כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
כמה משירי אורית מרטון,
מים
מָסָךְ שֶׁל מַיִם מַפְרִיד בֵּינִי לְבֵין הָעוֹלָם
הַמַּיִם חוֹצְצִים בֵּינִי לְבֵינִי
אֲנִי בּוֹרַחַת בַּמַּיִם מֵעַצְמִי לְעַצְמִי
וַהֲרֵי אֲנִי רַק מַיִם.
נובמבר 2001
דלתות
…בְּסִיּוּטַי אֲנִי דּוֹהֶרֶת
בְּתוֹךְ מְבוֹךְ מִסְדְּרוֹנוֹת שֶׁאֵין לוֹ קֵץ,
מִסְּבִיבִי עֶשְׂרוֹת דְּלָתוֹת סְגוּרוֹת.
נִדְמֶה דֶּלֶת אַחַת פְּתוּחָה נִשְׁאֶרֶת,
אַךְ כְּשֶׁאֲנִי מִתְקָרֶבֶת
בְּפָנַי הִיא נִסְגֶּרֶת
וַאֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת,
אַךְ הַסִּיּוּט לֹא תַּם.
אפריל 2004
פנטזיה
אֶת חֲלוֹמוֹת נְעוּרַי לֹא נִצַּחְתִּי
בִּתְרֵיסָר לֵילוֹת תֵּאַטְרוֹן
(לֹא לְבוּשָׁה, לֹא מְאֻפֶּרֶת)
יוֹשֶׁבֶת כַּעֲנִיָּה בַּפֶּתַח, לֹא שַׁיֶּכֶת,
וְלִפְנֵי וְאַחֲרֵי חוֹמוֹת הַנָּכוּת מִתְגַּבְּהוֹת.
יוני 2002
עונג שבת קיצי
לָשׁוּב לְהִתְכַּרְבֵּל בֵּין סְדִינִים מְיֻזָּעִים
לָשֶׁבֶת מוּל מַכְשִׁיר טֶלֶפוֹן דּוֹמֵם
שֶׁנִּרְאֶה לֹא יְצַלְצֵל לְעוֹלָם
לִשְׁמֹעַ טֶלֶוִיזְיָה צוֹעֶקֶת בִּשְׂפַת נֵכָר
שֶׁאֵינָהּ נְהִירָה לִי
לְנַסּוֹת לֹא לִשְׁאוֹל
לְמִי זֶה אִכְפַּת
אוגוסט 2002
מתוך
"להיות כלואה בגופי" פיוטית, ערב פסח תש"ע 2010
מאד יפה. כנה ופשוט במה שנאמר. ומתחתיו עוד משהו. שוש שתהייה לה המון הצלחה.
יישר כח .
חג- שמח.
אביטל, בזכות ההיכרות עם אורית נפתחתי
לעולם שלא הכרתי לפני כן. עולמם של נכים
שהחיים הרגילים זרים להם. מקווה שאני
מצליחה לגרום קצת אושר בעולמם.
כל מילה וכל ביטוי אני אעביר לה ..
חג שמח
שושנה ויג
שירים יפים. איזה סוג של נכות, אם מותר לשאול?
שירים נוגעים מכמירי לב
במיוחד נגע בי השיר "מים"
גם השיר "פנטזיה" נוגע יש להשמיט לדעתי את השורה "יושבת כעניה בפתח…" כדי לשמור על מידה של איפוק בשיר
שירים מלאי רגש וכנות.
על אורית הכתוב על גב הספר :
אורית מרטון נולדה בקיבוץ גת בשנת 1966. במהלך הלידה נפגעה במוחה ומאז היא סובלת משיתוק מוחין קשה. את עשרים ושמונה השנים הראשונות לחייה עשתה עם הוריה בקיבוץ גת, שבו גם השתלבה בכיתת בני גילהּ. סיימה י"ב כיתות ואף זכתה בתעודת בגרות. מגיל עשרים ושמונה מתגוררת במעון נכים בנתניה.
כל חייה הם מאבק מתמיד בין השכל, שלא נפגע, לבין הגוף המרותק לכיסא גלגלים. ידיה אינן מסוגלות לשרת אותהּ ודיבורהּ קשה להבנה. הכתיבה משמשת עבורה דרך להתמודד במאבק הקיומי. מגיל חמש אורית מכתיבה סיפורים קצרים, מאמרים ובעיקר שירים. ספרהּ הראשון "הגידו בגת" סיכם מחקר היסטורי על ראשית קיבוץ גת וראה אור בשנת 1999 בתמיכת קרן "חבצלת" של הקיבוץ הארצי ובעזרת הקרן לעידוד היצירה מטעם המועצה האזורית "יואב".
ספרה החדש "להיות כלואה בגופי" מכיל אוסף שירים שכתבה אורית מרטון במשך שנים. חלק מן השירים שבקובץ פורסמו בחוברת פנימית שהופקה מטעם מעון הנכים בנתניה בשנת 2009. השירים מבטאים את הקונפליקט, שבו נתונה המשוררת מיום היוולדה. סיפורהּ הקצרצר "חמישים חמישים" פותח את הקובץ ובו תיאור חוויית הלידה מנקודת מבטה של היוצרת. השירים נוגעים בגעגועיה של המשוררת לחוויות שאין האדם הבריא נותן את דעתו עליהן: לקול אדם, לאהבה ולחוויות יומיומיות. המשוררת פותחת צוהר לעולמה הפנימי החצוי בשפה הנוגעת בנימי נפשו של הקורא ומעוררת אותו לנסות להבין את האחר.
השירים של אורית שהעלת שוש מעלים עולם פנימי מלא רגש ונוגע ללב
במיוחד אהבתי את השיר הראשון"מים"
מאחלת לך שוש ולאורית חג שמח
מצטרפת לדבריה של ריקי ומוסיפה חיזקי ואימצי. מסקרן לקרוא את הסיפורים הקצרים.המוקדמים והמאוחרים.
מעולם לא הכיל ספר כל כך קטן, כל כך הרבה.הספר מכיל עולם פנימי ענק הנחשף לראשונה. עולם של יופי פנימי ושל כאב גנוז, אין אונים.זה עולמה של משוררת בכל רמ"ח אבריה הבוגדים.
זכינו להצצה אל עולם מיוחד, עולמו של אדם שלא זכה במתנות הטבע שאנו משתמשים בהן מבלי להעריך את שווין האמיתי. היד שחמסה מאורית את הכמעט מובן מאליו,העניקה לה מתנה שערכה לא יסולא בפז:עיניים, לב ונפש של משוררת. נאחל לה כולנו,הצלחה.
חיה בנצל
http://www.news1.co.il/showTalkBack.aspx?docId=47320&subjectId=14&talkBackId=1070599