ים יהונתן

הגאות נסוגה מן החדר 
כשאתה ישן בסוד מים מתוקים,

ראשך מונח בין ידי כמצוף

אך גופך כבר נוגע בקרקעית.

הרוח מתפתל מעלינו

עת צף מבטי על פניך 
כחלקיק מים 

העולה ויורד מנשימתך,

אך אינו מתקדם במישור האופקי,

כי גלי גוּפך ישֵנים במסתרי מים סודיים

מעירים את גופך המחכה למשיכת הירח.

הרוח בגלים סודק פְּתַחִים פְּתַחִים לאוֹר השמש

והירח נע במעגלי חלומך

עד גאות גדולה מציפה את החדר

ומפזרת שברים חדשים. בסוד מים סמויים

אתה גדל וגבהַ, מנִיח ראשך על שפת ידיי

ולא אגע בגוּפך היַשֵן, אך אזרוק אבן קטנה

אל מסתרי הים עד יתעגלו הגלים ויתפשטו החוצה.

הם שיעירו את גוּפך המְחָכֶּה 
להתפרק

לאשד מערבולות וקצף

ולפקוח את ים-יְהוֹנָתָן.