אוקיינוס הקברניט
את תפתחי אובססיה לחנויות יד שנייה. אולי זאת בעצם לא אובססיה, זאת הערצה. חנויות יד שנייה הם המקום שבו הזמן לא הולך לאיבוד. זה המקום היחיד שהחפצים הישנים לא מושלכים ממנו. זה כמו בית אבות. מקום עם עתיד מפני שיש בו עבר. רק במקום שמכבד את העבר יכול להתקיים העתיד. זה הישן והטוב, לא החדש והרע. זה רוחות רפאים ששומרות סודות ומצפות ומחכות עד שאת באה ולובשת אותן ויודעת בבירור שאין עוד שמלה כזאת בכל העיר. שמלות בחנויות יד שנייה הן חד פעמיות. יש להן עבר משלהן. מקום שבו מכבדים את אימא ואת סבתא. זה המקום היחיד שבו כל הדורות מתמזגים בהסכמה. את וסבתך הופכות לגוף אחד. העבר לא מושלך לפח. את יכולה ללכת לאיבוד ולמצוא את עצמך- סבתך מעבר לראי. החנות מלאה שמלות ובכל אחת מהן אפשרות לעטיפה, לליטוף, לשינוי. זה נדיר למצוא שמלה שמתאימה בדיוק. בדרך כלל יש צורך בתיקון. בהרחבת הצווארון. בשנות החמישים האופנה הייתה יותר שמרנית. ואת אוהבת לחשוף את החריץ שבין שדייך. המוכרת נראית לך כמכשפה בעלת רגישות מיוחדת לקריאה בכפות הידיים ולניחוש העתיד. היא תשאל לתאריך לידתך. תרצה להדביק אותך במחלתה המיסטית. נומרולוגיה. אסטרולוגיה. כירולוגיה. היא תכין לך תה ותשכנע אותך להתמכר לסקס ולא לסמים. בסך הכול התחבאת מפני הסערה שהשתוללה בחוץ. על המדף יתקתק שעון קוקייה ועל השולחן קלפי הטארוט ינסו לנחש מה לכל השדים את עושה כאן ואיך הצלחת שוב ללכת לאיבוד?
אני וינטג' לא ענתיקה
ימצאו לי מקום על המדף
?
יפה הקטע. הם אף פעם לא ינחשו אותך.
טקסט כתוב יפה אהבתי את המשפט כאן עבר והווה גרים בהסכמה
היום באופנת הווינטאג' קילקלו את אווירת העתיקות גם בחנויות יד שניה -הן יקרות וממותגות כמו חנויות יד ראשונה
חגית
כשהייתי בת 16 הייתי מטיילת כל המזן בחנות "אובססיה" ליד שניה שבשינקין. הרגשתי שיא המגניבות. הייתי נוסעת באוטובוס מראש העין לתל אביב ובשבילי זה היה המון. זו היתה החנות הראשונה המעניינת שנתקלתי בה בשינקין. הלכתי לבד וחזרתי.
היום חנויות יד שניה הן כה יקרות ש…
גלית