אוקיינוס הקברניט
ילדים
הַיֶּלֶד הָיָה תכול עֵינַיִם כְּמוֹ הַיָּם שֶׁנִּפְרַשׂ לְמוּלוֹ
שַׁעֲרוֹ הַשָּׁחֹר בָּהַק בַּשֶּׁמֶשׁ וְכִסָּה אֶת עֵינָיו כְּמִצְחִיָּה.
אִם הָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי למוצאו לֹא הָיִיתִי מְנַחֶשֶׁת שֶׁאִמּוֹ עַרְבִיָה.
הִיא יָשְׁבָה עַל כִּסֵּא פְּלַסְטִיק שֶׁשָּׁקַע בָּחוֹל הָרָטֹב.
הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּעֵינֶיהָ הַחוּמוֹת שֶׁל בִּתִּי הַמְּשַׂחֶקֶת בָּחוֹל.
בִּזְרוֹעוֹת אִמּוֹ אֲשֶׁר רְעָלָה שְׁחוֹרָה הֲדוּקָה סָבִיב פָּנֶיהָ צָחַק תִּינוֹק כְּחוֹל עֵינַיִם.
הַיְּלָדִים חָפְרוּ וְהֶעֱמִיסוּ חוֹל עַל מַשָּׁאִית צְהֻבָּה. בּתּי מִלְּאָה דְּלָיִים קְטַנִּים
ועֲרמָה אַרְמוֹנוֹת. הֵם קָמוּ אֶל הַיָּם וְזָרְקוּ צְדָפִים אֶל הַמַּיִם.
בּתּי קָמָה וְזָרְקָה אֶת חוֹל הָאַרְמוֹנוֹת אֶל הַיָּם.
אִמָּם זָעֲקָה עַל אֶחָד מֵהֶם כִּי הִשְׁלִיך אֶל הַמַּיִם פַּחִית כְּחֻלָה.
בּתּי לֹא פָּסְקָה מזריקת הַחוֹל אֶל הַמַּיִם וְרָצָה וְהִתְכּוֹפְפָה
וְזָרְקָה קְצִיצוֹת חוֹל רְטֻבּוֹת אֶל הַיָּם.
הִיא לֹא רָאֲתָה בָּהֶם דָּבָר מִלְּבַד יְלָדִים.
תיאור יפה והרמוני של תום
מה שאצל המבוגרים נטען אסוציאציות הרות אסון הופך לטבעי, כר נפלא למשחקי ים תמימים ,תמונה של אחדות
לו רק נשוב למהות הזאת
וניצור שלום בנפשנו
שמחה ששבת חגית יקרה
חנה תודה שהבנת את השיר ושאת שמחה על שובי. נמשיך ונכתוב.
ילדים זה שמחה
שיר מצוין, ויש בו משהו חדש ומרענן, חגיתוש אהובה. שמחה שחזרת.
יעל יקרה תודה אני שמחה לשוב.
גזעני קצת, לא?
"לא הייתי יכולה לדעת שאמו ערביה"? מה זה משנה?
כן, גזעני. ועל זה בדיוק השיר. אפשר לקרוא לשיר גם צבעים ואני עדיין מתלבטת לגבי השם.
זה גזעני. בהחלט. התדהמה שלערבי לא יכולות להיות עיניים כחולות. מפני שעיניים כחולות שייכות ל"גזע" אחר. איך שצבעים מסמנים בני אדם. ואיך שילדים רואים הכל בראיה נקייה ולא גזענית. בשביל ילדים כולם שווים. וזוהי תיקווה.
בשיר יש ביטוי עדין למצב המוזר השורר אצלנו, במחוזותינו החמים, מצב שבו ים, לזרוק, משאיות, חול (כחול אשר על שפת הים) – התרחקו כל כך ממשמעותם הבסיסית.
היי חגית לכדת את המבט של הילד, ולכדת את המבט של המבוגר על הילד, חיבור שכבר נישכח לי איך ילדים רואים רק את זה!!!
להתראות טובה
איזה יופי
תודה לך