אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

שלגיה

 

 

 

 

 

 

 

כולם אוהבים את שלגיה

בגלל שערו השחור, עֵינֵי

התכלת, ההפקר. כי אמו

זרקה אותו מהבית

יופיו נמצא בסיכון

והוא יכול יום אחד

להעלם. כי לבו עלול

להעקר. אבל שלגיה

לא אוהב את שלגיה.

הוא אוהב כל מה

שעלול למחוק שחור

ותכלת. כל מה שעשוי

לעשות לו קבר. 

לא, הוא לא יכול לברוח
משוכנע שהנסיכה 
היא כל מה שחיפש ביער
בטרם פגש בגמדים 
שטיפסו על גופו הצחור 
ינקו בדקו ומצצו
אבל הגמדים חיים בקומונה 
ושלגיה בתוך תוכו 
הוא בורגני.


 

 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן