מקום ראשון "ילדי ישראל כותבים"

דנה כהן

כיתה ג', בית ספר "רימלט" נתניה

הבלון שלא אהב לעוף

לבְּלוּבי הבלון היו המון חברים. כל החברים אהבו מאד לעוף. 

בלובי מאד רצה לשחק עם סיגלית הבלונית הסגולה, אבל התבייש שהיא תדע שהוא מפחד לעוף. סיגלית הייתה בלונית לוליינית ולימדה את חבריה לעשות פעלולים באוויר.  פעם סיגלית נתקלה בבלובי באמצע הפעלול, ושאלה אותו אם הוא רוצה להצטרף למשחקי האוויר. לבלובי הופיעו שני עיגולים אדמדמים בצדדים, והוא אמר לה: "אאאהם… אפשר מחר או אולי מחרתיים?" והסתלק משם במהירות.

בערב בלובי לא יכול היה להירדם. עלו לו מחשבות: "אולי הייתי צריך לספר לסיגלית שאני מפחד לעוף, אולי היא הייתה מלמדת אותי איך להיות אלוף כמוה ולא לשבת למטה ולהמציא תירוצים". הוא לקח פיסת ניר וכתב:

סיגלית יקרה,

אני מצטער מאד שלא הסכמתי לשחק איתך אתמול. במיוחד אני מצטער שלא אמרתי לך מה הסיבה האמיתית לכך. אני מפחד לעוף בגבהים. מקווה שאת לא צוחקת עלי כעת.

שלך בלובי.                

בבוקר סיגלית מצאה את המכתב בתיבת הדואר שלה. כשקראה את המכתב חיוך קל עלה על שפתיה.  היא הגיעה לביתו של בלובי. בלובי היה ממש נרגש! בלובי סיפר לה על הפחד מהעורבים. סיגלית אמרה לו שאין מה לפחד מהעורבים, הם חברים טובים שלנו.  היא הזמינה אותו להצטרף אליה למעוף לא כל כך גבוה. הם תפסו משב רוח קל, התרוממו באוויר ושילבו חוטים. כשהם שילבו חוטים שוב הופיעו לבלובי עיגולים אדומים בצדדים. בלובי לא ידע מה קורה לו אבל הוא הרגיש נפלא. הם המשיכו במעוף גבוה, ובלובי שכח בכלל מהפחד. ואז סיגלית אמרה לו פתאום: "תראה, תראה את העננים!",

בלפור חקק מעניק את הפרס לדנה כהן.