ריאיון עם המשוררת טל איפרגן

 

המשוררת מבית הקפה

איפרגן "נגיעות" .

איפרגן טל, נגיעות, טרקלין, 2009

 

טל איפרגן(26) משוררת צעירה, פרסמה לפני כמה חודשים ספר ביכורים, "נגיעות" בהוצאת 'גוונים' . בריאיון הבא חושפת טל את עולמה. עולם של משוררת צעירה שחוותה התאהבויות וגם פרידות. עולם בו הכתיבה כר לרקום חלומות. הכתיבה כתחום בו בוראת המשוררת עולם חלופי של חלומות. כדאי להציץ גם בטקסטים שטל איפרגן כותבת בynet, ניכר שיש לפנינו כותבת מוכשרת מאוד.

טל אינה רק משוררת מוכשרת אלא גם סופרת בראשית דרכה. מהיכרותי את היוצרת אני בטוחה שזוהי רק ההתחלה, אני יכולה לאבחן שיש בה ניצוצות רבים של כתיבה, והיא לא תניח לאש היצירה להיכבות לעולם.

 

טל, ספרי מעט על עצמך.

שמי טל איפרגן, באוקטובר הקרוב ימלאו לי 26 אביבים.

מאז שהשתחררתי למדתי מעט משלל התחומים שמרתקים אותי. עיצוב גרפי, עיתונאות, תקשורת ופסיכולוגיה.

כעת סיימתי סדנת כתיבה בבית הליקון. זו היתה הראשונה שהשתתפתי בה. עד אליה לא ממש התחברתי אל הסדנאות האלה, העדפתי לכתוב תמיד מן המקום הנקי שלי. והאמת שזו היתה חוויה משחררת מחסומים. יצא לי להכיר כותבים מוכשרים, את מנחי הסדנה המכוונים ונוצרה הפרייה הדדית.

 

לפרנסתי אני עובדת בבית קפה, לצד הסבלנות הנדרשת אוהבת מאוד את שירות הלקוחות.

לא מדמיינת ימיי בלי מוסיקה טובה ברקע וללא גיחות קטנות לים על בסיס שבועי קבוע.

כלרבים מאיתנו גם לי הים מעניק השראה.

 

כעת החלטתי לקחת חופשה קצרה מן הספרים. אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה, והלימודים דרשו הרבה  זמן פנוי, אותו ברצוני להקדיש כרגע לכתיבה.

מאז שהייתי קטנה, עט ודף היו חלק בלתי נפרד מתיק הצד שלי. ורק לפני שנה קלטתי כמה כוח טמון במילים. הבנתי שאם ניתנה לי היכולת להשתמש בכוח הזה לשם ריפוי עצמי והתמודדות אישית ובמקביל למען אחרים שחוו חוויות דומות, מחוייבת אני לעשות זאת. לעיתים כשנקלע אדם למצוקה מסויימת, דיי לו לקרוא קובץ מילים מכוונות כדי להתחזק. לשמוע שיר נכון.

 

מה הניע אותך לפרסם ספר שירים? מדוע שירים ולא פרוזה? אני ביקרתי באתר האינטרנט בו את מפרסמת פרוזה וניכר שאת כותבת פרוזה מרגשת ביותר. מדוע הבחירה הזאת?

 

. מאחורי 'נגיעות' עומד זקוף הרצון הטהור לגעת באנשים. להעלות חיוך על פניהם, להעיר זכרונות אהבה פרטיים, לעורר את הרגש.

אני מאוד אוהבת לכתוב פרוזה. ומאמינה שגם היא תמצא בעתיד מקומה יותר.

אך בשירה קיים קסם שונה.

מעט אנשים מאפשרים לעצמם לטעום מימנו, שכן השירה מעניקה לעיתים תובנות גדולות במילים מאופקות ובאופן שמצריך מחשבה. אולי השירה שלי שונה בכך שהיא נעה בין הפשטות והבהירות לנסתר. ברצוני שתגיע למיני אנשים, לא לשוחרי שירה בפרט, שלא תיהיה מסובכת מידי, שתלחש  חוכמות בקול.

 

השירים מאוד ליריים, בקובץ שלך נגיעות. את מבטאת געגועים, רצון להיות נאהבת, תחושה של בדידות, אכזבה. התפעמות, התרגשות של אוהבים. ספרי מתי את כותבת כאישה צעירה, כיצד מה שאת קולטת הופך לשיר, האם השיר במידה מסוימת מרפא את הפחד, בשירים שלך את כותבת הרבה על הפחד לאהוב.

מעט מהשירים בספר נכתבו בקיץ שעבר, שירים אחרים נכתבו עוד לפני קבלת התואר: אישה.

פעמים אחדות אני כותבת עליי ובשאר נעזרת בתחושות, בחוויות שעברתי ובדימיון כדי לתאר את האחר. ממקום של הזדהות והבנת רגשות הקורא, מתוך הכרה בקיום האורות והחושך בכל אחד מאיתנו.

וכן, מאמינה ששיר אכן מרפא פחד. השיר מצלם תמונה מסויימת, עליה ניתן יהיה להביט מזוויות שונות.

 

את יודעת, אני עונה על השאלות שלך, לאחר שטרקתי דלת אהבה שפג תוקפה.

ובמקום לנעול את שאר הדלתות הנוספות ולהשאר סגורה מאחוריהן כשם שנהגתי לעשות בעבר, הפעם אינני מוכנה לוותר לאהבה.

אני מגלה עד כמה לב שבור מתאחה והופך רחב יותר. מכין עצמו לאהבה אחרת, שונה.

לעיתים אתה נמצא בתוך משהו, הופך שבוי למחשבה שזה נצחי, שזה לעולם לא יניח לך, לא ירפה. שלא קיים טוב מכך. וזו טעות. מפני שתמיד קיים טוב יותר במקום מימנו בוחר אתה לצאת.

אותו פחד לאהוב נובע מהאפשרות שאת המעוף יחליף כאב, אכזבה, חלל ריק ובדידות.

ועדין הוא לא מהווה תירוץ נכון מספיק כדי לוותר עליה.

 

חיפשתי בספרך נגיעות אחר שיר שלך שיבטא אותך מעבר לדיאלוג של אהוב אהובה שכן הספר שלך רווי בדיאלוגים כאלה הנותרים בלא מענה, ומצאתי  שהשיר "הריקוד שלי" מבטא אותך.

בשיר הזה מתנהל   דיאלוג עם דמות של האהוב אולם בסיומו הדוברת חוזרת "ללבד". מדוע את חוזרת ללבד? האם יש כאן אמירה פילוסופית מעבר למילים?

 

 

השיר 'הריקוד שלי' נכתב בהשראת חברה שהיא רקדנית.

בנחישות ובעוצמה שלה היא הזכירה לי עצמי. ובעצם את כל אחד ואחת מאיתנו.

השיר מזמין את הקורא לצאת לרקוד באופן הכובש שלו, להשתחרר.

 

בסיום השיר אני אכן חוזרת ללבד. אולי מפני שרחבה קטנה יכולה אמנם להכיל שני אוהבים, ריקוד משותף ושמחה אחת גדולה. שמחה שבכוחה להתעצם בזרועות בן זוג תומך – אך שאל לה להתקיים בזרועותיו בלבד.

אדם צריך שתיהיה לו היכולת להגיע אל שמחות גדולות בעצמו, להיות מודע להיותו מיוחד ומסוגל להחליט לקום, לגשת אל רחבת הריקודים ולהיות מאושר. להתמודד עם כל מקצב וסגנון.

הריקוד שלי/טל איפרגן                                     

 

אִישׁ עוֹד לֹא יָכוֹל

לִרְקֹד אֶת הָרִקּוּד שֶׁלִּי

שׁוֹנֶה הוּא מִן הַשְּׁאָר

אוּלַי מְעַט יוֹתֵר אִטִּי.

נִרְאֶה, כִּי אֵינֶנּוּ זָז

לְפִי מִקְצַב הַצְּעָדִים

אַךְ הוּא לָבֶטַח לֹא עָיֵף

וּמְשַׁקֵּף צְלִילִים.

 

רִקּוּד שֶׁמְּסֻגָּל לְהִשְׁתַּחְרֵר

מִמַּה שֶׁבֶּעָבָר הִגְבִּיל אוֹתִי

בֵּין הַיָּפֶה לִמְיֻחָד

נוֹטֶה לִהְיוֹת הוּא אֲמִתִּי.

 

הִצְטָרֵף אֵלַי,

אֶל רְחָבָה אַחַת קְטַנָּה

שֶׁתָּכִיל אֶת שְׁנֵינוּ יַחַד

בַּשִּׂמְחָה אַחַת גְּדוֹלָה.

תּוֹבִיל מְעַט וְאָז אֶפְשָׁר

לִרְקֹד לְרֶגַע לְבַדִּי.

מִפְּנֵי שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא יָכוֹל

לִרְקֹד אוֹתוֹ כְּמוֹתִי.

 

 

 

השיר 'לוכד החלומות', שיר יפהפה, מנין נובע הרצון ללכוד חלומות? מהם החלומות שלך? האם "לעצב מחדש את חדרי הלב?" הרק אלה החלומות שלך, טל?

  
הרצון ללכוד חלומות קיים בכולנו. לתפוס אותם ברשת כדי להיות בטוחים בוודאות שלא יעלמו, או חלילה ישכחו. שהם ישארו בתוך תוכה של הרשת עד לרגע המתאים למימוש.

כרגע אני יכולה לומר לך שאחד מחלומותיי הוא אכן 'לעצב מחדש את חדרי הלב'.

לספר שזה המנחה אותי כרגע בכתיבת שיריי החדשים.

מכל קשר יש לקחת משהו, תובנה, ידיעה שלמה שלא נכנסים אל אותו נהר פעמיים.

 

אחד מחלומותיי הגדולים ביותר הוא בפשוטו להמשיך לעשות את מה שאני עושה. לזכות בכך ש'המילים שלי ידברו אל אלף רבבות' – כנכתב בשיר החותם את הספר. הסיפוק הגדול ביותר מגיע אליי משם, מתגובות הקוראים, מהנתינה המופלאה הזו לצד היכולת לגרום לאחר להתרגש.

 

לוכד החלומות /טל איפרגן.                                                                    

 

תָּלִיתִי לוֹכֵד חֲלוֹמוֹת

עַל הַקִּיר

לְצַד הַסְפָּקוֹת

שֶׁיֵּשׁ בָּאֲוִיר.

 

כְּשֶׁאֲנִי קָמָה בַּבֹּקֶר

הָרֶשֶׁת מְלֵאָה.

בְּחִידוֹת הָאֹשֶׁר

בְּסִימָנֵי שְׁאֵלָה.

 

הָיִיתִי יוֹצֶרֶת

אֶת הַסִּבּוֹת

מִתְבַּשֶּׂמֶת בִּסְמָלִים

מִתְלַבֶּשֶׁת בְּנוֹצוֹת.

 

וְיוֹצֵאת לְבַקֵּר

אֶת חֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי

הַשַּׁיָּכִים לְאַחֵר

שֶׁמַּגְשִׁים בִּמְקוֹמִי.

 

אַךְ קָמָה מְאֻחָר

הַמִּשְׁאָלוֹת כְּבָר עֵרוֹת

הֵם יָצְאוּ לְפָנַי

הוֹתִירוּ בְּרִירוֹת.

 

וְהַתִּקְרָה יְצִיבָה

אֵין סִבָּה לְסָרֵב

לְעַצֵּב מֵחָדָשׁ

אֶת חַדְרֵי הַלֵּב.

 

בכמה שירים בספר את כותבת בלשון האוהב המצפה לאהובה, ניקח לדוגמה את השיר 'מופיעה', מנין הרצון שלך לכתוב כאוהב על אהובה.

 

 

 הרצון לכתוב כאהוב אל אהובה, התחיל מפרוייקט שלי ושל ידיד טוב, יוצר, מלחין וזמר.

ברצוני שאחדים משיריי יזכו ללחן ויבוצעו ע'י זמרים וכך הכרנו. הוא התחיל להלחין שיריי, שהיו כתובים בלשון בת ובשלב כלשהו התחלתי לכתוב שירים גם בשבילו. בלשון זכר.

הכנסתי עצמי אל דמות הדובר, האוהב, החושק, המתגעגע. אהבתי את האתגר הזה, את היכולת לכתוב לאחרים והמשכתי בכך.

רבים סבורים כי סופר/משורר מתעד ביצירותיו מציאות קיימת, מספר במדוייק על עצמו או כותב לנשוא מסויים. חשוב לי לנצל את הבמה הנהדרת הזו כדי לומר שלא תמיד זה נכון! הגדולה בכתיבה בעיניי,

מגיעה מהיכולת המופלאה לשלב אמת פנימית עם היכולת להעצים חוויות מסויימות, רעיונות ומקרים – עם הדמיון. זוהי נחלת משוררים וסופרים גדולים.

 

חסרים לי בספר, שירי משפחה, או שירים שיש להם נופף שונה, התעסקות באני המתאהב מאוד בולטת בספר והיא באמת, מתאימה לכותרת נגיעות. האם יש לך שירי משפחה שלא נכנסו לספר? האם יש שירים חדשים שעוסקים בנושאים חדשים?

 

 ההתעסקות באני מתאהב אכן בולטת במיוחד. אני משערת שזה מחמת השמחה שזה קרה גם לי.

להרגיש בה ברגע נתון זה נהדר, היא רחוקה מלהיות דבר יומיומי, שגרתי וברור מאליו.

אך יש לזכור שלעיתים היא מטשטשת את הראייה, מסנוורת.

שאהבה ללא אמון היא בלתי אפשרית. ושזה בזבוז זמן לנסות להלחם בזה.

 

לגבי שירי משפחה הם נמצאים עדין במגרות. המשפחה היקרה שלי מתגוררת הרחק מכאן,

מצב המכיל געגוע שאינו מרפה עימו למדתי לחיות.

שירים יפים נכתבו לאמא, שהיא הכותל שלי ואף זכו ללחן. אישה גאה, חזקה, אופטימית.

כמובן שיש שירים חדשים, חלקם עוסק שוב באהבה, בפרידה, השאר בנפש האדם. הפתעה.

 

טל, מה חשת עם פרסומו של הספר, מה היו התגובות שקיבלת? האם את מחוברת לקבוצת משוררים צעירה? יש לך חברים שכותבים?

 

 

 

עם פרסומו של הספר התרגשתי מאוד. קבלתי תגובות חמות. ושמחתי כלכך שהן הגיעו דווקא מקומץ רוכשים שאינו נוהג לקרוא שירה או שחשוף אליה. אנשים שאהבו את הסגנון הישיר, את גובהן של העיניים.

הם ציינו את ה'ניצוץ' הקיים בכל שיר.

 

אני מאוד אוהבת חריזה, חושבת שהיא מנעימה את הקריאה, מחליקה אותה.

ומראש חשוב לי לקחת את הקורא בחשבון, לתת לו הזדמנות להתרגש ללא מאמץ ייתר.

אנשים המגיעים מתחום הכתיבה העירו לי על ההתמסרות אל החרוזים.

כך שבשיריי החדשים הרשתי לעצמי לשבור מעט מבלי לפגוע בצלילים.

עמי יסעור – אדם יקר כתב ביקורת מרשימה לספר, מן המקום מקצועי שלו.

אמי החלה מתרגמת שיריי לספרדית, וגם משם, מצידי הדרום אמריקאי אני זוכה לתגמולי מחמאות. הן מבחינתי העושר, האושר והייעוד.

 

 

טל הרשימה אותי בתשובות ישירות, בפתיחות חשפה לפני את עולמה, ועולם זה מגיע אל הקורא ללא חציצה. זוהי יכולת האמן ליצור דיאלוג עם הקהל. אני מאמינה שלטל יש ייחוד שימשיך להתפתח.

טל בראשית דרכה האמנותית, היא מנסה לרקוד את הריקוד שלה בדרכה המיוחדת. היא מציירת לנו במילים עולם של שאיפות. מכאן ניכר שזוהי התחלה מרשימה, זהו רק ריקוד הפתיחה, ואני בטוחה שנשמע על מניפה מרשימה של יצירות.

 

טל היקרה, אנו מצפים!