נחשים

נחשים

נחשים יצאו מן המרצפות הלילה, ינקו את הסיד מהקירות עד הגיע בוקר. התעוררתי לדירה מחוסרת קירות. שכבתי במקלחת ושרתי, העמקתי והבלטתי את הח' והע' וקראתי לאמי להאזין, אך כשהיא באה והשמעתי לה את הלחן היא שאלה למה לי הח' והע' ואמרתי לה שכך שרה שושנה דמארי, זוהי שירת ארצי. רוח אימי התפוגגה כי הנחשים ינקו את כל האוויר מהחלונות וצמחו לאוויר הצונן. בטנם התמלאה נשימה חורפית. מן הרדיו עלתה סימפוניה מספר אחת של בראהמס ואני חיכיתי להתפוצצות. הכל עלה למעלה, למעלה, החצוצרות בישרו על בוא הפצצה. והנה זה בא. הכינורות מפוצצים את הדממה הבוקר, הנחשים הופכים לכינורות, יונקי תכלת פברואר שעומדת להסתיים. אני כבר לא כאן. אני בכל השנים שעברו, כעת הפסנתר מרגיע אותי.

גם האישה שקמה מן המיטה שלי הבוקר מדברת על נחשים. היא צריכה ללבוש חולצה לבנה וללכת. משלמים לה רק בשביל לראות הצגות ולתלוש כרטיסים. היא יושבת בצד האולם וצופה, אחר כך סוגרת את הדלת והולכת הביתה. אתמול אחד השחקנים קרא לה לעלות לבמה. באמצע ההצגה היא עלתה, ישבה על כיסא לבן בשמלת שיפון שחורה ועקבים שחורים וגבוהים. היה לה אודם אדום אבל קומתה היא רק מטר וחמישה סנטימטרים. לכן אף אחד לא ראה את שפתה העליונה רועדת מהתרגשות. היא נעלמה אל תוך מסך עשן ושוב לא ראו אותה עוד. היום מצאתי אותה במיטה שלי, מנושקת מפני נחשים, הם ינקו אותה לתוכם כאוויר, היא שאלה מה יהיה על העצמיות שלי? עכשיו כשאני כוכבת ויש לי מאהב. המאהב שלך. ראיתי את הראש שלה מבצבץ החוצה מפי הנחש האחרון שהעלה את השמש. שדים ינקו זרעים לשווא. זרעי שווא צמחו בכל החדרים, ליליות ריחפו מעל האסלה.

האדם הראשון עמד במקלחת והסתכל בראי, החטא הוסיף לו אודם ללחיים והאישה מבטן הנחש העלתה ניצוצות לעיניו. עלי העץ בחצר היו החכמים מכולם, הוא כיסה בהם את מערומיו והתגלח מעל הכיור.

הזוהר העליון שב אליו, והתנדף. היא לחשה לחש מבטן הנחש ונשפה על כל גופו כותנות אור הבוקר הצונן. האדם חזר למיטה והאישה יצאה לברוא לו לחם, נפשה התגלגלה בין המדרגות, הבל הקפה עדיין בפיה, דמות הנחש לא מש מפניה, היא עלתה על אופניה והנחש פידל בזנבו ובגחונו, נפשה צמחה עם צינת הבוקר, נפשה החיונית, הנפש המדברת בשפת בעלי החיים. נשמה.

חטאים בראו את המאגיה ומעשי הכשפים, משאבדו הניצוצות באה החכמה לכסות על המערומים. אני עירומה אבל אני חכמה, חשבה האישה ובטן הנחש הענקית כבר מרוקנת מארס, זהו נחש ביתי. יצירה זקוקה לאמצע התחלה וסוף, כל דמות התגלגלה בכל הגלגולים שנועדו לאדם, ותגדל ותהיה לגולם ותהיה לפרפר ותעוף.