מיטה
1
הִיא הָיְתָה מֵנִיעַ שֶׁהֵנִיעַ עֲלִילָה
מַשֶּׁהוּ פִּתָּה אוֹתָהּ לָרוץ וְהִיא רָצָה
לְאָן שֶׁבַּד עַל בַּד כִּסָּה בבדיות
הוֹסִיף זֹהַר זְמַנִּי וְתָמִיד בָּדוּי
יֵשׁ לָהּ מִטָּה לְאָדָם יָחִיד וְשֻׁלְחָן דְּמוּי עֵץ
שֶׁמְּמַלֵּא אֶת חָלָל הַחֶדֶר
וכמיהה יֶשְׁנָהּ כמיהה
שֶׁבְּרִגְעֵי הַבֵּינַיִם שׂוֹרֶפֶת
וּבַלַּיְלָה הַכֹּל אֶפְשָׁרִי
כְּשֶׁמּוּסִיקָה חֲזָקָה מַרְעִידָה.
2
הִיא רָצָה מֵחֲשֵׁכָה לַחֲשֵׁכָה
מַעֲבִירָה עַל בּימת הַהֹוֶה
כָּל טְרָגֶדְיָה שֶׁחָלְפָה וְשׁוֹכַחַת שיופיה
הוּא רַק כִּסּוּי חַלָּשׁ
כִּשְׁרִיקָה אֶל כּוֹס רֵיקָה.
הִיא מְבַקֶּשֶׁת לִפְרֹץ חוֹר בַּקִּיר
וְלָשׁוּב אֶל בִּגְדֵי הַיַּלְדוּת
בִּשְׂפַת תִּינוֹקוֹת לְהֵרָדֵם בָּעֲמִידָה עַל הָרֹאשׁ
מֵעַל עֵינֵי הָעֶשֶׂב הַלַּחוֹת מֵחֲלוֹמוֹת
הַיָּרֹק הַלַּח נִזְקָף וּמִתְעוֹרֵר לְיוֹם חָדָשׁ
אֶל כָּל שֶׁאֵין הִיא רוֹאָה בראייתה.
3
היא יְשֵׁנָה עַכְשָׁו, מִתְכּוֹנֶנֶת לְמוֹתָהּ
נשמתה מִתְרַגֶּלֶת לְרַחֵף מֵעַל גּוּפָהּ
כּרְסָהּ מתנפחת שׁדיהּ נמלאים גַּעְגּוּעִים
מִתּוֹךְ נקודת חֲלוֹם אָפֵל
עוֹלָה וְנִמְתַּחַת הֲבָרָה בהירה
הִיא עוֹבֶרֶת אֵלֶיהָ, דּוֹהֶרֶת מֵעַל צִנּוֹר חימום קָפוּא.
סוּפָה שֶׁל בּוֹגֶדֶת לִהְיוֹת נאמנה לִבְדִידוּתָהּ.
זוֹ היא שֶׁעַל מַיִם זְמַנִּיִים מִתְפַּתֶּלֶת
וְשִׁנֶּיהָ הַחַדּוֹת מְנִיפוֹת עָלֶיהָ אֶת הַזָּר
וככל שֶׁמִּתְבַּהֵר מוֹתָהּ צחוקו נוֹצֵץ
מְגַלְגֵּל אֶת עֵינָיו וּמַעֲבִיר לְשׁוֹנוֹ
עַל שְׂפָתָיו כְּתוֹלַעַת הַחוֹתֶרֶת מֵחָדָשׁ אֶל חיוּתהּ
הִיא דּוֹחֶפֶת גּוּפָהּ בזחילת שַׂחְקָנִית
בְּמַחֲזוֹת מִזְדַּמְּנִים שֶׁבַּעֲלֵי חֲלִיפוֹת
מְשַׁלְּמִים עֲבוּר פָּנֶיהָ וּשְׂפָתֶיהָ מַרְעִידוֹת
קוֹל מְעֻבָּד וּמְרַשְׁרֵשׁ, נֶעְתַּר לַהֲגוּת לִבּוֹ
שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר.
4
הָיָה עֶרֶב אֶחָד לְאַחַר שהחליש הלחשן לחשיו
הִיא גִּלְּתָה אֶת כָּל הַמִּלִּים הַמְּקוֹרִיּוֹת
הֵן חִכּוּ לָהּ עַל גַּג הַתֵּאַטְרוֹן
בְּתוֹךְ שַׂקִּים יְבֵשִׁים מֵרֹק
הִיא דִּבְּרָה אוֹתָן לְעַצְמָהּ כָּל הַלַּיְלָה
וּבַבֹּקֶר בְּלִי בֶּגֶד עַל גווייתהּ
צָעֲדָה הַשַּׂחְקָנִית וְהָלְכָה בֵּין הַגַּלִּים
אֶל עֹמֶק הַיָּם נִסְחֲפָה מחציתהּ.
5
מִשָּׁם פָּנְתָה אֶל הַמִּטָּה הָאֲדֻמָּה כְּצֶבַע בהרות נְמֵרִים
רַק לְעֵת חֲשֵׁכָה ראשה מִן הַכַּר הִיא תָּרִים
רַק כְּשֶׁכֻּלָּם נִרְדָּמִים הִיא קָמָה לִתְחִיָּה
מֵעַל מִטָּתָהּ חָזוֹן הָעֲצַמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת סוֹפֵג זעתהּ
לְצַד תְּמול שִׁלְשׁוֹם מֻטָּלִים כַּרִים לְלֹא צִפִּיּוֹת
זוֹהִי הִתְבּוֹדְדוּת מֻחְלֶטֶת שֵׁנָה אֲרֻכָּה וּרְצוּפָה
רַק הַמְּאַוְרֵר חַי וּמִתְעוֹפֵף מֵעַל ראשהּ
יתושי הַזְּמַן נִּכְנָסִים לַעֲקֹץ בנעוריה
וְנִשְׂרָפִים בִּמְנוֹרַת הַקְּרִיאָה
מַפְצִירִים בָּהּ שֶׁתִּבְרַח מִכָּאן
דֶּרֶךְ הַחֲפָצִים הַבּוֹדְדִים שֶׁעַל שולחנה
לְהַגִּיעַ לִתְקוּפָה קַדְמוֹנִית, לְהַצִּית מְדוּרָה
עַכְשָׁו בְּתוֹךְ הַחֶדֶר מֵעַל הַשֻּׁלְחָן
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּנֵי לְהָבָה עָפִים מִסָּבִיב
רשפים דַּקִּים נוֹשְׁרִים מִמָּחוֹג הַשְּׁנִיּוֹת
פָּג חומו שֶׁל הַקַּיִץ וּמַגִּיעַ הַסְּתָו
מתנודד לעברה שיכור מְכֻוָץ מִן הַחֹם
מְבַקֵּשׁ בַּיִת.
6
הִיא בַּעַל חַיִּים לֵילִי, יְשֵׁנָה עַד הַצָּהֳרַיִם
בֵּין אֶצְבָּעוֹת רַגְלָיהָ ספוגיות צֶמֶר גֶּפֶן נוֹתְרוּ
כִּקְרוּמֵי שחיה. בַּקְבּוּק לק פָּתוּחַ
מֻטָּל בִּמְאֻזָּן, נִגָּר עַל הַמַּצָּעִים הַסְּגֻלִים
נוֹזֵל שָׁקוּף כְּתוֹלַעִים וּחְלְּזוֹנוֹת
בִּבְרָכָה לְהַטָּלַת בֵּיצִים
הִיא הוֹלֶכֶת אֶל הַמְּקָרֵר, מוֹצִיאָה קְצִיצָה קָרָה
נוֹגֶסֶת בַּפנָּה וּמְשִׁיבָה אֶל הַצַּלַּחַת
הַשָּׁעָה בְּסַךְ הַכֹּל אַחַת וְעֶשְׂרִים בְּצָהֳרַיִם
בְּדַיְקָנוּת מֻפְרֶזֶת הִיא שָׁבָה אֶל הַמִּטָּה
לְהַמְשִׁיךְ אֶת תנומת הַיְּמָמָה.
הִיא מקיצה תלושה
אֲפִלּוּ דְּלִילָה, בְּרַגְלָיהָ ובראשה
הוֹלֶכֶת וְנוֹבֶלֶת לְקוֹל שעטות הַזְּמַן המשתעל
מכוסה מָרָה שְׁחוֹרָה שֶׁמַּלְבִּינָה אֶת הליל.
7
דָּבר אֵינוֹ נֶחְבָּא מֵעֵינֵי הַחוֹלֶמֶת וּמִטָּתָהּ מְנִיבָה הנהרה
חוצבת בַּעַל כָּרְחָהּ דֶּרֶךְ יְצִיאָה לַלֹא מודע
לְהָצִיף וְלָצוּף הַחוּצָה אֶל הַסָּדִין
לַחֲקֹר מבוכיה לְהוֹכִיחַ מבוכתה
לְהַפְלִיג עִמָּהּ אֶל תּוֹךְ הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת
הִיא מְצַמְצֶמֶת עַצְמָהּ לִכְדֵי פְּעֻלַּת חלימה.
יֶשְׁנָהּ הִנַבְּאוּת בְּמַעֲשֶׂה כֹּה תָּלוּשׁ
בִּכְנִיעָה לַחֲלוֹמוֹת, שָׁם מוֹפִיעוֹת
הַצּוּרוֹת הָאֱנוֹשִׁיִּוֹת, אַךְ הִיא אֵינָהּ מִתְעוֹרֶרֶת.
8
כָּל שֶׁנֶּחְבָּא מֵעֵינֶיהָ חוצב דֶּרֶךְ לָהַכָּרָה:
אֵינֶנִּי אֶלָּא שְׁנִיָּה מְהִירָה.
כִּי כְּשֶׁהִיא יְשֵׁנָה
מִישֶׁהִי אַחֶרֶת מְרַחֶפֶת לְאוֹרֵךְ הַמִּסְדְּרוֹן
קוֹשֶׁרֶת לְעֵינֶיהָ מִטְפַּחַת
פּוֹשֶׁטֶת אֶת כתונת הָעוֹר
מַעֲלָה אוֹתָהּ לַתִּקְרָה
וּמַסִּיעָה עַד סוֹף הַפְּרוֹזְדוֹר.
הי חגית, חוטי הדמיון והמציאות השזורים בשירים שלך גורמים לי לקרוא ולקרוא ולא מצליחה להפסיק להשתאות מהכתיבה הזאת שאני מגלה שמשיר לשיר היא מהלכת עלי כשף. האם יש קשר בין השיר הזה לשיר על רוחות התאטרון? משהו בהם דומה לפחות בהתלהבות שלי:)
והסיפור על הנחשים ממנו בכלל עוד לא התאוששתי, אני שמחה שהגעתי לבלוגיה הזאת והכרתי את החומרים שלך, פשוט לקרוא אותך זאת התמכרות. תודה לך.
סיגל גם אני שמחה שהגעת לבלוגיה הזאת. דברייך תמיד משיבי נפש. תודה.
סיגל אין קשר מודע בין השירים. אבל מעניין מאוד שהעלית את זה. אחשוב על כך. תודה
מסחרר ומרשים