שבוע הספר העברי בבית הקהילה של יוצאי טוניס

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

כתבה : שושנה ויג

צילום – מאיר כהן

ביום רביעי 10.6.09 נפתח אירוע חגיגי ומיוחד בבית

קהילת יהדות טוניס שברחוב מקדולנד בנתניה,הנקרא

 בית "עמית". בבית נמצא  בית כנסת, וכן מוזיאון למורשת

יהדות  טוניס. במקום מתקיים לאורך השנה מועדון גמלאים

 בו מתקבצים יוצאי העדה לכוס תה, למשחקי חברה ולשיחות

 חברתיות. הבית מטופח מאוד ורחב ידיים. ויטראז'ים מעטרים

את חלונות הבית. אנדרטה לזכר הנספים מקרב קהילת יהדות

טוניס במאורעות הרדיפות בתקופת הנאצים חקוקה על  קיר הכניסה

 המערבי. יש תוכניות לבנות קומה נוספת למבנה ועד אשר יאספו תרומות

 מתקיימים חיי קהילה ערים במבנה הקיים. באותו הבית  לצד כל אלה

נערכים פעילויות תרבות לרווחת החברים.  השנה  נפתח בבית הקהילה

 שבוע הספר העברי לחברים הכותבים בעברית ובצרפתית.

ברחבה המפולשת בתוך הבית, מקום רחב ידיים, סודרו מבעוד מועד

דוכנים קטנים והחל מן השעה חמש בערב ביום רביעי, במועד פתיחת

שבוע הספר בכל הארץ התקבצו סופרים רבים ואנשי מחקר והציגו

לראווה ספרים רבים שנכתבו על ידי חברי הקהילה.  חשיבות שימור

 המסורת  של יהדות טוניס אינה מכורח של התבדלות חברי הקהילה,

אלא מתוך תחושה של חשיבות שימור מורשת ההורים והסבים.

הקהילה היא קהילה חיה ותוססת בעיר נתניה ונמצאת במקום מאוד

 מרכזי. הקהילה  מהווה אבן שואבת לחברים רבים שמגיעים גם מקרוב

 מהעיר נתניה וגם  מצרפת. בין המשתתפים באירועי שבוע הספר

של הקהילה סופרים שמחלקים את זמנם בין צרפת ובין ישראל.

האורחים הגיעו מרחבי הארץ ולא  רק מהעיר נתניה.

ניכר היה על פניהם של הכותבים  שהיו נרגשים מאוד בשל

המעמד החגיגי.  זהו אירוע ראשון מסוגו וייחודי בשבוע הספר. 

עו"ד אייל אורטל הסתובב בין החברים בגאווה יתרה ממנהלי אתר

עמית באינטרנט, אתר יוצאי הקהילה הטוניסאית . ויחד עם זאת

ניתן היה לחוש החמצה על כך שהבנים והנכדים נעדרו מן המקום.

בעקבות האירוע יש הסבורים שצריך לקרב את הדורות הבאים

למורשת הקהילה. צריך להזמין לקראת האירועים הבאים את

כותבי הדור הצעיר.

כשהחלו הנאומים הקצרים מעל הפודיום ברך ניסים טויטו המנכ"ל

 את האורחים והודה לבאים בשערי הבית. מירי אלקלעי מיוזמות

 האירוע ומנהלת האירוע חברת הוועד וועדת התרבות  הסתובבה

 בתחושה של סיפוק רב בין הקרואים. זה אחר זה עלו לשאת דברים

הסופרים והאורחים שהציגו את ספריהם.

בין הכותבים בעברית בלט שרלו בר טוב שכתב ספר בעברית בשם

 "מפתחות"  על מסעו לטוניס ארץ הולדתו. בדברו על ביקורו ועל

ספרו ניכר שהמפגש עם מחוזות הולדתו הולידו בו זיכרונות וכפי

 שביטא בדבריו  הוא חש כיצד כל תמונות ילדותו התעוררו לחיים.

 הוא כתב בספרו שהתחושה הייתה כאילו לא עזב את מקום הולדתו

 ושב אליו כעבור עשרות שנים.

כעבור שעה קלה החל המנהל הכללי  הבית מר ניסים טויטו להזמין

את הסופרים להציג את יצירותיהם וזה אחר זה עלו על הפודיום

היוצרים וסיפרו בשפה הצרפתית או בשפה העברית את אשר באו

 להציג באירוע החגיגי. בין הסופרים היו יוצרים שלא יודעים עברית

ועל כן תורגמו דבריהם לעברית על ידי  אחד מן החברים.

חוקר הספרות פרופ' אפרים חזן וגם ח"כ  ושגריר ישראל בפריז לשעבר

מר ניסים זוילי היו בין המברכים. מר זוילי בירך בעברית וגם בצרפתית

 כמנהג המקום.

הקהל ישב בהתרגשות והאווירה הייתה אפופת תחושה מיסטית.

הרגע היה רגע מכונן ייחודי שלא נראה כמותו בישראל.

העיר נתניה שיש בה כותבים רבים דו לשוניים העניקה בערב זה

חוויה רוחנית לכל באי האירוע. אנשים התעכבו בדרך לבית הכנסת

 ועצרו ליד הדוכנים שהציגו ספרי מחקר על העדה. אחד הספרים

 היה ספר המחקר הנקרא "תרשיש", ספרו של חוקר הספרות

 פרופ' אפרים חזן, מיוצאי העדה שעלה לארץ מטוניס בשנת 1952.

פרופ' אפרים חזן הסתובב בחגיגיות בין היוצרים והתבשם מאוצרות

התרבות של הקהילה.

בין הספרים בלטו גם העוסקים בזיכרון בני העדה  בארץ ולא רק

 בזיכרון המורשת. אנדריי הטל הציג לראוה שני ספרים שהפיק

שהם בבחינת ספרי זיכרון ועדות הספר הראשון הוא ספר ובו

פרטים אוטוביוגרפיים על נופלים בני העדה שנפלו במערכות

 ישראל ופעולות הביטחון. בדבריו הדגיש מר הטל, שהיה בין נופלי אלטנה

 מישהו מבני העדה, גאוות העדה הייתה להראות שהיא שייכת לחוויות

 בני המקום והיא שיתפה פעולה עם בני העדות האחרות,

בתהליך מיזוג הגלויות.

הספר השני הוא ספר היסטורי המתעד את רדיפות הנאצים

בטוניס, כשהספר יכול לשמש ספר מחקר היסטורי.

הסופרת ויואן סממה לסלבאום כתבה שני ספרים בצרפתית

 והיא  ביקשה מן הקהל להתעניין האם מישהו יכול למצוא

 במאי להפיק הצגה על שלוש נשים שהיא כתבה. מיד לאחר

סיום דבריה הציע מישהו מן הקהל את שירותיו.

חנה כהן פרז כתבה את הספר "נשים בכחול",  על שירת

 נשים דתית בטוניס כתבה ד"ר מרים גז אביגיל. 

מנחם קרייף  כתב בצרפתית, "האיש בעל תשע השמות"

ספר אוטוביוגרפי על עצמו בהיותו איש כוחות הביטחון לשעבר  שנים רבות.

הרב  סיטבון מיכאל שכתב "שתי אהבותיי"  התורה והמוסיקה, ספר בצרפתית.

 

הספרים שהיו בתצוגה ועמדו למכירה היו כולם ספרים

המתדיינים ביהדות  יוצאי טוניס. מורשת שירת הנשים,

מורשת מנהגי העדה, מחקרים שונים על הקהילה,

 זהו הבית ואלה היצירות. הייתי נציגה של דור הבנים, כמי שנולדה

 לאם ששורשיה בטוניס  קיבלתי בשמחה את הידיעה אודות ארגון

הערב החגיגי ובמהירות השתלבתי באירוע.  בספר שיריי הראשון

שירי משפחה על הענף הזה שצמחתי ממנו. של אמי הורתי שנולדה

בעיר כייף בטוניס, בחלק הצפוני של  טוניס על גבול אלגי'ר.

 

התקבלתי בסבר פנים יפות, נפגשתי לראשונה עם מנהלי המקום

 והשתלבתי באווירה החגיגית של הבית. זו הייתה חוויה בלתי

רגילה להיות באירוע מכונן של העדה בישראל ובעולם כולו. 

לאחר שסיימתי לקרוא שני שירים , (גנבתי כמו כולם קצת זמן) ,

ניגש אליי איש מיוחד והניח סכום של כסף שאמד כי זהו סכום

המכירה של ספריי, של הדוכן הקטן שלי. הוא ביקש ממני לחלק

 את ספריי זה נעשה בצניעות כמו במתן בסתר. הרגשתי התעוררות

 מיוחדת ורצתי לחלק את  הספרים היקרים לאורחים.  הייתה לי

הצלחה כבירה במפגש הראשון . הרגשתי  שחדוות היצירה מתחילה

 בבית הזה, בבית שהוא גם ביתי. הידד ל"עמית" ולמנהיגיי הקהילה !

 

הספרים שלי

שושנה ויג

 

 

בְּבֵית הַקְּהִלָּה שֶׁל יַהֲדוּת טוּנִיס

בֵּין הַמּוּזֵאוֹן לְבֵין בֵּית הַכְּנֶסֶת

בֵּין הָאַנְדַּרְטָה וּבֵין הָאֲנָשִׁים

מָצָאתִי עַצְמִי

נִפְגֶּשֶׁת עִם עֲבָרִי  מֵאֶרֶץ עַרְבִית.

בְּצָרְפָתִית שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל יַלְדוּתִי

בַּמַּבָּטִים

וּבִתְנוּעוֹת הַיָּדַיִם פָּגַשְׁתִּי

אֶת אִמִּי מְדַבֶּרֶת אֵלַי

בְּקוֹל קָרָאתִי: אוֹנְרְיֶיט!

שֵׁם אִמִּי בְּעִיר הֻלַּדְתָּהּ.

אָבִי יָשַׁב בְּשֶׁקֶט

מַקְשִׁיב אֵיךְ אֲנִי מַחְזִירָה לוֹ

אֶת  אִמִּי  מֵעַל הפּוֹדְיוּם.

קָרָאתִי בְּבֶכִי לְסָבִי

לְנִסִּים טַהַר .

סָבֵי הַיָּקָר

הִתְעַכֵּב מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מָדַד חֲלִיפוֹת יְקָרוֹת.

אִמִּי חָמְקָה מֵעֵינַי בֵּין מַבְּטֵי הַנָּשִׁים

הִיא לָחֲשָׁה לִי

בִּתִּי הָאֲהוּבָה,

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתְּ כָּאן

בֵּין הַצֶּאֱצָאִים מָצָאת לָךְ

בַּיִת.

 

הַרְחֵק מִכֶּיף שֶׁבְּטוּנִיס.

בֵּין רִגְבֵי הָאֲדָמָה

אַתְּ מֵינִיקָה

אוֹתִי חָלָב שֶׁל פַּעַם,

לָחַשְׁתִּי לָהּ.

 

 

אִישׁ יָקָר כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

הִגִּיעַ וְלֹא דִּבֵּר

כָּתַב לִי בִּשְׂפַת הַקֹּדֶשׁ

שֶׁאֲחַלֵּק מַתְּנָתִי לָאוֹרְחִים.

 

וְנֶעֱלַם.