נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב.
ספריי:
2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית
2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה
להיות אורח
מי שמבקש להחזיק בעולם ולשנותו
רואה כי לא יצליח
העולם הוא כלי של אנרגיה וצ'י
לא ניתן לכלאו
הכולא מהרס אותו
המחזיק בו מאבדו
יפה השיר חגית,ובו אמת חשובה: את החיים יש לקבל כפי שהם בככותם, ולחיות את הרגע במלוא תשומת הלב הרגעים היקרים האלה חומקים בינתיים מבין ידינו ,כשאנחנו עסוקים בלכפות עליהם את תפיסותינו וציפיותינו ופרשניותינו
היי חגית.
מעניין, אני חושב שעיקרון ההרפיה שלאו טסה מבהיר כאן, הוא נקודת העומק של השיר שסבינה מסג תרגמה והביאה כאן:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9747&blogID=205
יופי של שיר, יופי של הוויה. חן.
יפה השיר חגית,ובו אמת חשובה: את החיים יש לקבל כפי שהם בככותם, ולחיות את הרגע במלוא תשומת הלב הרגעים היקרים האלה חומקים בינתיים מבין ידינו ,כשאנחנו עסוקים בלכפות עליהם את תפיסותינו וציפיותינו ופרשניותינו
חגית, שמחתי לפגוש אותך..:)
ואיזה יופי של ספר וניסים אמון עצמו ניסה ומנסה עד היום לעצב עולמות…וזה בסדר, הוא חמוד אמיתי.
באמת,חגית,מה זה?1
תמי היקרה, שמחתי לראות את עינייך היפות.
תודה על התזכורת
יפהפה. קראתי את הלאו טסה בתרגום לאנגלית. את העברית לא כל כך אהבתי.מאוד הזדהתי עם המחשבות שם.