אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ יְרוּשָׁלַיִם
הִצְמִיחָה בְּפִי שִׁינֵי זְאֵבָה
וְהייתי אוֹרֶבֶת לְךָ בָּרְחוֹבוֹת
אִם הָיִיתָ נִתְקַל בִּי
הַקֹּר מִסָּבִיב לָאִישׁוֹן,
הַזָּרוּת,
הָיִיתִי מְשַׁסֶּפֶת בְּךָ אֶת שִׁינַי
וּמְיַלֶּלֶת אֶל אֱלֹהִים:
תּוֹדָה, תּוֹדָה.
אוּלַי לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע
עַד כַּמָּה הָיִיתָ לִי הַמָּוֶת
וּכְּכָל שֶׁבָּחַרְתִּי בְּךָ כָּךְ חָיָה בִּי
הַבְּדָיָה וְהַגּוּף שֶׁהָיָה מְיֹעָד
לְאַהֲבַת בְּשַׂרְךָ צִימֵחַ בָּשָׂר
וּמִבִּטְנִי בָּקְעָה אָהֲבָה טְהוֹרָה.
אֲנִי נִסְתֶּרֶת בְּחַדְרִי
וְהַדָּם שֶׁהִרְעִיד אֶת הַחֲלוֹמוֹת
כָּעֵת מִשְׁתַּנֶּה לְאֵימָה
לְאַבֵּד אֶת מַרְכִּיבֵי הָאַהֲבָה.
לָאֵימָה מִסְפָּרַיִם גּוֹזְרוֹת נְשִׁימָה,
מְפוֹרְרוֹת אֲוִיר לְאַבְקָה מֵסָמֵאת
וּבְתוֹךְ הַחַיִּים זוֹרֵם נָהָר הַיֹּפִי
שׁוֹטֵף אֶת הַצַּעַר בַּמִּדְרוֹן
וּבְכָל פַּעַם שֶׁנִּשְׁמַעַת שִׁירַת יְלָדִים
פִּצְעֵי זִכְרוֹנְךָ נִשְׁכָּחִים וּמִתְבַּהֲרִים כְּאֶוִילִיִים.
גַּם בְּלֵב הַבְּדָיָה זוֹרֵם נְהַר הַחַיִּים
וְהַשִּׁיר הוּא נְקוּדַת הָאֲחִיזָה בְּתוֹכָם.
אוקיינוס
זה כל כך יפה.
לקרא כמה פעמים להתענג על החיבורים, המעברים. והשורה האחרונה, סוג של תובנה לחשוב עליה.
הו! תני לי נקודת אחיזה בירושלים ואניף את העולם. או סדין לבן. מה שבא ליד.
חגית, עשית שיר מצוין!
והניגוד בין ירושלים לים – משובח.
תבורכי, המשוררת.