בננות - בלוגים / / שיר לילד עם הכובע הכחול
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

שיר לילד עם הכובע הכחול

 

 

 

 

 

היֶלֶד עם הכּוֹבָע הכָּחוֹל 
היָה בּוֹעֵט וְכּוֹתֵב בִּיְרֵכָיִם
חֲזָקוֹת אֵין – סוֹף חוֹפֶשׁ
שֶׁלָפַת אֶת צָוַארוֹ היָה הוֹזֶה
שִׁירִים וּמֵעִיף בַּרְחוֹבוֹת מִלִים
שֶׁאִישׁ לא שָׁמָע אוֹ הֵבִין.
אֵיזֶה חוֹרֶף זֶה היָה לַיֶּלד עִם
הכּוֹבָע הכּחוֹל שֶׁנעֶלָם לְעַצְמוֹ
מֵאֲחוֹרֵי הבֶּטֶן הַגְּדוֹלָה וְלָבַשׁ
שִׂמְלָת הֶרָיוֹן וְהיָה מִתְאוֹנֵן
על אוֹבְדָן הַיְרֵכָיִם הָחַזָקוֹת
בְּכָל בּוֹקֶר נוֹסְפָה יְבָבָה
וְהכּוֹבע הכָּחוֹל לא עוֹד.
וְדַוְקָא אַז
האנשִׁים החֵלוּ לְהַקְשִׁיב לַיֶּלֶד
עִם הכּוֹבָע הכָּחוֹל וְהיוּ חוֹבְשִׁים
גָּם הֵם כּוֹבָעִים כְּחוּלִים וְהיה
אִישׁ זקן, חכם וְגבוֹה
שֶׁאמר שְׁבָחִים לַיֶּלֶד
עִם הכּוֹבָע הכָּחוֹל
שֶׁהלָךְ וְהִתְכָּנֵס בְּגוּף האִשָּׁה 
שֶׁאַרְגָה אוֹתוֹ.

 

 

 

 

 

13 תגובות

  1. מירי פליישר

    שיר חזק
    עצוב על הילד עם הכובע הכחול שנהיה אישה. היה יותר נוח ונחמד קודם.

  2. אני לא קוראת שירה מקצועית אבל אני מנחשת שהילד עם הכובע הכחול הוא את, המשוררת עצמה. יפה שהשיר לא מכריח את המשמעות הזו.

  3. חגית, לפעמים הוא מציץ ואני רואה אותו, עם כובע הכחול, והוא חמוד.

  4. איזו שורה יפה: "והכובע הכחול לא עוד".

  5. אשרי הילד שמצא לו איש זקן חכם וגבוה לומר לו שבחים. לא לכל ילד נמצא האיש הזה.

  6. טרנספורמציה כואבת עוברת על הילד עם הכובע הכחול, שבסוף ממיתה אותו. דווקא ברגעי ההצלחה. אבל זו הצלחה לא שלו, אלא של הקהל שלו. הוא לא רואה או חווה אותה. כמה עצוב.
    הכובע הכחול, לא כובע קסמים…

  7. אריגת הילד (בניגוד להריגתו) היא אכן המאפשרת יצירה חופשית ואמיתית.
    יופי של ביטוי נתת לזה (ולנו). תודה.

  8. למה לא ילדה עם הכובע הכחול?
    זאת שאלה מענינית מאוד- האם ילדה רואה את עצמה כילד (עם כובע כחול)- או שתרבותית/רומנטית היא כפופה לראות את עצמה כך?
    בכל מקרה בתהליך ישנו מעבר מזכר לנקבה ותמהתי למה.

    רעואל

    • רעואל, זו שאלה מצויינת. אולי כוונת המשוררת היא לכך שעד שאישה אינה הרה היא בעצם פועלת על פי עקרונות זכריים. ההריון הוא שמשנה אותה לנקבה.
      ועל זה מדבר השיר, על המטאמורפוזה של הפיכת הילדה לאישה. עצם היותה בעלת זהות ותחושות של ילד מקצינה זאת.

      • הרמן, חשתי כמוך את המעבר, והשימוש בירכים החזקות אכן מפנה את הקורא להביו את ההזדהות המגדרית של הילד(ה). אך אני מנסה, ואולי חגית תוכל לעזור, להבין האם הבחירה בהצגה של האישה כילד (זכר) היא בגלל תבנית חשיבתית הווה אומר התחושה המגדרית של גברים ונשים בילדותם היא תמיד גברית? או שמא יש כאן מגבלה בשפה העברית, ואולי כאשר אנו ילדים (גברים ונשים) אנו חווים את עצמנו כ- IT. כלומר חסרי מין.

        כמובן שישנה האופציה שהמספר (לא המשוררת), היא בת-בן ואז השיר הוא אחר בעיני.

        רעואל

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן