שיר לנרקומנית

שִׁיר לַנַרְקוֹמָנִית שׁמְעוֹרֶרֶת

בִּי זעם וְלא נתתי

להּ מטבע בגלל שפעם

היו להּ פּנים יפוֹת וּשׁלמוֹת

וְהיוֹם הסמִים אכְלוּ להּ את

הלְחיִים וְהיא נִרְאֵית כְּמוֹ

גְּוִיָה שׁמבקשֶׁת מַטְבְּעוֹת

וּלְאנדרֵיי השיכּוֹר נתתי שׁניים

ולה לא נתתי

ולאנדריי אמרְתי שכתבְתי עליו שִׁיר

וְאנְדרֵיי שׂמח וְנעמד לְצִידִי בְּפִינת

הַרְחוֹב וְשׁוֹטט מסָבִיב

ולא רצה ללֶכת וְאז היא בּאה

עם משהוּ שהיה פעם חִיוךְ

וְכִוְוצָה וְהִשׁתַדְלָה לעלות את הלחיים

ואמרתי להּ שנתתי כְּבַר הכּל

לְאנדריי

וְהיא חִיְכָה בְּבוּשָׁה וְהַלְכָה להּ

ואֲנִי סָחַבְתִי אותהּ על גבִּי

הבּיתה וְלא יכולְתִי להרדם

מפני שׁגוּפהּ הגהֶנוֹמִי עודו בּוֹער

וְהחרַטָה שלא נתתי לה שקל

או חמישים. בְּסַךְ הכּל

שְׁטַר שׁשׁוֹכֵב לִי בּארְנַק

בְּסַךְ הכּל כַּרְטִיס כְּנִיסָה

לְמַשֶׁהוּ שֶׁקָשׁוּר בַּחָיִים.