אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

הנבל

 

הנבל

 

 

הַנָּבָל יוֹשֵׁב בַּמְּכוֹנִית הַסְּגֻלָּה וּמְעַשֵּׁן סִיגָרִיָּה

הַגַּבּוֹת שֶׁלּוֹ מְחֻדָּדוֹת וְהַמְּכוֹנִית תקועה בִּפְקָק

הוּא רוֹאֶה אִשָּׁה מְחַיֶּכֶת אֵלָיו וְאֵינוֹ זוֹכֵר

שֶׁפַּעַם הוּא דָּפַק לָהּ אֶת הַחַיִּים הֵיטֵב

עִם התיאוריות הכוזבות והדקאדנס

הַזַּיִן שֶׁלּוֹ עָבַר מִיָּד לְיַד וְהוּא חַי בָּחֹשֶׁךְ

לֹא זוֹכֵר מֵאֵיפֹה הַיָּד וּמָה מידת הָאַחֲרָיוּת

הָאִישׁ שֶׁל הָאִשָּׁה מִן הָרְחוֹב הָיָה טָהוֹר

הָיָה בֵּינֵיהֶם מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי

עֲבוּר הַנָּבָל הוּא הָיָה סְתָם סְמַרְטוּט שֶׁאָכַל בְּכַפִּית

אֶת התאוריות הכוזבות עַל חַיִּים טוֹבִים בָּחֹשֶׁךְ

לְהִתְעוֹרֵר בְּמִטּוֹת סתורות בִּרְחוֹבוֹת זָרִים

לְעַשֵּׁן סַמִים וּלְהַקְלִיט שִׁירִים לָרַדְיוֹ

שִׁירִים בְּלִי מַשְׁמָעוּת, שִׁירִים בג'יבריש

הַנָּבָל עָבַד קָשֶׁה בסחיטת כְּסָפִים מִבַּחוּרִים תְּמִימִים

כְּמוֹ הַגֶּבֶר הַזֶּה שֶׁנָּתָן לאִשָּׁה מִן הָרְחוֹב אֶת חַיָּיו

וְהִיא בָּגְדָה בּוֹ עִם הַנָּבָל בְּלַיְלָה אֶחָד מָלֵא קָרְבָּנוֹת

הוּא לִכְלֵךְ אֶת גּוּפָהּ הַצָּעִיר בְּזֶרַע חיור וְחַלָּשׁ

וְהַיּוֹם הִיא הוֹלֶכֶת בָּרְחוֹב וְזוֹכֶרֶת

וְהוּא יוֹשֵׁב במכוניתו התקועה וְשׁוֹכֵחַ

וּמְעַשֵּׁן וּמַבִּיט בָּהּ בְּעֵינַיִם מְנַסּוֹת לְהַטִּיל אוֹר.

 

2 תגובות

  1. אהבתי.

  2. חזק, מאוד. מתאים לו לנבל לנסוע באוטו סגול. הרבה משתמשים בסגול ושחור לרעים.
    שני גברים בסיפור, ולמה נמשכים לנבל, למה?
    לא יעזור לו, לא יצליח להטיל אור לעולם.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן