בננות - בלוגים / / הציפור הכחולה
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

הציפור הכחולה

אני רוצה לגלות לכם סוד. מצאתי ציפור. כנפיה שחורות וגופה כחול. קראתי לה הולי והבאתי אותה לביתי. היא יושבת בחן על שולחני. אני נוגעת בה והיא שרה בשפה חדשה. ציפור חכמה ועתיקה, מלמדת אותי איך לעוף מעל הרחוב החלוד שלי. אני מזריקה למוחי את צלילי קולה כמו מורפיום.
אדם לא יכול לחיות רק לעצמו. הוא חייב לחשוב גם על אחרים. הציפור הזאת יכולה להיות כל כך טובה לחבר שלי. הם נולדו באותה ארץ. אבל אני לא רוצה אפילו להראות לו את הציפור. אני לא רוצה להשאיל לו את הציפור. אני מסרבת שהוא ייקח אותה ממני. נוצות הפלדה והגוף הברזלי. הציפור הזאת היא רק שלי. אף אחד לא ייקח אותה ממני. הבטחתי שאשמור עליה ואאכיל אותה בניירות טובים ונקיים, שאשמיע לה את השירה שלי.
חבר שלי עני וחולה. בקלות אוכל לכנותו מטורף. הוא תקוע בארצי בלי כוח או כסף לשוב לביתו. אני קוראת את סיפוריו והם תמיד מלאים בכאב ובחיפושים בזבל אחר מזון.
"אני כל כך לבד" הוא אמר. "אבל אני לא יכול להרוג את עצמי כי יש לי כלב ושלושה חתולים."
"יש לך כישרון עצום" אמרתי לו "אתה חייב להשקיע את הטרוף שלך באמנות. אתה צריך ציפור כחולה." אמרתי "אני אחפש בשבילך ציפור משלך."
שפתי החדשה כעת שרה בשבילך, זועקת אחר הציפור שתבוא ותשב על שולחנך הריק, מוכנה לאצבעותיך לרחף על נוצותיה השחורות. כמה נפלא יהיה לראותך שוב שמח. כמו שראיתי אותך בפעם הראשונה יושב על הרצפה בחנות הספרים. כלב התכרבל בין רגליך ועיניך וידיך היו עסוקות בסידור ספרי ההיסטוריה על המדפים. צחקתי אליך ואתה חייכת אליי.
באותם ימים לא ידעת רעב. היה לך חבר שנתן לך את העבודה. אבל אז אבדה דעתך וצעקת עליו. תמיד ידעת איך להרוס את עצמך.
"אתה האויב הכי גרוע שלך."
"כן, אני יודע." אמרת.
אני אמצא לך ציפור כחולה. אתה שב בביתך ותן לעצמך תירוצים מדוע אינך יכול לשים לחייך קץ.
כמה עצוב אתה מסוגל להיות. רד למטה ואני אראה לך את הציפור הכחולה שלי. תן לי להשמיע לך את שירתה. לא כמו האישה המשוגעת ששרה מעבר לכביש. היא בודדה כמוך. כשאתה רואה אותה אתה שונא את עצמך.
אני לא המושיעה שלך. אפילו לא חברה קרובה. רק ראיתי אותך בחנות הספרים ואמרתי לך לכתוב כי יכולתי לזהות את כישרונך. כעת אני רוצה להציל אותך מהפילוסופיה השחורה שלך. מפניך המצולקות. אני שומרת על קול נמוך שלא להזיק לך כשאתה עצוב. אל תהיה כל כך רחוק. אני רוצה לתת לך את המעיל שלי. רק אל תיגע בציפור הכחולה. חבר אחר התקשר אליי. הוא אמר שבמחסן שלו מתחבאת ציפור. המשפחה שגרה בקומה התחתונה אכסנה שם את כל חפציה. אבל בקרוב הם יעזבו והוא ייתן לי את הציפור הזאת. אתן לך אותה. אתה תאכיל אותה בסיפוריך והיא לא תבקש דבר אחר. היא תהיה הבאר אליה תצרח. היא תניח לך ליילל בבקרים הקרים ובלילות. היא תהיה חברתך הטובה ביותר.

9 תגובות

  1. חגית גרוסמן

    ביום שישי בשעה 22:00 אקרא שירה בתאטרון חדש שהקים הסופר והמשורר יותם ראובני
    רחוב ירמיהו 8 קומה 1
    כולם מוזמנים

  2. שיר בפרוזה יפה. הז'אנר היפה הזה עדיין לא מוצה בשירה העברית, ואלישבע גרינבאום ז"ל, בספרה האחרון, כתה כמה שירי מופת שכאלה. והציפור הכחולה מזכירה לי את "הפסנתר הכחול" של אלזה לסקר שילר, משוררת שידעה דבר או שניים על סבל וטירוף.

    • חגית גרוסמן

      יובל היקר ראשית כל הרשה לי לברך אותך ואת הבלוג החדש שלך. אני שמחה מאוד לפגוש בך כאן. שנית, אני מופתעת (כהרגלי) שהתייחסות לפרוזה שלי כאל שיר. כנראה שזאת הנשימה המהירה. אחרת אין לי תשובה. אולי אתה תוכל לעמוד על ההבל שבין הפרוזה השירית לזו שאינה כזו. אם תרצה אני אשמח לשמוע את דעתך על הבדל זה.

      • הי חגית. קשה לנסח בדיוק, אבל כמו בכל דבר בספרות מה שקובע זאת האינטנסיביות הלשונית, שקיימת כל כך בשירייך. אם השפה "עולה על גדותיה", טעונה משמעויות כסבך יער פראי, שירה בפרוזה. אם סיפור – פרוזה (ולא שיש לי משהונגד פרוזה חלילה). רק, אם יורשה לי, להציע זהירות מ"עומס יתר" לשוני של מטאפורות, מבריקות ככל שיהיו בשירייך, כי יש בהם את האתוס והאהבה לאדם ששרון אס, משוררת מעולה בזכות עצמה, נראה שקצת אבדה. לפעמים צריך דווקא להיזהר מעודף כישרון מילולי. אבל לא מדובר ב"ציפור הכחולה". השפה בכל הכוח, אבל לא על חשבון הדיבור הפשוט.

        • חגית גרוסמן

          יובל תודה שהארת את עיניי. איני מבינה עדיין את דבריך על שרון אס, אולי תרצה לתת דוגמא? אני מעריכה מאוד את ההערות על העומס הלשוני, אולי גם הנשימה הפרוזאית שונה, פחות מהירה. המחשבה על הדיבור הפשוט מעוררת מחשבה. אולי המטאפורה הנכונה לפרוזה היא חלון שקוף לעולם אחר, כזה שאין התעכבות על השמשה אלא על הנוף שמשתקף בעדה.

    • חגית גרוסמן

      אלזה לסקר שילר היא השראה גדולה. תודה שהזכרת אותה. למרות שהיא בלתי נשכחת.

  3. דיבור מרגש. כמיהה לציפור שמזדהה אתה. אולי בגלל זה כל כך הרבה ציפורים אני מציירת. הציפור הכחולה או כל ציפור. רוצה חברה ציפור.

  4. שרון שלי ברעם

    חגית יקרה, התרגשתי, הזדהתי, חמלתי. אהבתי פעם איש שצחוקו היה נעים וידיו מסדרות, מתקנות ומרפאות. כך היה לפני הרעב ושריפת החפצים לפני שאבדה עליו דעתו. עד עצם היום הזה מתגנבות לליבי מחשבות, אילו רק הייתי נותנת לו, את מה שאולי יכולתי ולא נתתי.
    הסיפור שלך נגע לי.
    אוהבת את הכתיבה שלך, את המילים הטובות והלב הרחב.
    מחכה לקרוא עוד פרוזה סוחפת,
    שרון.

    • חגית גרוסמן

      שרון, תמיד האמנתי שלכל אישה שקוראים לה שרון יש כישרון. עד כה אמונתי מצדיקה את עצמה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן