בננות - בלוגים / / כאבי אמהות
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

כאבי אמהות

 

 

 

כְּאֵבֵי אִמָּהוּת תּוֹקְפִים אוֹתִי עַכְשָׁו

לְאַחַר שֶׁהִשְׁאַרְתִּי אוֹתָךְ בַּגַּן

וְאַתְּ לֹא רָצִית לְהִשָּׁאֵר

וּבָכִית וְצָעַקְתְּ וְקָרָאת אִמָּא אִמָּא

וַאֲנִי לֹא בָּאתִי

עָמַדְתִּי מֵעֵבֶר לַגָּדֵר וְחִכִּיתִי שֶׁבִּכְיֵךְ יֵרָגַע

וְלֹא הָלַכְתִּי עַד שֶׁהִפְסַקְתְּ לִבְכּוֹת

וְאוּלַי הִצְטָרַפְתְּ לְמַעְגָּל הָרוֹקְדִים וְאוּלַי לֹא

וְהַבֶּכִי שֶׁלָּךְ הָלַךְ אִתִּי לְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַכְתִּי

וְיָשַׁבְתִּי לְבַדִּי מוּל הַיָּם וַעֲדַיִן שָׁמַעְתִּי

וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהַפְסִיק לַחֲשֹׁב עלַיִךְ

הִתְחָרַטְתִּי שֶׁלֹּא הֵבֵאתִי אוֹתָךְ אִתִּי לַיָּם.

אַחַר הַצָּהֳרַיִם אֶקַּח אוֹתך אִתִּי לַיָּם

נֵשֵׁב מוּל הַגַּלִּים וְהַבֶּכִי שֶׁבְּרָאשִׁי

יִפָּסֵק.

 

16 תגובות

  1. מירי פליישר

    נהדרת ושיר נהדר. שמעתי היום שיר שלך ברדיו בבימת שיר ונהניתי.

  2. אהבתי והזדהתי רק לא יודעת אם כל כך פשוט להוציא את הבכי מן הראש….

    • חגית גרוסמן

      אומי יקרה אני שמחה להודיע שזה עובד. אתמול היינו כל אחר הצהריים בים והיה נהדר. כל הכאבים נמוגים מול הים. הים הוא המרפא הגדול.

  3. משום מה דווקא את החוויות הכל כך יומיומיות ובה בעת עמוקות הללו קשה להפוך לשירה. ואת עשית את זה נפלא.

  4. החניק אותי השיר שלך.

  5. רונית בר-לביא

    מאד מרגש.

  6. חנה טואג

    כאבי האמהות אינם חולפים רק מתחזקים אף פעם לא ניתק ממש חבל הטבור
    רק התפאורה מתחלפת
    כאב מוכר
    נצחי

  7. יהיו הקראות נוספות של שירים מתוך ספרך, "לווייתני האפר".

    ביום ראשון הבא, 9.5.2010, בשעה 15:55 ברשת א' ובשעה 22:57 בקול המוזיקה.

    ביום שני הבא, 10.5.2010, בשעה 15:55 ברשת א'.

    וביום שלישי, 11.5.2010, בשעה 15:55, גם כן ברשת א'.

    יש לוח שידורים של רשת א' באינטרנט ואפשר להתעדכן בו לגבי הקראות נוספות.

  8. סיטואציה מוכרת מאד, הציפייה הזאת מעבר לגדר והבכי ההולך אתנו לכל מקום – והתיאור יפה כל כך ונוגע ללב.

  9. איריס קובליו

    כתבת יפה את מה שקשה לכתוב עליו.
    כשגל היתה קטנטנה רציתי לצייר רק אותה. רק אותה. אמרו לי אימא ציירת. או ציירת אימא.
    לא רק קשה ליצור בנושא הזה אלא גם לאחרים קשה לקבל
    מאד אהבתי את השיר

  10. יעל ישראל

    יפה ביותר.

  11. איזה יופי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן