד שמדבר בשטף, אך עדין מתקשה בשליפה .

    את הפערים אנו ההורים משלימים וכמובן רצוי מעקב אחרי הצוות וההתפתחות וביקור לפעמים במשך היום, כדי לדעת מה באמת קורה.
    וכמובן הרבה תפילות.
    אני מתפללת עבורו .

    ובטח גם אתה.
    הוא יעבור את המבדקים ב"ה , כולם קטנים עליו.
    נחשוב טוב.

    שבת- שלום

    • אביטל, תודה ששיתפת אותי. במקרה של מתן-חיים אין ספק שהוא צריך להיות בחינוך המיוחד, ההתלבטות הייתה באיזו מסגרת ותחת איזו כותרת. אני יכול לומר לך שאני בהחלט מתפלל ואני גם מתרגש לקראת השנה החדשה. העלייה שלו לכיתה א' בשבילי היא כנראה יותר מרגשת מהעלייה שלי לכיתה א' לפני שנים. רק לשם השוואה, אושרת, אחותו התאומה, עולה כבר לכיתה ב' בתל נורדאו. תודה על כל התפילות, ראינו ואנו רואים נסים קטנים וישועות מדי יום. שבת שלום, רני.

      • תודה ששיתפת רני דבריך מלאים אהבה ואהבה עושה את העולם יפה יותר. כולנו צריכים ללמוד ממתן חיים לדבר בלב .שבת שלום והרבה כוח

        • חנה, זה כל כך נכון, דברייך מרגשים אותי. דברים שיוצאים מן הלב גם מגיעים אל הלב. כולנו זקוקים ל"תיקון הלב". שבת שלום, רני.

      • שיתפתי מתוך רצון למפות את הסקאלות שקיימות בכיתה אחת של חינוך מיוחד.
        עקרונית אני בעד החינוך המיוחד ולטעמי , יש המון טעיות של ילדים שלא נשלחים לשם וזקוקים לו והפוך.

        אך לא לכך כיוונתי.

        רוב העוסקים בחינוך המיוחד, באים מתוך תחושת שליחות.

        אני מאמינה שימצא הפיתרון המתאים ומתן חיים יעלה ויפרח.
        שבוע- טוב

        • אביטל, תודה. שבוע טוב ונפלא לך. יש גם יתרונות. הנה, אושרת ואור כבר סיימו את הקייטנה ואצל מתן-חיים בחינוך המיוחד היא נמשכת עד סוף החודש. יש! רני.

  10. איזה ילד נפלא נפלא נפלא. הוא ואתם משפיעים טובה לכולם. פעם עבדתי עם ילדים, או נכון יותר, נוער, עם שיתוק מוחין. הם כספת אדירה של אוצרות אנושיים, וכל מה שהם יכולים לחלוק בו עמנו – הרווח שלנו הוא אינסופי. זה להאמין בבני-אדם שוב ומחדש באופן הנקי והזך ביותר, ואף לחזות בנסים. שאלת תם – אולי אורגנית בבית, בנוסף למסגרת מוזיקלית, הייתה יכולה לענות על חלק מזערי מאהבתו? לנו יש אורגנית (של יעלה) מתפקדת לחלוטין, שתשמח לפריטה כלשהי, וממש נשמח. בכל מקרה, מקווה שימצא לו תמיד בית החינוך ההולם ביותר. ויישר כוח לכולכם. רשימה מרגשת וחשובה כל-כך.

    • לאה, תודה על ההצעה. ריגשת אותי. שוחחתי על כך עם דנה, אנחנו נשמח לקבל את האורגנית של יעלה וניתן אותה למתן. אני משוכנע שזה יעזור לו ויקדם אותו. אתקשר אלייך מחר ונדבר. שבוע טוב ותודה על התגובה החמה. רני.

  11. הי רני, איך שאתה כותב גם כן לא נשמע כמו מדבר בפה אלא פשוט נכנס ישר ללב. מתן ילדך כנראה קיבל את זה מאבא:)
    לגבי בתי הספר אין לי מה להגיב אלא להאנח. גם אנחה אינה מהפה אלא מהלב.
    והעיקר הוא הלוא להתרכז באהבה ובהצלחות. לזכור את כל נקודות האור והחיוך בדיוק כמו שאתה עושה בתגובות בפוסט השני. ורק להתחזק ולהתחזק ובאהבה לנצח את כל העולם.

    • סיגל, תודה לך על המילים החמות. את בהחלט צודקת, רק באהבה. הרבה אהבה. אני גר כמה עשרות מטרים מהים. היום לפנות ערב הלכנו כל המשפחה לרחוץ בים. את הדרך אל… מתן עשה יפה ולאט. בדרך חזרה כנראה היה לו קשה. הוא כבר היה מאוד עייף והתיישב על הרצפה באמצע הרחוב. התיישבנו גם אנחנו ונחנו. שבוע טוב, רני.

      • ילד שמושיב משפחה שלמה לנוח כך זה ילד אושר ומשפחה של אהבה.
        הסיפור שלך מזכיר לי סיפור מקסים על גנן (גננת בזכר:)) שבעקבות ילד בגנו שהתבייש בקרחתו (בעקבות מחלה), עשה גם הגנן קרחת מתוך אותו מקום של אהבה והילד נהיה למלך.
        אתה נח, כולנו נחים. נפלא.

  12. יעל ישראל

    פוסט נפלא רני. וגם מתן נשמע ילד נפלא ומופלא. תגיד לו שאני שותפה לטעמו המוזיקלי.

  13. בלב שלי דוּבּר שמתן עומד לפגוש פיות שישירו לו חשבון, יזמזמו לו עברית ויפזמו לו אנגלית. הוא מנגן בפנים.

    • נוני, תודה לך. אגב, הוא גם אוהב את ז'אק ברל. אני שם לו סרטון של ברל במחשב והוא יושב מהופנט ומלא פליאה, על פניו הבעה שנמצא לה ביטוי רק ביידיש "אזא חיה איז נישטו". (אין חיה כזאת בכלל), אבל אין על לואי ארמסטרונג, אז הנה עוד אחד מהחביבים על מתן. הלו מתני! זהו לואי, מתני…

      http://www.youtube.com/watch?v=kmfeKUNDDYs

      • המחשב מולו אני יושבת כרגע חסר ווליום. הלו דולי מושר בלב החם של לואי ללבי הקשוב. אין ספק, למתני חושי-על.

        • הרגע ראיתי הקשבתי ושמעתי – האיש השיר והחצוצרה. החייס (הסצ'מו) הזה גם הוא אין כזה בכלל. לא מזמן ראיתי בטלויזיה תכנית על חייו (סביר להניח ערוץ 23 או ערוץ 8). איזה איש חיובי. איזו חיוניות ושמחת חיים.

          • תודה, רני.

          • ודאי, איש חיובי ואמן ענק. במשפט היידי התכוונתי לז'אק ברל בשל עוויותיו הדרמטיות, לא לארמסטרונג. אהבתי מאוד את הרעיון שאין לך אוזניות ואת שומעת את החצוצרה של סצ'מו האגדי בלב, כמו שמתן מדבר מהלב. נוני, תודה – רני.

            And i think to myself what a wonderful world

          • הבנתי שהתכוונת לז'אק לכן כתבתי: גם הוא…

            העיקר ש wonderful

          • נוני, אז אני לא הבינותי אותך, סליחה. רני.

          • רני, רני,
            על זה לבקש סליחה?
            אתה משו
            סלחתי, סלחתי…

  14. חני ליבנה

    כמה אהבה יש כאן וכמה מיוחד בנכם, שנחון בכשרונות ובנשמה, מאחלת שימצא בית ספר ושיתפתח בדרכו, בטוחה שכך יהיה.

    • חני, תודה לך. עוד ועדה אחת ודי. אחר כך קשיי ההסתגלות הרגילים אל כל מסגרת חדשה. מתן מוריד בקשיחות את הראש ושבוע לא משתף פעולה עם אף אחד. אחר כך נראה. אני מקווה שיהיה טוב. אני אופטימי-זהיר. רני.

  15. רן, אנחנו די מפגרים בכל מה שקשור לתמיכה בילד הנכה. לא גאווה גדולה למדינתנו.
    הוא מצטייר כילד מתוק, ילד פשוט ילד חכם. אז מה אם יש קושי בטכניקות התקשורת? זה מה שהרוב לא מבין.
    נוגעת ללב שפת הגוף כדרך ביטוי והאהבה שיש במשפחתכם.
    אחותו התאומה היא תאומה קודם כל בלב. כל השאר "טכני"…בעיות שאולי יבוא היום שיהיה קל לפתור. אהבה בלב אי אפשר להמציא או לתקן. זה הבסיס, לא?

    • לוסי, אתה ודאי צודקת. קודם כול הלב, אחר כך השאר. אם יש לב, רגש, אז ההתקדמות תבוא מאליה. מתן היה שנה בגן לחירשים בבית הספר "ניב", למרות ששם הצוות נפלא, עדי ונטלי הגננות וענת המנהלת – החלטנו אנחנו בשיתוף עם המערכת שהוא לא יוכל לעלות לבית הספר "ניב" לכיתה א', כי זהו בית ספר מיוחד לילדים חירשים ומתמקד בזה. בעיית החירשות (מתן חצי חירש) של מתן היא יחסית שולית לעומת בעיותיו האחרות. לכן הוא יעבור מסגרת בשנה הבאה. כנראה ל"הצרי". בתחילה דנה ואני חשבנו שהפסדנו שנת התקדמות איתו וחבל, אבל מצד אחר מה זה כל כך משנה השנה הזאת. הלוואי והיו שולחים אותי עוד שנה לגן בחינוך המיוחד במקום לעבוד כל יום עשר שעות ויותר. שוב תודה על התגובה ועל התמיכה. רני.

  16. כן, מתן-חיים נכנס ישר לתוך הלב.

    והוא בכלל לא צריך לעלות עכשיו לכיתה א'. ישר לאוניברסיטה. כי לוקח לתלמידים שתים עשרה שנות לימוד בערך כדי לעבור מהאזנה לשלמה ארצי לג'ז וסווינג. ומתן-חיים כבר עבר את השלב הזה במהירות של מחוננים.

    • שחר-מריו, מה שלומך? תודה לך על התגובה החמה. טוב, אז נרשום אותו ל"רימון", אולי ל"ג'וליארד"? בכל אופן, ביומיים האחרונים חל איזה ריכוך בעמדותיו הנוקשות. הוא מגלה עניין באריק איינשטיין, אבל בתנאי שיש עיבוד עשיר לשיר והוא מורכב. כבר שמחתי, ואז נזכרתי שבעצם יוני רכטר הוא המלחין ואותו הוא דווקא אוהב. נראה שהריכוך היה רק למראית עין והוטעיתי, ושוב נחזור ללואי ארמסטרונג, דיזי גילספי ו-ווינטון מרסליס. רני.

  17. עדכון של הרגע האחרון:
    הילד הרגיל לא קיים. הסתבר, שהוא דמות וירטואלית שצויירה בחדרי משרד החינוך הדיקטטורי, בירושלים של מטה.
    כל ילד שונה מחברו, כפי שכל איש שונה מרעהו. זה לא עובר.
    לקבל את השונה, זו סיסמא שטרם זכתה ליישום. ככל סיסמא שיש צורך לרשום על קירות בית הספר ("ואהבת לרעך כמוך", "לא לאלימות" …) סיסמאות מצביעות על החוסר. על הבעיה במצב. לו התקיימו, לא היה צורך לכלות עצים ולטבול בהן חומרים כימיים הקרויים צבעים.
    חינוך מיוחד? חינוך רגיל? איפה החינוך? ואיפה הילד?
    תנו להם אהבה וגרו אותם לידע. רק כך ילמדו ויגדלו להיות טובים. לעצמם ולקהילות בהם חברים (זוגיות, משפחה, עבודה, שכנים, יישוב, מדינה, עולם)
    אבל מה יאנוש קורצ'ק הבין?…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל