מָה שֶׁנּוֹתַר הֵן חֶלְקֵי פָּנִים שֶׁאֵינָן מִתְחַבְּרוֹת
שְׁנֵי כְּתָמִים שְׁחֹרִים שֶׁלָּךְ וּשְׂפָתַיִם סְדוּקוֹת
תְּנוּךְ אֹזֶן עִם נְקֻדָּה נוֹצֶצֶת
טָעֲמָה הַמְּיֹחָל שֶׁל לָשׁוֹן קָשָׁה, צַוָּאר, קְווּצוֹת שֵׂעָר
גּוּף גָּלוּי גּוּף
וּפֶּרֶץ אֵשׁ קְטַנָּה וְלָבָּה
בְּאוֹר צִילוֹ שֶׁל הַמָּוֶת.
"הַיָּפָה מִן הסֵיין" לֹא מֵתָה
וַאֲנִי מִתְנַדְנֵד בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ
וְהַבָּשָׂר שֶׁלָּךְ
רָב
לָבָן
וְעָנֹג
מְמַלֵּא אֶת רוּחָהּ שֶׁל קְרִיסְטִינָה.
תּוּגָּת זִקְנָה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מַרְגּוֹעַ עוֹד
עִוֵר עָזוּב בְּלֵב הַיְּשִׁימוֹן
מַמְתִּין לְבוֹאוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה.
אֲנִי מְצַלֵּם אוֹתָךְ וְאַתְּ לוֹגֶמֶת מִן הָאָדֹם הַזֶּה
וְלֹא נוֹתֶנֶת אֶת הַדָּעַת לִשְׁנַת הַבָּצִיר שֶׁל הַיַּיִן
וְהַצִּפּוֹר שֶׁעָמְדָה עַל מַדָּף הַתְּרִיס בָּחַלּוֹן
עָמְדָה שָׁם רַק לְרֶגַע.
מֵרַחוֹק, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה,
בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בָּךְ
אֵיךְ אַתְּ עוֹמֶדֶת מוּל הַמַּרְאָה
אֵיךְ אַתְּ מַתְאִימָה אֶת גּוּפֵךְ הַבָּטוּחַ
לַפָּנִים שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּסֵּכָה
אֵיךְ אַתְּ חוֹצָה אֶת הַחֶדֶר לְאָרְכּוֹ
בִּתְנוּעָה לְלֹא תְּנוּעָה
וְאֵיךְ קוֹלֵךְ המתחספס אוֹמֵר:
"צַלֵּם אוֹתִי עַכְשָׁו!?"
אֶפְשָׁר לֹא לְצַמְצֵם אֶת הַמֶּרְחָק
וּמָה שֶׁיִּשָּׁאֵר הוּא תַּצְלוּם דְּיוֹקָן קָטָן
בְּשָׁחֹר לָבָן
וְאֵין.