אָשְרֵי הָאִשָה אָשֶר לֹא נַטְשָה בִּתָּהּ
וּבדֶרֶךְ קוּקִיוֹת לֹא עָפָה.
וּבקִנֵּי זָרִים לֹא הוֹשִיבָה אוֹתָה
כִּי אִם בֵּין יָדֶיהָ עַטְפָה רֹאשָהּ
וְלִטְפָה וְשָׁמְרָה עָלַיו יוֹמָם וָלַיְלָה.
וְהַיְתָה כְּאם נוֹכָחַת
וּכְאִשָׁה מַשְׁכִּילָה
אֲשֶר הַשְכָּלָתָה תִּתֵּן לְבִתָהּ
וְתוֹרָתָה לֹא תִּדּוֹם
וְכָל אֲשֶׁר תָּעֲשֶׁה יַצְלִיח.
לֹא כַּן הַקוּקִיָה,
כִּי זָרִים יְנַצְלוּ גוּף בִּתָהּ
וְעַל כַּן לֹא יָקוּמוּ זָרִים לְנַחְמֶנָה.
כִּי לֹא תֶּדַע בִּתָהּ דֶרֶךְ אֵם
וְדַרְכָּהּ תֹאבַד.
נפלא.
מיוחד מאוד! הייתי רוצה לדעת למה כתבת את השיר הזה
גלית
גלית
הייתי רוצה שאת תגידי לי למה ומה את חושבת שגרם לי לכתוב את השיר הזה.
מעניין ונוגע.
הצעה חצופה ומתערבת: לכתוב בבית הראשון בשורה השנייה "בדרך קוקייה" ולא "בדרך קוקיות". אישה – אל מול – קוקייה (ולא נשים מול קוקיות)…
הייתי אומרת שאת קוקיה…
תפילה ראויה!
וכתובה למשעי…
אשרי אותה אֵם.