אוקיינוס הקברניט
בלילה, אָמוֹר נכנסה לחנות הספרים, בשמלה ורודה וסנדלים לבנים. גם האישה הקטנה שלצידה לבשה אותה שמלה בדיוק. עיניה של אמור מלוכסנות ואפה קטנטן וחצוף. עיניה כהות כצבע שערה הגולש אל כתפיה הצרות. האישה הנמוכה שלצידה בחרה עבורה קלטת, היפה והחיה.
האם נותר לכם סרט זה? שאלה.
ואמור הגניבה לתיקה הקטן את עליסה בארץ הפלאות.
תני לי את הקלטת, אמור לחשה לאישה, יש עוד מקום.
בת כמה את אמור? שאלתי.
בת שלוש וחצי.
איזו שעה את הכי אוהבת במשך היממה?
את החורף.
הקלטת נותרה בתיק והאישה הקטנה שילמה עבור קלטת אחרת.
הנפתי את אמור בזרועותיי, משקלה קליל כתינוקת. הכנסתי אותה לעגלת הקניות וסובבתי.
לונה פרק, לונה פרק, צעקתי.
ומה שם המשפחה שלך? שאלתי.
אמא ואבא. היא אמרה.
ואת הולכת לגן?
לא. אני הולכת הביתה לישון.
זה יפה, מקורי